קוד: ביאור:משלי טו20 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי טו20: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ
"
בן חכם משתדל לשמח את אביו, ו אדם כסיל נוהג להביע בוז וזלזול באימו.
הפסוק דומה מאד ל
משלי י1: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ
" (פירוט), אולם הפסוק בפרק י מתאר מצב -
בן כסיל מביא
תוגה וצער
לאמו מעצם העובדה שהוא כסיל, והפסוק שלנו מתאר פעולה -
בן כסיל נוהג
לבזות את
אמו במעשיו, "ולכן ליבי אומר לי שנכפל כאן למשמעות אחרת
"
(רמ"ד וואלי).
1. "בן חכם - כל מגמתו לשמח את אביו...
והכסיל מחשב תמיד
לבזות את
אמו... שרוחו גס בה לפי שגידלתו על ברכיה. וכל שכן שהיה צריך לכבדה, אלא שהוא כסיל וכפוי טובה
"
(רמ"ד וואלי).
2. "שם - מדבר מה שיהיה מעצמו, שע"י חכמה ישמח האב וע"י הכסלות תוגת האם; ופה - מדבר על עת שיגדל הבן, שאז
בן החכם שנוחל חקי החכמה והולך בם, ישתדל
לשמח את אביו בטוב מעשיו, שזה גם-כן מחקי החכמה לשמח את יולדיו,
והכסיל, הנמשך אחר תאוותיו,
מבזה את אמו בפועל, שזה גם-כן מן הכסילות לבזות אותה על שתוכיחהו על דרכיו (וכסיל אדם - דייק במלות אדם, שיצא מכלל בן נכנע להוריו, והוא אדם מופרד לעצמו):
" (מלבי"ם)
3. ולענ"ד, המסר בפרק י מכוון להורים - השקיעו בחינוך ילדיכם כי החכמה שלהם תביא לכם שמחה (פירוט), והמסר בפסוק שלנו מכוון לילדים - שמחו את הוריכם וכבדו אותם כי זה המאפיין של התנהגות חכמה.
4. ויש משערים, "שזה היה תרגיל מקובל של בתי הספר: המורה היה אומר
פתגם עממי ידוע, והתלמיד צריך היה לחבר לו צלע שנייה בתקבולת שהמורה קבע.
למשל, המורה אמר
בן חכם ישמח אב; תלמיד אחד השלים
ובן כסיל תוגת אמו, ואילו תלמיד אחר השלים
וכסיל אדם בוזה אמו
" (אלכסנדר רופא,
יצירת האוספים וסידורם בספר משלי).
ראו גם: פסוקים נוספים על בוז וביזיון בספר משלי; פסוקים נוספים על אב ואם בספר משלי.