לא ירעיב ה' נפש צדיק והוות רשעים יהדוף

דרש ורמז / מטמוניות למשפחות סופרים

משל לחיי האבות - אברהם מול ארבעת המלכים

"דרש":

(ג) לא ירעיב י - הוה נפש צדיק: הקב"ה לא הרעיב את נפש אברהם אבינו מול ארבעת המלכים בראשות כדרלעמר, ובמיוחד הדף את אמרפל - נמרוד מעליו.

וְהַוַּת רשעים יֶהְדֹּף: אברהם אבינו הדף את "הוותו"-הונו¹ של מלך סדום מעליו, כשנתן לו את הרכוש והנפש². מיד אמר לו הקב"ה: (ברא' טו א) שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.

"רמז":

ירעיב – רָעֵב זה אברהם אבינו:

( איוב ה ה) אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם:

( ויק"ר כח ד) ד"א והבאתם את העומר הה"ד (איוב ה) אשר קצירו רעב יאכל. אשר קצירו זה נמרוד רעב יאכל זה אברהם אבינו ע"ה ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים הה"ד (בראשית יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות

ריש לקיש אמר בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה ששמו של אליעזר שמונה עשר ושלש מאות ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של נמרוד אברהם וכל המצומתין לו.

( פירוש מהרז"ו)...ומ"ש קצירו פי' מה שקצר ושלל שלל סדום ועמורה כמ"ש ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם. רעב יאכל זה אברהם שהיה רעב מתאוה ומשתוקק לקחת אותו מיד נמרוד להציל ממנו, וזה היה בליל פסח לפני קציר העומר.

נפש – שלוש פעמים כתוב "נפש" אצל אברהם אבינו:

( ברא'יב ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

( ברא'יד כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:

( ברא'יז יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:

צדיק – זה אברהם אבינו.

( ב"ר לב ג) כתיב (תהי' יא ה) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן וכתיב (בראשית כב) והא-להים נסה את אברהם

* גם בפסוקים ו,ז,יא,טו, ובפרק יב ג, "צדיק/ים" זה אברהם אבינו.

רשעים – חמשת המלכים הרשעים, בראשם ברע מלך סדום.

* גם בפסוקים ו,ז, "רשעים" זה מלך סדום.

אסמכתא:

בראשית פרק יד- טו

(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:

(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם:

(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:

(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:

(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:

(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל י-הוה אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:

(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר י-הוה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד

הערה:

רכש אותיות שכר, במקום רכוש סדום (5 איזכורים), זכה אברהם אבינו בשכר מאת ה'.

סדר אליהו רבה פרק ו ( מא" ש)

ובמה ירק אותם בכסף וזהב ובאבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם, להודיע לכל באי עולם שעשיר גדול היה אברהם. כדי שלא יהו הבריות אומרים, לא יצא אברהם והרג את המלכים אלא בשביל לקפח את הממון שהיה עליהם.

ב. משל לחיי דוד - דוד מול דואג בנוב

"דרש".

(ג) לא ירעיב י - הוה נפש צדיק: המהלך הארצי שמתואר בפסוק הקודם היה השתקפות של מהלך שמימי מקביל. אחימלך הציל את דוד ממות ע"י מעשה חיובי של קום-עשה, אחרי שהקב"ה גזר בלא-תעשה, שנפש דוד הצדיק לא תרעב. אחימלך נתן לדוד את לחמו של הקב"ה, לחם הפנים.

וְהַוַּת רשעים יֶהְדֹּף: דוד המלך אמר בתהי' נב ש דואג הרשע דיבר-חשב בלשונו לשון הרע לשון הוות על כהני נוב: (ד,ט,) הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ... הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱ-לֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ. הקב"ה השיב לו באותה מידה, והדף אותו מהויה להֹוָה.

"רמז".

לא ירעיב – את דוד הבורח משאול לנוב

( איוב ה כ)בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב: (כא) בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא:

(כב) לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא:

(מדרש אגדת בראשית פרק ג) ור ' שמואל בר נחמני אמר בדוד היא אמורה. ברעב פדך ממות ( איוב) בשעה שברח והלך אצל אחימלך והי ' רעב והאכילו לחם הקדש שנא ' ויתן לו הכהן קודש וגומר ( ש " א כא ז). ובמלחמה מידי חרב ( איוב שם) בשעה שירד על גלית והרגו שנאמר ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא וגומר ( ש " א יז טו). בשוט לשון תחבא בשעה שבא דואג ואמר עליו לשון הרע שנאמר בבא דואג האדומי ויגד וגו' ( תהלים נב ב). לשוד ולכפן תשחק ( איוב שם כב). אדואג ואחיתופל. ומחית הארץ אל תירא ( שם שם) משאול שבא מבנימין שנמשל לחיה שנאמר בנימין זאב יטרף

צדיק – ה"צדיק" הראשון בנ"ך וגם בספרנו הוא דוד.

( ש"ב כג ג) אָמַר אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱ-לֹהִים:

( ש"א כד יז) וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי וגו'.

* גם בפסוקים: טז, כ, כא, וכן בפרקים: יא ח,ט,כא, יב ג,י,יב,יג,כא,כו, יג ה,כא, יד יט, טו כט, טז ב,ז, כד טו, טז, כתובה המילה " צדיק " והיא מכוונת לדוד.

רשעים – זה דואג:

(תהי'קמ ט) אַל תִּתֵּן י-הוה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה:

( תרגום יונתן) לא תתן יי רגוני דואג רשיעא מחשבתיה לא תספק יסתלקון לעלמין:

( תהי'יא ב) כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב:

( רש"י) כי הנה הרשעים - דואג ודלטורי הדור המטילין איבה ביני ובין שאול.

( סנה'קו / ב) ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ולרשע אמר א-להים מה לך לספר חוקי אמר לו הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע מה לך לספר חוקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם.

* גם בפסוקים ו, ז, יא, כ, כז, וכן בפרק יב יא,יב, "רשע/רשעים" זה דואג.

הות רשעים – זה דואג. "הות בוגדים" (יא ו) זה אחיתפל תואמו

אסמכתא.

במדב"ר יט ב ( מדרש תהלים יב,ירו'פאה דף ה / א,שם סוטה דף ז / ב)

ולמה נקרא שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו, ובימי שאול הרג ד'

הרג את דואג שאמרו

ושאול שקבלו

אחימלך שנאמר עליו

ואבנר בן נר למה נהרג... ויש אומרים על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה

שמואל א פרק כא

(ז) וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי י-הוה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ

ילק" ש, שמואל א פרק כא, רמז קל

כיון שלא מצא שם כי אם לחם הפנים, אמר לו דוד תן לי שלא נמות ברעב שספק נפשות (לח) דוחה שבת וכמה אכל דוד באותה שעה, א"ר הונא קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו שאחזו בולמוס.

מנחות דף צה/ ב צו/ א

דקא אמר להו הכי קא אמרו ליה ליכא לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' אמר להו לא מיבעיא האי דכיון דנפק ליה ממעילה דרך חול הוא אלא אפילו האיך נמי דהיום יקדש בכלי הבו לי' דליכול מסוכן הוא.

רש" י

מסוכן הוא - שאחזו בולמוס ותנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכפורים ביומא בפרק בתרא (דף פג)

מדרש תהלים מזמור ז

כיון שברח עמד עליו דואג ואמר לשאול, (ש"א כב ט,י,) ראיתי את בן ישי בא נובה וגו' וצידה נתן לו. אמר לו הקב"ה, שמא משלך נתן לו והלא מלחם הפנים שלי נתן לו. אמר לו דואג, ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו. אמר לו הקב"ה, והלא אני כלכלתי בה...

-