קוד: ביאור:משלי ח17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי ח17: "אֲנִי אהביה[אֹהֲבַי] אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי
"
ישנן נשים (וכמובן גם גברים) שאוהבות להרגיש בלתי מושגות - ככל שמישהו יותר אוהב אותן ורוצה בקרבתן, הן יותר ישתדלו להתרחק ממנו ולגרום לו להרגיש ש"אין לו סיכוי". זו אינה דרכה של החכמה; החכמה מעידה על עצמה:
אני = החכמה, הדוברת בקטע זה (ראו בתחילת הפרק); אוהביי = האנשים שאוהבים אותי; אהב = אני אאהב אותם.
ומשחריי = האנשים שמשכימים עם שחר לחפש אותי, כלומר משתדלים מאד ללמוד חכמה; ימצאוני = יצליחו למצוא אותי.
החכמה לא משחקת את ה"בלתי מושגת"; היא אוהבת את מי שאוהב אותה ומאפשרת למי שבאמת רוצה למצוא אותה.
א.
אהבת חכמה = רצון להתקרב לחכמה, ללמוד ולהבין אותה; והחכמה אומרת "
אני אוהביי אהב" = אני אתקרב למי שיתקרב אליי, כלומר, מי שישתדל ללמוד ולהבין את החכמה, יצליח להבין את סודותיה, "כאשר יגלה האוהב סודותיו לאהובו
"
(מלבי"ם).
ב.
אהבת חכמה = רצון להיטיב עם החכמה, ללמד ולפרסם אותה; והחכמה אומרת "
אני אוהביי אהב" = אני איטיב למי שייטיב עמי, כלומר, מי שישתדל ללמד את החכמה ברחובות, יזכה לעצות ורעיונות טובים שיעזרו לו במשימתו, "כאשר ישמור האוהב את אוהבו
"
(מלבי"ם).
ראו גם: פסוקים נוספים על אהבת החכמה.
ייתכן שניתן להסיק מכאן, שהזמן הטוב ביותר להתחיל ללמוד הוא בבוקר, עם עלות השחר. ואכן, מניסיוני, זהו זמן שקט ונעים, שאפשר לנצל אותו ללימוד בריכוז מירבי. בתנאי, כמובן, שהולכים לישון בשעה מוקדמת בלילה הקודם...
הכסילים, השונאים את החכמה, לא ימצאו אותה גם אם ישחרוה,
משלי א28: "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה,
יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי
" (פירוט).