התנהגות משכילה בתקופות שפע

מאמר על פסוק זה באתר כיפה / אורי בירן

דרש ורמז / מטמוניות למשפחות סופרים

א. משל לחיי האבות - בנים כאבותם: יצחק כאברהם, לוט כהרן

"דרש".

(ה) אֹגֵר בקיץ בן משכיל: יצחק היה "בן משכיל" לאברהם אביו, כי הלך בדרכיו. עניין זה בא לידי ביטוי מעשי בזמן הרעב, כשיצחק ירד לגרר לאגור בקיץ:

א] (ברא' כו יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק – לצדקה,

כמו אברהם אביו (ר' פסוק ב): (ברא' טו ו) וְהֶאֱמִן בַּי-הוה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה ⁵.

ב] (שם כו יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד –

כמו אברהם אביו (ר' פסוק ג): (טו א) שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.

ג] (כו יב) וַיְבָרֲכֵהוּ י - הוה –

כמו אברהם אביו (ר' פסוק ד): (כד א) וַי - הוה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.

נרדם בקציר בן מביש: לוט היה "בן מביש" להרן אביו ולאמו, כי בתקופת הקציר, שבה נקצרו אנשי ערי סדום למוות בהפיכה, נרדם לוט במערה ועשה מעשה מביש לרצונו.

"רמז".

אגר בקיץ – "אגר" רומז לגרר. יצחק אבינו אגר בגרר "קיץ"-מזון.

קיץ – רומז ל יצ ח ק ש"קיצ" בשמו.

קציר – לוט "נקצר" ונבל ("הר נופל יבול ", ר' באסמכתא לפסוק כד) בעונת ה"קציר", בפסח:

( ברא'יט ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:

( רש"י) ומצות אפה - פסח היה.

* בפסוק יא כתוב "קרץ" (אותיות קצר) והכוונה ללוט, בפסוק כז כתוב "תקצרנה" בהקשר ללוט.

אסמכתא.

בראשית כו יב: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ י-הוה; תרגום יונתן: "וזרע יצחק לצדקתא בארעא ההוא ואשכח בשתא ההוא על חד מאה בדשערוי וברכיה יי: "

ב. משל לחיי דוד: אבנר נלכד בפרשת נוב, כי לא מחה על לשון הרע ששמע

ה) אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ

"דרש".

פרוש ראשון / אבנר בגבעת שאול ( על אבנר ר'גם פרק כד י - יב)

(ה) אֹגֵר בקיץ בן משכיל: במעמד הריגת כהני נב, היה אבנר "בן משכיל" משום ש"אגר" את מיליו ושתק⁴, וסרב להביא את ה"קץ" על אחימלך והכהנים כפי שציוה שאול.

נרדם בקציר בן מביש: מאידך, באותו מעמד היה אבנר גם "בן מביש", משום ש"נרדם" ולא מיחה בשאול כאשר "קצר" את אחימלך והכהנים למוות.

"רמז".

א ג ר – התחלה וסוף "אר" כמו בשם אבנר.

בן.. בן – רומז לאבנר, ש"בן" באמצע שמו.

א ג ר ... בן – אותיות אבנר (ועוד ג).

נר דם ב קצי ר בן – אותיות בנר מאבנר בן נר

נ רדם ב קציר – ר"ת נב

אסמכתא.

במדב"ר יט ב ( מדרש תהילים יב,ירו'פאה דף ה / א,שם סוטה דף ז / ב)

ולמה נקרא שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו, ובימי שאול הרג ד'

הרג את דואג שאמרו

ושאול שקבלו

אחימלך שנאמר עליו

ואבנר בן נר למה נהרג ... ויש אומרים על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה

שמואל א פרק כב

(יז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי י-הוה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִו {אָזְנִי} וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי י - הוה:

מדרש תהילים נב

...ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו. לפגוע בהם. ולא שמעו לו. זה שאמר הכתוב (קהלת ח, ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה אבנר,שלא הניחו לפגוע בכהנים. שנאמר (ש"א כב, יז) ולא אבו עבדי המלך.

"דרש".

פרוש שני / אבנר בגבעת החכילה

(ה) אֹגֵר בקיץ בן משכיל: אבנר הקיץ משנתו והסתכל (=משכיל), "אגר" את מיליו ושתק, לשמע תוכחתו של דוד בגבעת החכילה. שתיקה זו ניגררה מהשתיקה הנ"ל בגבעת שאול

נרדם בקציר בן מביש: התוכחה היתה שהוא "בן מביש", משום ש"נרדם" על משמרתו בעת ש'אחד העם' כמעט קצר את שאול מלכו למות.

"רמז".

בקיץ ... נרדם – רומז ל-

( ש"א כו יב) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת י-הוה נָפְלָה עֲלֵיהֶם:

משכיל – לשון הסתכלות, רומז לאבנר שהוא אור ונר ואביו נר וזקנו נר.

* גם בפסוק יט כתוב "משכיל" והכוונה לאבנר.

אסמכתא.

שמואל א פרק כו

(יב) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת י-הוה נָפְלָה עֲלֵיהֶם:

(יד) וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ

במדבר רבה יט ב

ורבנן אמרי על ידי שלא המתין לשאול להתפייס מן דוד שנאמר (שם א כד) ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך אמר לו לאבנר מה את בעי מן גלימוי דידך בסירא הועדת כד אתון למעגל אמר לו הלא תענה אבנר בכנף אמרת בסירא הועדת חנית וצפחת בסירא הועדת

"דרש".

פרוש שלישי / אבנר בעין דור

(ה) אֹגֵר בקיץ בן משכיל: אבנר היה "בן משכיל" ואגר בקיץ שמן "זית אגורי"⁵ להאיר

את חשכת החורף במבואות האפלים לזיכוי הרבים, כמו שנהגו אבותיו.

נרדם בקציר בן מביש: אבנר היה "בן מביש" ואפל כצפניה אמו, שהיתה בעלת אוב וצפנה מעשיה בלילה. אבנר התלווה אל שאול בלכתו אל צפניה אמו לשאול באוב, ואחרי עלילות אותו הלילה, נרדם ביום שלמחרת, כששאול ובניו "נקצרו" למוות במלחמה. התרדמה במלחמה בגלבוע ניגררה מהתרדמה בגבעת החכילה הנ"ל.

אסמכתא.

דברי הימים א פרק ח

(לג) וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת אֶשְׁבָּעַל

יוב" ע

(לג) ונר (ס"א ונר דמתקרי אביאל אוליד ית קיש והוו צוחין ליה נר מטול דהוה מדליק שרגיא בבית מדרשיא ובבתי כנשתא והוא זכותא גרמת לשאול בר בריה למהוי מלכא ארום מלכותא אמתיל ליה לשרגא וקיש וכו') אוליד ית קיש וקיש אוליד ית שאול ושאול אוליד ית יהונתן וית מלכישוע וית אבינדב וית אשבעל:

שמואל א פרק יד

(נ) וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר דּוֹד שָׁאוּל:

(נא) וְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר בֶּן אֲבִיאֵל:

ויקרא רבה פרשה ט פסקה ב

ד"א ושם דרך אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים דאמר רשב"ל שאול לא זכה למלוכה אלא ע"י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים אמרו מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים כתוב אחד אומר (ד"ה א ח) ונר הוליד את קיש וכתוב אחד אומר (ש"א ט) קיש בן אביאל הא כיצד אביאל היה שמו אלא ע"י שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר.

שמואל א פרק כח

(ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קָסֳומִי {קָסֳמִי} נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ:

מדרש שמואל פרשה כד

וילך הוא ושני אנשים עמו. זה אבנר ועמשא.

פרקי דרבי אליעזר, פרק לב

ר' אליעזר אומ' תדע לך כח הצדקה בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות והידעונים מן הארץ וחזרו אשר שנא והלך לו לעין דור לאשת צפניה אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את שמואל הנביא

ילק"ש ש"א פרק כח – רמז ק"מ

א"א אומר בא וראה כח (הצדקה) [הצדיקים] משאול שהסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ וחזר ואהב את אשר שנא והלך לו אצל צפניה אמו של אבנר לעין דאר ושאלה לו באוב...

שמואל א פרק לא

(ב) וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל:

מעם לועז

(ב)...ונראה שאיש בושת לא היה במלחמה, או שהיה ונמלט עם אבנר ושאר הגבורים שהיו שם. ויש מפרשים שגם עמשא ואבנר שהיו עם שאול אצל בעלת האוב נמלטו.

"דרש".

פרוש רביעי / אבנר והגבעונים

(ה) אֹגֵר בקיץ בן משכיל: אבנר, בימי "קיצו", בהיותו שר צבא משכיל ופעיל, אגר את שלל המלחמות עבור בית ה' שעתיד להבנות: (דה"א כו כז-כח) מִן הַמִּלְחָמוֹת וּמִן הַשָּׁלָל

הִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית ה' וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה כֹּל הַמַּקְדִּישׁ עַל יַד שְׁלֹמִית וְאֶחָיו.

נרדם בקציר בן מביש: אבנר הוא "בית הדמים" שהיה מעורב ברצח הגבעונים בנוב (לא ברצח כהני נוב!), אבל הוא לא נקצר בימי ה"קציר" שבהם נתלו שבעת הצאצאים של שאול בנקמת הגבעונים, כי "נרדם" למוות לפני כן. המוות שלו התגלגל בגלל היותו "בן מביש" עפ"י דברי איש-בושת בעניין רצפה בת איה פלגש שאול, ששני בניה נקצרו ב"קציר" הנ"ל.

"רמז".

בקציר – רומז ל-

( ש"ב כא ט) וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי י-הוה וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּים {שְׁבַעְתָּם} יָחַד וְהֵםָ {וְהֵמָּה} הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים ִתְחִלַּת {בִּתְחִלַּת} קְצִיר שְׂעֹרִים: (י) וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה:

בן מביש – רומז לדיבור המביש של איש בשת לאבנר.

אסמכתא.

שמואל ב פרק כא

(א) וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי י-הוה וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים:

מעם לועז

(א) ואמר ועל בית הדמים זה אבנר וקרוביו לפי שלא מיחו בשאול על שהרג אנשי נוב. והתשובה שהשיב ר' סעדיה גאון, שהם היו בין הורגי נוב עיר הכהנים והגבעונים. וכבר ידוע שאנשי צבאו לא רצו לשלוח יד באנשי נוב, כמו שנאמר ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה'. ואז פנה שאול אל אנשי ביתו ואל דואג. ודואג נרמז בפסוק שם. ואנשי ביתו נרמז כאן אל שאול ואל בית הדמים. ויתכן שהיו רבים, ומי שמת בינתיים לא נזכר כאן. ונשארו רק שבעה לכן דרשו שבעה.

בבא קמא קיט/ א

תא שמע אל שאול ואל בית הדמים [על] אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.

ירושלמי קדושין מב/ ב

ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול. אמרין ליה על אשר המית ממנו ז' אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש.

-