קוד: ביאור:משלי יא4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יא4: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת
"
כל ההון (הרכוש) שהאדם צובר, לא יועיל לו ביום שבו יקרה אסון העובר וחורג מהמקובל; ולעומת זאת -
מעשי צדקה, שהאדם עושה בעזרת הונו, יצדיקו אותו בעיני ה', ו יצילו אותו ממוות.
מה הדבר הטוב ביותר שיכול איש עשיר לעשות, על-מנת להכין את עצמו למלחמה? במקום לבנות מקלט אטומי, ספר משלי ממליץ לעשות צדקה:
יום עברה = זמן של אסון מיוחד, העובר וחורג מהמקובל. בזמנים כאלה אין ערך לכסף:
גַּם כַּסְפָּם גַּם זְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת ה'...",
תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן... דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כָּל הוֹן... הוֹנֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ... יִפְּלוּ בְּלֵב יַמִּים בְּיוֹם מַפַּלְתֵּךְ"
בזמנים כאלה, רק
צדקה תציל ממוות = רק מעשי הצדק שעשה האדם בכספו הם שיעזרו לו להינצל: "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. צדקה - דכתיב
וצדקה תציל ממות...
"
(רבי יצחק,
ראש השנה טז ב; רבי יהודה,
בבא בתרא י א).
לא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילין לו כלום, שנאמר: לא יועיל הון ביום עברה.
ומה יועיל לו? דברי תורה, שנמשלו בחיים, שנאמר (משלי ה ו): "אורח חיים פן תפלס". וצדקה תציל ממוות - מדינה של גיהנם. יש אדם שהוא נותנה למי שראויה לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה למי שאינה ראויה לו תהי מצלת אותו? הוי אומר לו: אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר: (דברים ו כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'". מאן דבעי ישמיענה מהכא, דאמר רבי יוסי: יהי חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שהנוטלה יודע ממי נוטלה, אבל הנותנה אינו יודע למי נותנה. אמר רבי חנינא בן דוסא: אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, לכך נאמר "וצדקה תציל ממוות", שיש בה כוח להציל
מיום הדין..." (מדרש משלי (בובר).
בכל מקרה, לפי חז"ל, הפסוק מלמד שאין טעם לצבור יותר מדי הון, כי ביום עברה הוא לא יעזור, אלא להשקיע את ההון במעשי צדקה, שיישמרו לזכותו של האדם לעולם ועד.
בפרק הקודם נמצא פסוק דומה,
משלי י2: "לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת
". ישנם כמה הבדלים בין הפסוקים:
1. בפרק י ישנה הקבלה בין רשע לבין צדקה, ולכן פירשנו את המושג צדקה במשמעות התנכית - הקפדה על חוקי הצדק: אוצרות שהושגו בדרכי רשע לא יועילו, ואוצרות שהושגו בדרכי צדק יוכלו להציל ממוות (פירוט). אולם בפרק יא ההקבלה היא בין הון לבין צדקה, ולכן פירשנו את המושג צדקה כמשמעותו הנפוצה בדברי חז"ל - נתינה לעניים. שני סיפורים יפים ממחישים את הרעיון שבפסוק:
שמואל ואבלט הוו יתבי, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא. אמר לו אבלט לשמואל: האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית. אמר לו שמואל: אי בר ישראל הוא, אזיל ואתי. אדיתבי, אזיל ואתי. קם אבלט, שדיה לטוניה, אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. אמר לו שמואל: מאי עבדת? אמר לו: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף, אמינא להו אנא קאימנא וארמינא, כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכסיף. אמר לו: מצוה עבדת. נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות - ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה" (תלמוד בבלי שבת קנו ב).
אמר רבי אבא: אם נתת מכיסך צדקה - הקב"ה משמרך מן הפיסין ומן הזימרת ומן הגלגלות ומן הארנוניות. מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים. שלחו לו קרוביו ואמרו לו 'אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך?!' אמר להם: 'כל שכן! אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים שנאמר (תהילים פה) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף; אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות, שנאמר (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו; אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר (תהילים צז) צדק ומשפט מכון כסאך וגו'; אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות, שנאמר (משלי יא) ולוקח נפשות חכם; אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר (דברים כד) ולך תהיה צדקה; אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר וצדקה תציל ממות, ולא מית אלא שלא ימות לעולם הבא" (ירושלמי פאה ג א).
לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף" - במצב רגיל, ה' הודף את הוויתם וקיומם של הרשעים, או את תאוותם (פירוט), אבל -
צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע" - במצב של אסון מיוחד, הרשע נופל מעצמו ברשעתו.
כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. שתי צדקות הללו למה? אחת שמצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם. ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם? ההוא דכתיב ביה עברה, דכתיב (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא. ואי זו היא שמצילתו
ממיתה משונה? נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה..." (רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן, בבא בתרא י א).
ראו: