קוד: ביאור:משלי י2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי י2: "לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת
"
כסף הוא רק אמצעי - אנשים לא צריכים את הכסף עצמו אלא את מה שהכסף קונה, את ה"תועלת" של הכסף. ספר משלי מלמד, שהתועלת של הכסף אינה תלויה רק בערכו הנומינלי, אלא גם באופן שבו הושג:
אוצרות רשע = כסף שהושג תוך תחבולות וגרימת נזק לזולת;
לא יועילו אוצרות רשע = כי הרשע לא יצליח להשתמש בכספו באופן שיביא לו תועלת; אותו רֶשע, שבו השתמש כדי להשיג את כספו, ישבש את שיקול הדעת שלו ויגרום לכך שהוא יבזבז את כספו לחינם, כמו בפסוקים:
קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי ימו[יָמָיו]
יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל"(פירוט)
יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה"
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ; זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא"
צדקה = כסף שהושג תוך הקפדה מיוחדת לקחת רק את מה שמגיע, ולא לעשות עוול.
וצדקה תציל ממוות = כי הצדיק יידע איך להשתמש בכספו באופן שיציל את חייו; אותו צדק, שבו השתמש כדי להשיג את כספו, יעזור לו גם להשתמש בכספו בצורה המועילה ביותר האפשרית. וייתכן גם שהצדיק יזכה באותם אוצרות שהרשע אסף:
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ"
מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ
ובתרבית[וְתַרְבִּית],
לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ"
אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף, וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ - יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ, וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק"
על-דרך הדרש, ניתן לפרש את הפסוק שלנו בשינוי פיסוק: "לא יועילו אוצרות -
רשע": כשאדם שומר אוצרות ואינו משתמש בהם באופן מועיל - זה רשע; ומצד שני, "הצדקה כן מועילה, מכיוון שעצם הצדקה היא נתינה,
יחס, מבט ופעילות לכיוון האחר, היא עצמה גם פעילה ועוזרת, בניגוד לאוצרות,
שמהותם שמירה, שנשארות להשמר היכן שהם - ללא תועלת. הצדקה, אם כן, מצילה את
האדם מהמוות. נראה, שהמוות שמדובר פה הוא גם המוות הפשוט, הפיזי, וגם
המוות הרוחני. אדם שכל חייו מרוכזים בעצמו, בשמירת האוצרות שלו ובנכסיו,
ההתייחסות אליו תהיה בהתאם, ללא שום דאגה ויחס. רק יכולתו של האדם לצאת
מתחום המצומצם שלו עצמו, ולהבין ולידע את הצרכים של אנשים אחרים, גורמת לו
להינצל בעצמו, מחיים של חוסר חיים, של חוסר מעש ופעילות
"
(אורי בירן,
נקודת חיבור).
בפסוק הקודם, "משלי שלמה... ", פירשנו שהמשל יכול להתייחס גם לשלמה עצמו. ייתכן שגם הפסוק שלנו ממשיך את הרעיון. ישנם כמה פסוקים המדברים על האוצרות שאסף שלמה:
וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה', וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה'".
וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה"
וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית מלך[הַמֶּלֶךְ], וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו, וַיִּשְׁלָחֵם [הַמֶּלֶךְ] אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר"
וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת קֳדָשָׁיו וְאֶת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם"
וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה"
וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד"
וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵית הַמֶּלֶךְ"
וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'"
ניתן לפרש את ההקבלה בשתי דרכים:
וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ". והם אכן הצילו ממוות את צאצאיו של דוד, מלכי יהודה.
אָבִיךָ הַקָּשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הִקְשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ". אוצרות אלו אכן לא הועילו לשלמה - הם רק נלקחו ונשדדו על-ידי מלכים זרים.
האם ניתן לפרש גם הפסוק הבא על שלמה? נשאיר שאלה זו לקוראים.
בפרק הבא נמצא פסוק דומה,
משלי יא4: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת
". הפסוק שלנו מדבר על
אוצרות רשע, שאינם מועילים כלל; והפסוק בפרק יא מדבר על
הון כלשהו, גם אם הושג ביושר. הון כזה יכול להועיל בדרך כלל, אך לא
ביום עברה (פירוט).
עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע, וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה"; זו שאלה רטורית: "האמנם יישאר משהו בבית הרשע מכל האוצרות שאגר ברשע, ומכל המשקלות שבהן רימה אנשים?" (ע"פ רש"י). הפסוק שלנו נותן תשובה שלילית לשאלה זו.
הפסוק שלנו נמצא בפסקה הראשונה של פרק י, ב
קטע המסביר על חשיבות החינוך הכלכלי לילדים. כשמסבירים לילדים איך לעשות כסף, הדבר הראשון שצריך ללמד אותם הוא שיקפידו על כללי הצדק.
הפסוק הבא (פסוק 3) מדבר גם הוא על רשע, צדק ומצב כלכלי.
(ב) לא יועילו אוצרות רשע: אוצרות-הרשע של סדום לא הועילו לה, והיא נספתה למוות בהפיכה בגלל: (יחז' טז מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה.
וצדקה תציל ממות: הצדקה שעשה אברהם אבינו עם המלאכים, הצילו את לוט תושב סדום, לחיים, ככתוב: (ברא' יט כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה...
צדקה – שני איזכורי ה"צדקה" הראשונים בתורה נאמרו על אברהם אבינו:
( ברא'טו ו) וְהֶאֱמִן בַּי-הוה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
( שם יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ י-הוה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא י-הוה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
בראשית יט כט: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ - לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
זוהר חלק א דף קד/ א: " ותא חזי, כד בעא קב"ה לאייתאה דינא על סדום, אזכי קודם לאברהם, ושדר ליה דורונא למזכי עמהון, בגין לשזבא ללוט בר אחוה מתמן, הה"ד ויזכור אלהי"ם את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ולא כתיב ויזכור אלהי"ם את לוט, דהא בזכותיה דאברהם אשתזיב, ומאי ויזכור, דדכיר ליה מאי דאזכי קודם עם אינון תלת מלאכין. כגוונא דא בר נש דיזכי בצדקה עם בני נשא, בשעתא דדינא שריא בעלמא, קב"ה אדכר ליה לההיא צדקה דעבד, בגין דבכל שעתא דזכי בר נש, הכי אכתיב עליה לעילא, ואפילו בשעתא דדינא שריא עלוי, קב"ה אדכר ליה לההוא טיבו דעבד וזכה עם בני נשא, כמה דאת אמר (משלי יא ד) וצדקה תציל ממות, בגיני כך אקדים ליה קב"ה לאברהם, בגין דיזכי וישזיב ללוט."
" מדרש ".
(ב) לא יועילו אוצרות רֶשַׁע: אוצרות-הרשע של דואג לא הועילו לו להצילו ממות, והוא מת בחצי ימיו. ככתוב (תהי' נב ט): הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱ-לֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ.
וצדקה תציל ממות: אחימלך נגזר למות בגלל לשון הרע שדואג אמר עליו. הצדקה שעשה עם דוד, כשנתן לו לחם והצילו ממות, לא הצילה אותו מגזירת המות הנ"ל, אבל הצילה את אביתר בנו ממות.
איש האלוקים (אלקנה) התנבא על בית-עלי (שאחימלך היה מצאצאיו): (ש"א ב לג) וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים. חז"ל יעצו להם להינצל ע"י: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
איש האלוקים רמז בנבואתו גם על אביתר בן אחימלך: (שם לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ, אביתר-נותר.
"רמז".
אוצרות - שורש א.צ.ר. קרוב לע.צ.ר. לא רק אוצרותיו לא הועילו, גם עצירתו לפני ה' לא הועילה לו
( ש"א כא ח) וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי י-הוה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל:
לא יועילו…וצדקה תציל ממות –
* גם בפרק יא ד כתוב: "לא יועיל...וצדקה תציל ממות", בהקשר לדוד.
אסמכתא.
במדב"ר יט ב ( מדרש תהלים יב,ירו'פאה דף ה / א,שם סוטה דף ז / ב)
ולמה נקרא שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו, ובימי שאול הרג ד'
הרג את דואג שאמרו
ושאול שקבלו
אחימלך שנאמר עליו
ואבנר בן נר למה נהרג... ויש אומרים על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה
(כד) וְאַתָּה אֱ-לֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
ואמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש.
שמואל א פרק ב
(לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים:
תנא דבי אליהו רבה פרק י ( ר" ה יח/ א)
מעשה בב' משפחות של כהנים שבאו לפני ריב"ז שהיו מתים בלא ימיהם. אמר להם רבי יוחנן שמא ממשפחת בני עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (ש"א ב) אמרו לו רבי מה לנו לעשות אמר להם כיון שמגיע בן מבניכם לפרקו ראו מה דמיו ותנו לצדקה כדי דמיו ויבא אליכם מה שכתוב וצדקה תציל ממות (משלי י) (נ"י ויציל, שכתוב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים) והלכו ועשו כן והצילו את עצמן מן המיתה