קוד: ביאור:משלי טז11 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי טז11: "פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה', מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס
"
כאשר ה' שופט את האדם, הוא משתמש בפלס (גדול) ובמאזניים (קטנים): על כף אחת הוא שם את מעשהו של האדם, טוב או רע, גדול או קטן; ועל הכף השניה הוא שם את מעשהו של ה' (הגמול המגיע לאדם), וכדי לתת לאדם גמול מדוייק הוא משתמש בכל סוגי אבנים הנמצאות בכיס המשקלות, הגדולות והקטנות.
הפסוק ממשיל את מעשי ה' בתחום המשפט והגמול לשקילה במאזניים:
פלס = מכשיר לשקילת משקלים גדולים; מאזניים = מכשיר לשקילת משקלים קטנים יותר. פלס ומאזני משפט הם אמצעים שבהם, כביכול, ה' משתמש כדי לעשות משפט: על כף אחת, ה' שם את מעשהו של האדם, אם טוב ואם רע; ועל הכף השניה הוא שם את מעשהו של ה' - השכר או העונש שה' נותן לאותו אדם. ה' מביא בחשבון את כל מעשיו של האדם - הגדולים (שאותם שוקלים בפלס), וגם הקטנים (שאותם שוקלים במאזניים).
אבנים = משקלות ששמים על כפות המאזניים כדי שיהיו מאוזנים;
כיס = הנרתיק שבו נמצאות המשקלות (כמו בפסוק האוסר על רמאות במשקלות,
דברים כה13: "לֹא יִהְיֶה לְךָ
בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה
");
כל אבני כיס = כל הגדלים השונים של אבנים שנמצאות בנרתיק האבנים;
מעשהו כל אבני כיס = המעשים של ה', שה' שם על כף המאזניים כדי לֹאזן את מעשיו של האדם, משתמשים
בכל האבנים הנמצאות בכיס - בכל הגדלים השונים, מהאבן הגדולה ביותר ועד הקטנה ביותר; כלומר:
כאשר יש באבני כיס משקלות גדולות וקטנות, הכל לפי פעלו של אדם" (רש"י), "
שה' אינו מניח מענוש על הקלות ועל הדקות במעשים או במחשבות ושיח שפתיים" (ר' יונה גירונדי), "
רומז אל דקדוק נמרץ, אפילו כגרגיר וחצי גרגיר, כמו שבני אדם שוקלים את הזהב" (רמ"ד וואלי).
והמסר לגבינו:
"פלס הוא גדול ממאזנים, ובא בעצם על מדידת המעגל, שהוא הדרך הסבוביי למדוד
מקום הקרוב אל מחוז החפץ;
ובמאזנים מניחים דבר הנשקל בכף אחד ואבני משקל
בכף השנית לראות אם מכוונים זה נגד זה, אמר כי
יש לה' פלס לשקול דרכי איש ומנהגיו ומעגלותיו ולכוונם אל הישרה, וגם יש לו
מאזני משפט לשקול מעשי בני אדם ולשלם לו גמול טוב או רע כפי מדותיו, ומה הן
האבני כיס שמניח בתוך המאזנים? הם
מעשהו,
ר"ל שה' ערך את כל המעשה אשר עשה, לשקול בהם מעשי בני אדם הבחיריים, שכפי
המעשה שיעשה האדם ויניח מעשיו על כף המשקל כן יהיו מעשי ה' ודרכי הטבע
והמערכה מכוונים כנגדה, כמ"ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו,
פן יפתה לבבכם ועצר את השמים, ויש במעשי ה' כל מיני אבני משקל גדולים
וקטנים שכולם אבני צדק מכוונים במשקל על כף מעשי ה' בעולם הגדול, נגד הכף
השני שבו יניח האדם הבוחר את מעשיו על כף הבחירה בעולמו הקטן, ושתי הכפות
ישאו יחדיו תמיד הן לטוב הן לרע
"
(מלבי"ם)
חכמי המדרש הביאו כמה דוגמאות לכך שה' שופט את האדם במדוייק לפי מעשיו: משה, שמואל, יהודה, בני ישראל והמצרים (שמות רבה טז ד), ויוסף (בראשית רבה פד ז).
וכן באופן כללי יותר: "פלס - זה המקרא,
ומאזני משפט - אלו הדינין,
לה' - אלו ההלכות,
מעשהו כל אבני כיס - זה התלמוד, וכל עושיהן עתידין ליטול שכרן לעתיד לבוא
.
אמר רבי יוסי הגלילי: משל
למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס גדול, ובנה בתוכו
מגדל גבוה ומקירו שהיה גנתו בתוכו, והשכיר פועלין והפקידן שיהיו עוסקים במלאכתן. עמד
המלך ועלה בראש המגדל, והיה רואה אותם והן לא היו רואים אותו.
לפנות יום בא
המלך ועמד עליהם בדין, אמר: המעדרים יבואו ויטלו שכרן,
המנכשין יבואו ויטלו שכרן, מלקטי צרורות יבואו ויטלו שכרן, ונשתיירו בהן
פועלים שלא עסקו במלאכתן. אמר המלך: אלו מה הן עושין? אמרו לו: הן מפנין
בתים מלֹאים לתוך בתי ריקנין. אמר
המלך: וכי מה הנאה יש לי מהם? אמר
המלך:
אלו שעוסקים במלאכתי יטלו שכרן, ואלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה, שמרדו
בדברי
"
(מדרש משלי (בובר)).