מי שרוצה רק תאווה - בסוף יהיה נפרד

דקויות

נפרד - כמה פירושים:

1.  נפרד = מבדיל את עצמו מחברתם של בני אדם אחרים: "המבקש תאוות ליבו והולך אחריה, נפרד הוא מכל רֵע, אשר לא יוכל איש לכלכל ולסבול מידות חברו אם ימשך אחרי חפצו ולא יבטל חפצו מפני חפץ חברו בדבר" (ר' יונה גירונדי).

אמנם, בלשון המקרא משתמשים, בדרך כלל, בצורת הבינוני עבור הנושא (שהוא שם עצם), ובצורת העבר או העתיד עבור הנשוא (שהוא פועל); לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב: "המבקש תאוה -  יפרד" (כמו ב משלי יט4: "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד").

אולי הכוונה, שהאדם הנפרד - המפריד את עצמו מחברת בני האדם - עושה זאת כי הוא מבקש לממש את כל תאוותו, ואינו מוכן לוותר (ראו "עצות").

2.  נפרד = עוזב את ה': "מי שהוא נפרד מהקב"ה, שלא לשמור מצותיו, לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף, וסוף בכל תושיה יתגלע - בין חכמים תגלה חרפתו" (רש"י, וכן מצודות והגר"א), או עוזב את החכמה: "מי שנפרד מן החכמה והלך אחר תאוות ליבו בהבלי העולם.. בכל מיני חכמה ששואלים אותו... מתערבב ומתבלבל ואינו יודע להשיב... לפי שכבר קדמה התאווה לאחוז בליבו, והיא מבלבלת את דעתו, שאינו מבין את החכמה" (רמ"ד וואלי). פירוש זה מתאים לפירוש שהמילה תושיה מקבילה לחכמה ועצה. חכמי התלמוד מצאו דוגמה לרעיון זה בסיפורו של לוט: ראו "הקבלות".

3. נפרד = עוזב את חברת בני האדם ומתבודד עם הזונות; על-פי הושע ד14: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט": מי שנפרד מבני-אדם ומתבודד עם הזונות מתוך תאווה - תתגלה חרפתו בין חכמים, כנ"ל (ע"פ דעת מקרא).

4. נפרד = עוזב את אשתו, או באופן כללי - גבר לא נשוי. הפסוק בא ללמד, שאדם "נפרד", ללא אישה, כל היום מבקש לממש את תאוותו, ולכן אין לו אפשרות להשיג תושיה (חכמה). פסוק זה מתאים לדברי חז"ל, שאמרו "לעולם אל יישב איש בלא אישה, שלא יבוא לידי הרהור עבירה", וכן "לעולם יישא אדם אישה ואחר-כך ילמד תורה, כדי שילמד תורה בטהרה".

5. נפרד = מנסה להיפרד ולהתנזר לגמרי מהתאווה - בסופו של דבר רוצה ומבקש אותה יותר; ובכל מצב שבו יש לו אפשרות - תאוותו מתגלה. (ע"פ מלבי"ם, פירוש ראשון).

6. נפרד = מי שכבר נפרד מן התאווה (למשל בגלל זקנתו), ובכל-זאת הוא מנסה לבקש את התאווה ע"י תרופות וכד' - הדבר יביא עליו כל סוג אפשרי של חולשה ותשות -כוח (מלבי"ם, פירוש שני).

• אמנם, הפועל נפרד מציין, בדרך כלל, פרידה בין אדם לאדם, קשה לפרש שהכוונה ל"פרידה" בין אדם לבין התאווה שלו.
  

הקבלות

חכמי התלמוד פירשו את הפסוק בעזרת הקבלה לסיפור אחר שבו אדם נפרד מרעהו מתוך תאווה, בראשית יג10-11: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו"

פסוק 10, המתאר את הסיבות לבחירתו של לוט, כולל ביטויים רבים הרומזים לתאווה: נשיאת עיניים, ראיה, משקה, וגם ארץ מצרים שהיא ערש תרבות הזנות. לוט ביקש לממש את תאוותיו, ולכן נפרד מאברהם:

"אמר רבי יוחנן: כל הפסוק הזה - לשם עבירה נאמר: 'וישא לוט' - 'ותשא אשת אדניו את עיניה'. 'את עיניו' - 'ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני'. 'וירא - 'וירא אותה שכם בן חמור'. 'את כל ככר הירדן' - 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם'. כי כלה משקה - 'אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי'.
…
דרש רבא, ואיתימא רבי יצחק:... לתאוה יבקש נפרד - זה לוט, שנפרד מאברהם. בכל תושיה יתגלע - שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דתנן: עמוני ומואבי אסורין איסור עולם" (בבלי הוריות י:, נזיר כג:).

כך, קובע הפסוק במשלי, כל אדם אשר לתאווה יבקש - רוצה לחיות רק לפי תאוות ליבו - סופו שיהיה נפרד - ייפרד מקרוביו ומשפחתו ויביא על עצמו קלון.