אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע

מקורות ופירושים נוספים

רגליה, צעדיה

הרגליים והצעדים הם גם אמצעי פיתוי ספציפיים שהאשה הנואפת משתמשת בהם (ד"ר אברהם גוטליב, החוויה היהודית), כמו ב ישעיהו ג16: "וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נטוות[נְטוּיוֹת] גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה"; וגם מציינים באופן כללי את התוצאה של הליכה אחרי פיתויים, כמו שפירשנו למעלה.

יורדות מוות, שאול

פסוק זה הוא אחד המקורות לחומרתו הרבה של איסור גילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים שנאמר עליהם "ייהרג ואל יעבור": "תנינן: בכל מתרפאין, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים... גלוי עריות כיצד? אם יאמרו לו לאדם "עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא" לא ישמע להן, שאסור לו לאדם לעסוק בגלוי עריות... וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (משלי ז, כו) כי רבים חללים הפילה, וכתיב רגליה יורדות מות, שאול צעדיה יתמוכו. הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין מתרפאין בה" (שמות רבה טז ב).

בתורת הסוד פירשו את הפסוק על סמא"ל, סם המוות, ועוד; ראו תיקוני זוהר נט ב, ע א, צט ב, קיז א; פרדס רימונים  יב ג, כא י.

אורח חיים פן תפלס

ניתן לפרש את המילה תפלס בשתי דרכים: אתה תפלס (כלומר, הפסוק פונה אל הקורא בגוף שני), או היא תפלס (כלומר, הפסוק מדבר על האישה המפתה בגוף שלישי):

פן תפלס אתה

1. החכם מזהיר את תלמידו ואומר לו אל תפלס, אל תחפש איזון ואל תעשה חשבונות של סדרי עדיפויות כאשר אתה ניצב בפני פיתוי של אישה זרה: "אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול" (רש"י, ודומה לזה מלבי"ם), "לא יהיה שוה לך כל התאוה נגד אורח חיים... כי אין כאן שום משקל, כי דבר מעט מן עולם הבא שקול יותר מן כל העולם הזה... ולפיכך, אף אם יצרך מסיתך אל התאוה, לא יסור מן אורח חיים" (נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמה).

אל תעשה השוואות ואל תנסה למצוא הצדקות למעשיך מתוך התורה: "אורח חיים - רוצה לומר חכמת התורה, פן תפלס - פן תיישר להדמות אליה, נעו - דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים ורחקו ממנה, ולא תדע להם שום דמיון והשוואה, כי לא קרב זה אל זה" (מצודות).

ואפשר לדרוש תפלס מלשון מִפְלָס: אל תנסה לעלות למפלס רוחני גבוה יותר על-ידי פגיעה ב אורח החיים, סטיה מדרך התורה. אל תסלף את אורח חייך כדי ש תפלס את דרכך כלפי מעלה (ע"פ גליה).

בדרך כלל יש לפלס, לעשות שיקול דעת (משלי ד26): "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ" (פירוט). אולם הפרק שלנו מתאר מצב שבו אדם ניצב בפני פיתוי, הפיתוי משפיע על הרגש ומשבש את שיקול הדעת שלו, ולכן החכם מזהיר אותו שלא ינסה לעשות חשבונות של סדרי עדיפויות ושל התעלות רוחנית, אלא יברח מהמקום במהירות, כמו שנאמר בהמשך: "הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה".

כך כתב הרש"ז מלאדי על התמודדות עם מחשבות זרות בזמן התפילה: "אדם המתפלל... אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו" (תניא א כח); גם רבי נחמן מברסלב אמר דבר דומה: כאשר יצר הרע תוקף, אסור לנסות להתווכח איתו, כי היצר תמיד ימצא תירוצים והצדקות; צריך פשוט להתעלם ממנו בתמימות, בלי שום חשבונות (מוזר שדווקא שלמה המלך נכשל בזה - אבל זה כבר עניין למאמר אחר...).

גם בתלמוד פירשו את הפסוק כאזהרה שלא לעשות סדרי עדיפויות, אולם הם לא התייחסו להקשר של הפסוק אלא פירשו שהכוונה לכל מצב של "מצוה שאי אתה יכול לעשותה על ידי אחרים" - מצוה שרק אדם אחד יכול לבצע, ואף אחד אחר לא יכול לבצע בשבילו; מצוה כזאת יש לקיים מייד, בלי שום חשבונות של סדרי עדיפויות (ראו לפלס או לא לפלס?).

2. וכפי שפירשנו למעלה, החכם מסביר לתלמיד את אחת מתחבולותיה של האישה המפתה (ושל יצר הרע בכלל): אורח חיים פן תפלס = כדי שלא תוכל לשקול בתבונה את הדרך שתוביל אותך לחיים תקינים, נעו מעגלותיה לא תדע = היא נעה במסלולים עקומים ומפותלים, כדי לבלבל אותך, שלא תדע איפה אתה נמצא, ותאבד את שיקול דעתך: "בהגותך בחכמות זרות, תישאר התורה בקרן זוית... לא תבוא למידה זו אפילו לפלס ולשקול האורח חיים שהוא התורה..." (נחמיה פרידמן, "חיבורי משלי", ה'תרע"ה).

לפי זה, שיעור הכתוב הוא: "נעו מעגלותיה, לא תדע, פן תפלס אורח חיים".

פן תפלס היא

3. החכם מזהיר את התלמיד, שלא ייתן לאישה הזרה לפלס את דרכו, כלומר להשפיע על שיקול הדעת שלו: "פן חס ושלום תניח שתפלס האישה זרה את האורח חיים, ותלך קצת בדבר מועט אחריה" (הגאון מווילנה)

4. החכם מתאר את תכונותיה של האישה הזרה, ואומר שהיא אינה שוקלת את צעדיה בפלס, אינה בוחרת את המעשה הטוב והישר, אלא הולכת בדרך רעה שאי-אפשר לדעת את סופה המר.

• אולם, פירוש זה פחות מתאים למילה פֶן, שמשמעותה המקובלת היא "אל-" או "כדי שלא-". לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "ארח חיים לא תפלס".
  

נעו מעגלותיה לא תדע

נעו מעגלותיה של האישה

מעגלותיה הן, על-פי הפשט, מנהגיה של האישה הזונה, שבה עוסק הפרק:

1. דרכיה של האישה הזרה נעים אל שקיעה בחטא ומוות רוחני, ואם תלך אחריה - לא תדע להיזהר, וודאי תיכשל: "...לפי סדר המקראות... נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה, וכן יש לפרש... מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול" (רש"י, פירוש שני).

2. דרכיה של האישה הזרה נעים ומתרחקים מ"אורח חיים" (דרך המובילה לחיים) אל מקומות לא ידועים, שאין קשר בינם לבין החיים: "דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים [של התורה] ורחקו ממנה, ולא תדע להם שום דמיון והשוואה, כי לא קרב זה אל זה" (מצודות).

3. אם תלך אחרי האישה הזרה, תנוע במעגלותיה, ולא תדע איך לחזור לדרך הנכונה: "... ולפי המליצה רצונו לומר שלא תאמר שעל ידי החקירה והפילוסופיא תשוב אל האמונה לברר הכל בדרך המופת, כי אחר כך תנוע נפשך במעגלי הספיקות ולא תמצא עוד דרך האמת לאור באור האמונה" (מלבי"ם).

4. אם תלך אחרי האישה הזרה, אתה עלול להיכשל בלי שבכלל תשים לב שנכשלת: "כשם שהמעגל הוא צורה סגורה בה אי אפשר להבחין בהבדלים בין נקודות שונות, כך אין אדם מבחין כי נפל בחטא, עד שכבר איננו יכול לצאת ממנו" (הרב יהושע וייצמן).

נעו מעגלותיה של התורה

כמה מחז"ל דרשו מעגלותיה = מנהגיה של התורה: 

5. "שהעלים שכר המצות, שנאמר ארח חיים פן תפלס" (ילקוט שמעוני על תהלים ט), "סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצוות ולא פירשן, כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו: כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך ' נעו מעגלותיה ', הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם. זהו מדרש אגדה..." (רש"י, פירוש ראשון, על-פי ילקוט שמעוני על משלי ה), כלומר - אין אנו יודעים את סדר החשיבות בין המצוות השונות.

6.  "אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר ' נעו מעגלותיה לא תדע' - מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה " (תנחומא , תרומה ח), כלומר - אין אנו יודעים את הסדר הכרונולוגי בין פרשיות התורה (ראו אין מוקדם ומאוחר בתורה).

מדוע נכתב פסוק על התורה באמצע פרשה על אישה זרה?

לגבי הפירוש הראשון, ניתן להסביר, שכאשר אדם מתפתה לעבור על מצוה, הוא עלול לעשות חשבונות על סדרי חשיבות של מצוות, שמטרתם להתיר לו לעשות כרצונו: "מדברי רבותינו זכרונם לברכה במדרש נראה שהם מפרשים... אל תאמר כי 'מצוה זאת אין שכר עליה כל כך', וכיון שהתאוה והיצר הרע גובר אין אתה מפסיד הרבה, ואתה רוצה ללכת אחר יצרך, ועל זה אמר אורח חיים פן תפלס, כי אין לך לשקול מצות התורה, כי נעו מעגלותיה של תורה, כי לא תדע, כמו כי אין האדם יודע שכר ועונש של מצוה, כי אפשר על מצוה קלה יש עליה שכר גדול מאוד..." (נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמה).

לגבי הפירוש השני, מצאתי פירוש של הרב וייצמן: "העולם הסובב אותנו הוא עולם מסודר - העולם מתנהל על פי חוקי טבע, לחיי החברה יש חוקים, והתורה מסדרת את חייו של האדם מן הבחינה הרוחנית. אחד הביטויים לסדר של העולם הוא בבניין משפחה, המתנהלת על פי חוקים ומובילה לסדרים חברתיים ברורים. מכאן נובע האיסור להתקרב לאשה זרה, ובכך לסטות מן הסדר של המשפחה. זהו עניינם של הפסוקים המובאים לעיל - חשיבות השמירה על הסדר בחיי המשפחה.

יש להבין, אם כן, מדוע הובא הפסוק האומר ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", שהתורה איננה מסודרת, בתוך הפסוקים על חשיבות הסדר. נראה, שהימצאות הפסוק כאן מלמדת אותנו, כי חוסר הסדר שאנו רואים בתורה איננו מנוגד לסדר. יש סדר לתורה, אך אין זה הסדר שאדם מורגל אליו. למראה עינינו נראה שהתורה איננה מסודרת, אך סיבת הדבר היא, שהסדר של התורה עליון מהבנתנו ומהחוקיות שאנו רגילים אליה.

הסדר האנושי הוא מצומצם ביותר, ותלוי במסגרות הזמן והמקום. זוהי התוצאה של צמצום האור האלוקי למסגרת העולם הזה. אולם, מקורה של התורה היא למעלה מגבולות הסדר המצומצם, וסדר התורה איננו תלוי בסדר הזמנים. זהו סדר אלוקי, ועל כן אין האדם יכול לעמוד עליו.

המלבי"ם בפירושו לפסוק כותב: "... ולפי המליצה רצונו לומר שלא תאמר שעל ידי החקירה והפילוסופיא תשוב אל האמונה לברר הכל בדרך המופת, כי אחר כך תנוע נפשך במעגלי הספיקות ולא תמצא עוד דרך האמת לאור באור האמונה". החקירה השכלית מוגבלת בגבולות העולם הזה, והאמונה היא הקשר של האדם אל העולם האינסופי, ואין דרך להגיע מן החקירה אל האמונה. דרך העולם המוגבל, לא ניתן להבין את העולם האינסופי.

כך גם בסדר התורה. הסדר האלוקי רחוק ועליון מן הסדר שאנו יכולים להשיג, ואין דרך להגיע מן העולם הזה, המוגבל, להבנת הסדר האלוקי. מן הפסוק אנו למדים, כי מבחינתנו, אין סדר לתורה. בהסתכלות המוגבלת של האדם נראה כי אין סדר, אך האמת היא כי יש סדר - סדר אלוקי רוחני. "נעו מעגלותיה לא תדע" - אין אתה יכול לדעת תמיד את הסדר. אין זה תמיד סדר כרונולוגי, אלא סדר הבא מעולם אחר, מן העולם הרוחני.

אמנם, דבר זה קשור גם לפרשה שבא הובא הפסוק. ההתרחקות מאשה זרה נובעת אף היא מן העובדה כי יכולתו של האדם לרדת לעומקם של דברים ולמשמעותם המלאה היא מוגבלת. אף אם בהסתכלותך נראה לך הדבר בסדר - לא הכל נמצא בשליטתך ובהבנתך. הנופל ברשתה של אשה זרה - מאבד את השליטה על מעשיו ועל תוצאות המעשה, ועל כן צריך האדם להתרחק מכך." (הרב יהושע וייצמן).

ועדיין לא ברור, מניין הגיעו חז"ל למסקנה, שהמילה "מעגלותיה" מתייחסת לתורה? והרי לפי הפשט היא מתייחסת לאישה הזרה, כפי שפירשו רוב המפרשים!