קוד: ביאור:משלי יח23 בתנ"ך
סוג: סיפור
מאת: אראל
אל:
משלי יח23: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת
"
סימן היכר של אדם רש (עני) - שהוא מדבר בתחנונים, מבקש עזרה בעדינות ובענוה;
סימן היכר של אדם עשיר - שהוא עונה ומדבר בעזות, בקשיחות ובחוצפה.
1. איך אפשר להבחין בין עניים אמיתיים, שבאמת צריכים כסף, לבין עשירים, שרק מתחזים לעניים (ראו
משלי יג7: "יֵשׁ... מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב
" (פירוט))?
דרך אפשרית לכך נרמזת בפסוק שלנו:
אם מישהו טוען שהוא עני, אבל במקביל צועק עליך בעזות-פנים "למה את
נותנת לי רק 10
אגורות?!", או "מה, אתה לא מאמין לי?!", או "תעשי מאמץ ותגייסי בשבילי עוד
כסף", או "אתה חייב להלוות לי, אני לא מבין איפה הבעיה, למה אתה לא מוכן להלוות?!", יש לחשוד בו שהוא לא באמת עני.
כמובן, אין זו דרך מושלמת, כי מי שרוצה להתחזות לרש יכול גם לזייף תחנונים. הפסוק אינו נותן "תנאי מספיק" לזיהוי רש, אלא רק "תנאי הכרחי".
2. הפסוק נכון לא רק לאנשים אלא גם לעסקים: במצב של תחרות חופשית, כל בית-עסק הוא רש, הוא זקוק ללקוחות כי ללא לקוחות הוא יאבד את פרנסתו, ולכן יש לו מוטיבציה לדבר אליהם בתחנונים ולהתייחס אליהם בכבוד. לעומת זאת, כאשר החוק מונע תחרות ונותן זכות מונופולית לבית-עסק מסויים, הוא מרגיש עשיר, ומרשה לעצמו לענות ללקוחות בעזות וחוצפה.
-
המפרשים הסבירו את המשמעות המעשית של הפסוק בדרכים שונות:
3. ייתכן שמטרת הפסוק היא ללמדנו ש"דרך זה בכך ודרך זה בכך
"
(רש"י)- דרכו של העני היא להתחנן ודרכו של העשיר היא לענות בעזות, ולכן:
ורש"י מוסיף: "וכן העניין הרב לתלמיד
", כלומר, המורה
לא צריך להתעצבן כאשר התלמיד החלש מתחנן שיסביר לו שוב, שהרי זוהי דרכו;
והתלמיד לא צריך להיפגע כאשר המורה כועס עליו, שהרי זוהי דרכו; וכך כתב
הגר"א: "התלמיד
ידבר תחנונים, אף
שהעשיר, דהיינו הרב,
יענה עזות, היינו שרבו כועס עליו, וכמו שאמרו (תלמוד בבלי ברכות סג): כל תלמיד שרבו כועס עליו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה...
" (ושוב, אין הפסוק בא לתת לגיטימציה להתנהגות זו, שהרי נאמר "אין הקפדן מלמד
", אלא רק להכין את התלמיד).
4. ייתכן שמטרת הפסוק היא ללמד על תכונות שליליות של העוני ושל העושר
(רבי יונה גירונדי):
הריש והעוני גנאי לאדם, כי יביאנו לדבר תחנונים ולהשפיל נפשו לבריות ולהחניף להם, ויראת הבריות והחנופה - פחיתות הנפש, והצריך לבריות - גנאי...
גם מן העושר יגיע האדם למידה פחותה, כי יוסיף עזות בנפשו, ולא ייבוש מדבר קשות, גם יתעקש בדבריו ויבוז לדברי החולקים על דבריו... גם כי יכיר האמת - לא ייכנע אליו להודות עליו, ויקשה רוחו להעמיד דבריו..." (ראו עוד על השפעת העושר והעוני על האישיות).
5. ומלבי"ם פירש שהמילה "יענה" אין משמעה "ייתן מענה ותשובה", אלא "מעניין הכנעה, והוא פועל יוצא, שמכניע את העזוּת
", והפסוק כולו הוא עצה לעניים: "אם
הרש מדבר תחנונים ומתחנן, אז
העשיר יענה ויכניע את
העזות, שגם אם הוא עז בטבעו, יכניע טבעו למלאות תחנוני הרש
"
(מלבי"ם), "בא ללמד אל
הרש...
שידבר בלשון רכה
ותחנונים עם כל הבריות... ואם
העשיר יענה עזות, לא יקפיד ולא יכעוס, ולא יהיה דל גאה שאין הדעת סובלתו
"
(רמ"ד וואלי פירוש שלישי).
-
6. חכמי התלמוד והמדרש פירשו את הפסוק על תחנונים כלפי ה':
"אמר רב נחמן אמר רב... 'תחנונים ידבר רש - זה משה
(כשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל - היה מדבר בלשון רכה)
ועשיר יענה עזות -
זה יהושע... [שאמר:] 'ולו הואלנו' (ולואי שהואלנו לישב ולא לעבור את
הירדן, משמע: שטוב היה לנו שלא לקיים מצוותך שאמרת לנו 'קום עבור את
הירדן')
"
(בבלי סנהדרין מד א).
"אמר רבי תנחומא:
תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים.
וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת עשירו של עולם זה הקב"ה ענה אותו עזות שנאמר
אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי.
ד"א אמר רבי יוחנן
תחנונים ידבר רש אלו נביאי ישראל
ועשיר יענה עזות אלו נביאי עבודת
כוכבים. א"ר יוחנן: אין לך צדיק באומות העולם יותר מאיוב, ולא בא אלא
בתוכחות, שנאמר (איוב כג, ד): "אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות". אין לך
גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר (ישעיה
לג, ב): "ה' חננו לך קוינו" ומשה אמר "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'"
"
(דברים רבה ב ד).
כמו כן הסיקו מכאן, שמותר לאדם להתחנן לפני ה' גם אם אינו הגון - גם אם הוא רש במעשיו (פרדס רמונים כג כב, ודומה לזה רמ"ד וואלי פירוש ראשון).