קוד: ביאור:משלי יח6 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת:
אל:
משלי יח6: "שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא
"
שפתי הכסיל (יצר הדיבור הבלתי-נשלט שלו) באות לכל מקום בתלונות וצעקות המעוררות ריב; ופיו קורא "לפתור" כל ריב במהלומות (מכות). והתוצאות -
הפסוק שלנו מתאר את אופיו של הכסיל, והפסוק הבא מתאר את התוצאות של אופי זה.
כסיל = השונא ללמוד;
שפתי כסיל, פי כסיל = כוח הדיבור של הכסיל, הפועל כישות עצמאית.
שפתי כסיל יבואו בריב = הכסיל רגיל לדבר בקול רם, בצעקות ותלונות ללא מחשבה, ולכן הוא מכניס את עצמו בקלות למריבות; השפתיים שלו כאילו באות מעצמן למריבה (ר' יונה).
ופיו למהלומות יקרא = אחרי שהכסיל כבר נכנס למריבה, הדיבורים שלו עוד מחמירים את המצב וקוראים "להכריע" את הריב בכוח, במכות ומהלומות, כיוון שהוא שונא ללמוד, שונא להקשיב לזולת ולהבין את נקודת המבט שלהם. כך גם ב
משלי כו9: "חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר, וּמָשָׁל בְּפִי
כְסִילִים
" (פירוט).
התוצאות בפסוק הבא:
משלי יח7: "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ
"
פיו של הכסיל, הקורא למהלומות, גורם לו מחיתה (שבירה) בעצמותיו; ושפתיו, הפותחות בריב, הן המוקש (המלכודת) של נפשו - הן מכניסות אותו למריבה שלא יידע איך לצאת ממנה בשלום.
והמסקנות:
תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" (אגרת הרמב"ן).