באורח צדקה חיים, ודרך נתיבה אלמוות

קוד: ביאור:משלי יב28 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יב28: "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים, וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת"

דקויות

צדקה = התנהגות בצדק, יושר והגינות. 

1. על-פי הפשט: התנהגות בצדק מובילה לחיים ומצילה ממוות: "ההולך בדרך צדקה ימצא חיים... ובדרך נתיב הצדקה לא ימצא את המות; וכפל הדבר במלות שונות." (מצודות),   "באורח הצדק והיושר במדות ובדעות ישיגו החיים הנצחיים, והיא דרך שאין נתיבה הולך אל מות, כי החיים שיושגו בה לא ישיגם מות" (רלב"ג),   "מי שחי ומתנהג בצדק, בדרך הצדקה, היושר והאמת, יש לו חיים. כי הצדקה היא אורח חיים - דרך חייםנבונה ויעילה. שהרי, דרכו - כנתיב ישר ובדוק, היא נתיב בטוח, אל-מוות, ומוביל לחיים" (אברהם גוטליב);   ובדרך הסוד: "על-ידי הצדקה האדם מאריך ימיו ושנותיו, לפי שנעשה דוגמתו של הזעיר-אנפין, שהוא סוד עץ החיים, העושה תמיד צדקה אל המלכות, כי העניים הם דוגמתה של המלכות המקבלת, והעשיר הוא דוגמת הזעיר-אנפין הנותן את הצדקה לאותה דרגה נמוכה, שאין לה מעצמה כלום... הצדקה גורמת אריכות ימים בעולם הזה, ומוליכתו לאדם אל החיים הנצחיים בעולם הבא" (רמ"ד וואלי).   כך גם בפסוקים:

• משלי י2: "לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (פירוט)
• משלי יא4: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (פירוט)

2. אולם המילה אַל מציינת, בדרך-כלל, איסור, כמו משלי א8: "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (וראו אבן עזרא שם); אם כך, גם בפסוק שלנו אפשר לפרש: התנהגות בצדק היא שמירה על החיים והתרחקות ממוות. ישנם מקרים שבהם האדם יכול לבחור, האם לחיות או למות; כך למשל, חולה במצב קשה יכול לבחור, האם להיאבק על חייו, או לוותר ולהיכנע למוות. הפסוק קובע, שדרכה של הצדקה היא להישאר בחיים; דרכה של הצדקה היא: אל מוות!, אל תמות, שמור על חייך! 

אורח לעומת נתיב, חיים לעומת אל מוות -

"אצל הצדקה, שהיא חיים (שנותן חיים לעני), אמר, כאשר ילך באורח צדקה יהיה לו חיים גם כן; וכאשר אינו סר מן היושר ( כאשר הולך האדם בדרך נתיבה, מבלי שיטה ימין ושמאל חוץ לנתיבה) - אל יגיע לו הקצה גם כן, הוא המות"

"ואצל הצדקה אמר לשון אורח, כי האורח הוא רחב, כי לפעמים יתן צדקה לעני ולפעמים לא יתן... ואף אם יטה קצת, אינו סר מן דרך הצדקה לגמרי... אבל הנתיב הוא קצר... וכאשר הוא יוצא וסר מן הנתיבה מעט, הוא סר ממנה לגמרי, וכך אם יוצא האדם לילך אחר יצרו לסור ימין ושמאל, תכף שהוא נוטה מזה, הוא מגיע למות" (מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמה).

"הצדקה, שהוא המצות שבין אדם למקום, הולכות בארח, כי אינו דרך כולל רק ארח מיוחד אל בעלי הדת אשר קדשם בקדושתו, ובארח זה יש חיים, בין חיי העוה"ז בין חיי העוה"ב... אמנם יש לצדקה נתיב, שהוא הנתיב שהלכו בו יחידים, כגון משה ואליהו ודומיהם, שהתקדשו להיות כמלאכי השרת וצדקת ה' עשה, שהצדקה שלו התדמה כצדקת העליונים שאינם בני תמותה ולא שלט המות בהם, רק נכנסו חי בין העליונים כאליהו, או מתו מיתת נשיקה כמשה... ומי שהולך בדרך נתיבה, שבא מן הנתיב היחידי הזה אל הדרך, להיות לו מהלכים בין העומדים הנצחים, אז אל מות. לא ימצא מות כלל" (מלבי"ם).