תיקון המידות על-ידי התבוננות בנמלים

פסוקים דומים

גם הפסוק הקודם לפסוקנו דיבר על לימוד מעולם החי, משלי ו4-5: "אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ" (פירוט). פסוקים רבים נוספים ממליצים ללמוד מעולם החי, וגם מעולם הצומח, לדוגמה משלי כז18: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד" (פירוט). פסוקים נוספים מלמדים שישנה חכמה אלהית גם בעולם הדומם, למשל משלי ח25: "בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ, לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי" (פירוט). מי שמתבונן בטבע, יכול לגלות את החכמה האלהית בכל בריה. מכאן, שיש חשיבות רבה לשלב טיולים בטבע בתוכנית הלימודים - זה לא רק כיף אלא גם אמצעי חשוב לפיתוח האישיות והקשר עם ה'.

כדי להתגבר על מידת העצלות, יש ללמוד מהנמלה; כדי להתגבר על מידות רעות אחרות, ייתכן שאפשר ללמוד מבעלי חיים אחרים, לדוגמה, מהצב אפשר ללמוד איך להתגבר על מידת הפזיזות, הנקראת בלשון המקרא "קוצר רוח": "לך אל הצב, קצר-רוח! ראה דרכיו, והארך רוחך".

שיעורי בית לקוראים: מאיזה בעל-חיים לדעתכם אפשר ללמוד התגברות על מידת הגאוה? העזות? האכזריות? העצבות? הכעס? הקנאה? הקמצנות? התאוה?

הרעיון שיש לחסוך לעתיד נמצא גם בפסוקים: 

• משלי י5: "אֹגֵר בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר - בֵּן מֵבִישׁ" (פירוט)
• משלי ל25: "הַנְּמָלִים - עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם" (ראו החכמה חשובה יותר מהגודל).

הצרצר והנמלה

משל הצרצר והנמלה, המיוחס לאיזופוס וקיים בגירסאות שונות אצל עמים רבים, מזכיר את הפסוק שלנו. אולם, במשל ההוא, במקום עצל שאינו עושה כלום, יש צרצר שעוסק בשירה ונגינה. משל זה אינו מתאים לרוח התורה, שכן התורה מייחסת חשיבות רבה לשירה ונגינה, החל משירת הלויים בבית המקדש ועד לשירי הקודש בימינו. אדם העוסק בשירה ונגינה אינו נחשב עצל!

פירושים נוספים

לפעמים האדם כל כך עצל, ואינו מוכן אפילו לצאת וללכת אל הנמלה. אזי הקב"ה עושה איתו חסד ושולח את הנמלים ישר אליו הביתה!... (מתוך ישיבת הגולשים).

למה דווקא נמלה?

העצל יכול לשאול: "מניין לך שצריך ללמוד דווקא מהנמלה? מדוע שלא אלמד, למשל, מהחתול, שמבלה את רוב זמנו בשינה?"

1. תשובה אפשרית היא, שהנמלה היא אחד היצורים המצליחים ביותר בטבע. היא מצליחה לשרוד ולהתרבות כמעט בכל איזור על-פני כדור הארץ. לפי כמה הערכות, המסה הכוללת של הנמלים החיות על פני כדור הארץ גדולה יותר מזו של בני האדם וכל החיות המבוייתות יחד (ויקיפדיה - ביומסה). באיזורים מסויימים, המסה הכוללת של הנמלים מהווה מעל 10% מהביומסה הכוללת של כל החיות היבשתיות (http://www.madsci.org/posts/archives/2001-05/989366143.En.r.html).

2. וייתכן שהפסוק פונה לעצל שכבר החליט שהוא רוצה להיות חרוץ, אך קשה לו לשנות את ההרגלים. לאדם כזה מציע החכם, שיתבונן בנמלה כדי שיושפע ממנה, שהרי האדם מושפע מהיצורים שהוא נמצא בקרבתם, משלי יג20: "[הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים - [יֶחְכָּם]..." (פירוט). 

לא לעצל בלבד

גם לבני אדם חרוצים בימינו יש הרבה מה ללמוד מדרכיה של הנמלה.

לדוגמה, חוקרים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, שהבולט מביניהם הוא פרופ' אלפרד ברוקשטיין, פיתחו אלגוריתמים מבוזרים לחיפוש ברשת האינטרנט, המחקים את האלגוריתם שהנמלים משתמשות בו לחיפוש מזון. ראו מצגת המסכמת מאמרים של ולדימיר ינובסקי, ישראל וגנר, מיכאל לינדנבאום ואלפרד ברוקשטיין. ראו גם: 

BRUCKSTEIN, A., "Why the ant trails look so straight and nice", The Mathematical Intelligencer, Vol. 15, No. 2, pp. 58-62, 1993.

הנמלה - שכירה או עצמאית?

המדענים בתקופת התלמוד חשבו, כנראה, שכל נמלה אוגרת מזון עבור עצמה בלבד, ולכן הסיקו מפסוקנו מסקנות שונות במקצת:

פסוק 7: "אשר אין לה קצין שוטר ומושל" - יושר אישי: למרות ש"אין לה קצין שוטר ומושל" שיעניש אותה על חטאיה, היא מתנהגת ביושר ועובדת כדי להכין לעצמה אוכל, ואינה גוזלת אוכל של נמלים אחרות: "תכין בקיץ לחמה - מזונה, כל אחת ואחת אינה גוזלת מחברתה" (רש"י, ודומה לזה מצודת דוד); "ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל... מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה" (רבי שמעון בן חלפתא חוקר הנמלים, דברים רבה ה ב).

פסוק 8: "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" - חיסכון ללא תיכנון: "הנמלה הזו... אינה חיה אלא ששה חדשים... וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה. והיא הולכת ומכנסת בקיץ, כל מה שמוצאה חטין ושעורין ועדשים... שאמרה: שמא יגזור עלי הקב"ה חיים, ויהיה לי מוכן לאכול" (דברים רבה ה ב).

כמו כן, יש שלמדו מפסוקנו על החשיבות של עצמאות כלכלית - לשאוף לעבוד כעצמאי ולא להסתפק בעבודה כשכיר עבור מישהו אחר: "אין לה קצין שוטר ומושל " שהיא עובדת בשבילו, אלא היא " תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" - עובדת בשביל עצמה.

• אולם, כל הפירושים הללו אינם מתאימים לדעה המקובלת בימינו, לפיה הנמלים חיות במושבה שיתופית, שבה הפועלות אוספות אוכל עבור המושבה כולה.

הפסוק שלנו נותן עצה מעשית לתיקון המידות - ללכת וללמוד מן הנמלים. אך יש מחכמי ישראל שהרחיבו את הרעיון וטענו, שה' מלכתחילה ברא את הנמלים כדי שנוכל לבוא וללמוד מהן:

• "הקדוש-ברוך-הוא ברא בריה חלשה, האוגרת לחמה וטורחת, כדי להחכים העצל, דכתיב: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". לכן יתבייש בראותו הנמלה זריזה וזהירה בענייניה, ילמד ממנה לאחוז בה כמוה במידת הזריזות, לצאת נפשו מתחת העצלות מידי שחת" (אורחות צדיקים טז - שער העצלות),
• "כל כוחות מעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כוח ומידה שימצא האדם במין ומין מבעלי-החיים, ידענו שכן נמצא גם בנפשו. והרבה מידות יש בבעלי חיים שאינם צריכים להם לצורך חיותם, וה' הטביע בם מידה זו שילמד האדם ממנה לעשות כן, כמו שאמרו חז"ל: "אלמלא לא ניתנה תורה, למדנו צניעות מחתול וכו'". והנמלה, נטע ה' בה מידת הזריזות לאסוף ולכנוס, שממנה ילמד האדם לשקוד..." (מלבי"ם),
• "גם אם האדם חושב שהוא עצלן מטבעו, ומידת הזריזות אינה נמצאת בנפשו, יסתכל על הנמלה ויבין את טעותו... יש בך את מידת הזריזות, ועליך רק לעורר אותה ולפתח אותה לכיוון הנכון!" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, י תמוז ה'תשס"ט).

על-פי הפשט, הקטע מלמד שיש לעבוד כדי להשיג מטרות חמריות - "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה". אך יש שפירשו שזהו משל, והנמשל הוא בתחום הרוחני: "אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא" (רבי שמעון בר יוחאי, דברים רבה ה ב), "ראה דרכיה וחכם, רוצה לומר, תלמד ממנה בהנהגת אסיפת חוקי החכמה בזריזות והשתדלות רב" (מלבי"ם).

הקטע שלנו מלמד חריצות בדרך החכמה - הלימוד מאחרים; בפרק כד ישנו קטע המלמד חריצות בדרך המוסר - הלימוד מטעויות (פירוט).