עושר ועוני עלולים לגרום לשווא וכזב

קוד: ביאור:משלי ל8 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי ל8: "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאש וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי

הרחק ממני שבועת שווא והרחק ממני הבטחות כזב;   אל תתן לי ראש (עוני) ואל תתן לי עושר; תן לי את לחם חוקי, הכמות המדוייקת שאני צריך כדי להתקיים.

עצות

באחד המערכונים של "הגשש החיוור" מביא גברי את שייקה לבנק השכונתי, ומנהל הסניף, פולי, משכנע אותו להפקיד 1500 לירות בתוכנית חיסכון. בסוף המערכון אומר לו פולי "אני שמח לבשר לך שהחיסכון שלך צמח, ויש לך עכשיו 4500 לירות!" שייקה מתעצבן ואומר "אבל אני הפקדתי 1500 לירות! לאן נעלמו 3000?!".

בבדיחה זו ישנו רעיון עמוק הנרמז בפסוק שלנו. 

הדובר, אגור בן יקה, מבקש מה' (או מבנו איתיאל) שלא ייתן לו עוני ולא ייתן לו עושר, אלא רק שיהיה לו מה לאכול. מבחינתו, עוני ועושר, פחות מדי או יותר מדי, הם שני צדדים של אותה בעיה.

הבקשה אמורה בנימה אישית "הרחק ממני... אל תתן לי... הטריפני לחם חוקי", כי ההגדרה של "פחות מדי" ו"יותר מדי" היא אישית ומשתנה מאדם לאדם - יש אנשים שהתרגלו לחיות בצמצום ויש אנשים שהתרגלו לחיות ברווח; אך העיקרון הוא שלא צריך לשאוף להשיג "כמה שיותר עושר", אלא להשיג בדיוק את הכמות המתאימה; עודף של עושר עלול לפגום בנפש האדם.

כשלאדם יש בדיוק מה שהוא צריך הוא רגוע, אבל כשלאדם יש פחות מדי או יותר מדי אין לו מנוחה - הוא כל הזמן חושב "איך אשיג את הכסף שחסר לי" או "על מה אבזבז את הכסף שיש לי". המחשבות הללו עלולות לגרום לו לחיות חיים של שקר. על כך נאמר בתחילת הפסוק שווא ודבר כזב הרחק ממני: תן לי בדיוק את כמות העושר שאני צריך, כך לא אתפתה לחיות בשקר.

דקויות

שווא ודבר כזב

שווא = שבועת שקר, כמו ב שמות כ6: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא".   רֵאש (עוני) עלול לגרום לאדם לשקר כדי להשיג את הכסף שחסר לו, כמו ב ויקרא יט11-12: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ; וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'"; על כך נאמר בפסוק הבא "וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי".

כזב = אכזבה, הפרת הבטחה או שבירת תקוה.   עושר עלול לגרום לאדם לחשוב שהוא אדון העולם, ולכן אינו חייב לקיים את הבטחותיו - והוא מדבר דברי כזב; ראו  משלי כה14: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן - אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (פירוט).    יתכן גם שהכוונה לשקר במובן רוחני - חיים של רדיפה אחרי תענוגות או השקעות שאין בהם צורך אמיתי, רק כדי לבזבז את הכסף העודף; בחיים כאלו האדם עלול לשים את עצמו במרכז ולשכוח את ה'; על כך נאמר בפסוק הבא "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'". 

השווא והכזב כמובן אינם תוצאה הכרחית של העושר והעוני, אלא רק סכנה - פן אשבע, פן איוורש. יש גם עניים וגם עשירים ששמרו את דרך ה'. אגור בן יקה פשוט מבקש שה' לא יעמיד אותו בניסיון.

אל תתן לי / אל תמנע ממני

1. לפי רוב המפרשים, אגור ביקש שלא יהיה עשיר כלל, כי העושר עלול להוציא את הנפש מאיזון (ראו "עצות").

2. אך ייתכן שהדגש בבקשה הוא "אל תתן לי", שה' לא ייתן לו עושר במתנה בלי לעבוד. עושר כשלעצמו הוא דבר טוב, אבל עושר שהאדם מקבל במתנה עלול להרגיל אותו לכך שאנשים אחרים עובדים בשבילו, וזה רע (ראו בפירוש על פסוק 9).

3. מביטוי ייחודי שנזכר בפסוק הקודם - "אל תמנע ממני בטרם אמות" - ניתן להסיק, אולי, שהדובר הוא אב זקן הפונה אל בנו המפרנס אותו, ומבקש ממנו שיאפשר לו להזדקן בכבוד - ללא רעב וללא מותרות. לפי זה, הפסוק כלל אינו מבטא גישה עקרונית לעושר ולעוני, אלא רק את גישתו של אדם זקן העומד לפני מותו.

הקבלות

"אלכסנדר מוקדון הלך לארץ קציא, הנמצאת מעבר להרי החושך, ושלח למלך קציא שיבוא לקבל את פניו.

בא מלך קציא והביא לו לחם מזהב בתוך כלים מזהב.

אמר לו אלכסנדר: 'נראה לך שאני צריך את הזהב שלך?!'

אמר לו מלך קציא: 'האם אין לך מה לאכול בארצך שבאת עד לכאן?!'

אמר לו: 'לא באתי לכאן אלא כדי לדעת איך אתם דנים דין צדק'.

ישב אלכסנדר מוקדון ליד מלך קציא וחיכה.

בא אדם אחד לתבוע את חברו.

אמר התובע: 'האיש הזה מכר לי חורבה אחת, ומצאתי בה אוצר. אני קניתי חורבה, לא קניתי אוצר!'

אמר הנתבע: 'כשמכרתי לו את החורבה, התכוונתי למכור לו את החורבה ואת כל מה שבתוכה!'.

אמר מלך קציא לאחד מהם: 'יש לך בן זכר?' אמר לו: 'כן'.

אמר מלך קציא לשני: 'יש לך בת נקבה?' אמר לו: 'כן'.

אמר להם: 'השיאו אותם זה לזו, ויהיה האוצר לשניהם, מתנה לחתונה'.

" (תרגום לעברית של אגדה מתוך בראשית רבה לג א).

אנשי ארץ קציא כנראה חיו לפי דבריו של אגור בן יקה בפסוקנו: "ריש ועושר אל תתן לי". אף אחד מהם לא רצה לקחת אוצר שאינו שייך לו, כי אף אחד לא רצה להיות עשיר יותר ממה שהוא צריך. המלך החכם הבין, שאם נמצא אוצר שאינו שייך לאף אדם חי, הוא כנראה שייך לאנשים שעדיין אינם בחיים - ילדים שעדיין לא נולדו, ומכאן הגיע לרעיון לתת את האוצר כמתנה לחתונת ילדיהם של התובע והנתבע. הגישה של מלך קציא הפוכה מהגישה המקובלת בעולם המערבי, המיוצג על-ידי אלכסנדר מוקדון (ראו סוף האגדה בפירוש על משלי יב10).

רמז לעיקרון המופיע במאמר זה נמצא גם בדיני מומים וטריפות: "בהמה בעלת חמש רגלים, או שאין לה אלא שלוש, הרי זה מום... חסר ויתר ברגל - טרפה נמי הויא. מאי טעמא? - כל יתר כנטול דמי" (תלמוד בבלי חולין נח:) 

במקומות אחרים בספר משלי ישנן המלצות למשקיעים, המתאימות לעיקרון של אגור בן יקה - לא להתעשר ולא להיות עני, משלי כז23: "יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים" (פירוט)

גישות אחרות לעושר ועוני

הפסוק שלנו מתייחס בשלילה לעושר ולעוני. אולם בפסוקים אחרים ישנן גישות אחרות:

1. גישה חיובית לעוני, תהלים קיט71: "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי, לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ" - העוני מקטין את כמות הפיתויים וכך מקל על האדם ללמוד את חוקי ה' (ראו האם זה טוב להיות עני?).

1. גישה חיובית לעושר, משלי יד24: "עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם, אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת" - אחרי שהאדם למד ונעשה חכם, העושר מקנה לו כבוד המאפשר לו להשפיע גם על הכסילים (פירוט).

שתי הגישות הללו אינן רלבנטיות לגבי אגור בן יקה, שהרי הוא אמר על עצמו בפירוש שהוא לא למד ואינו חכם, משלי ל3: "וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע" (פירוט); לכן אין לו צורך בעוני ולא בעושר.

"עושר אל תתן לי" לעומת "עושר וכבוד"

אם החכם בספר משלי ביקש עושר אל תתן לי, מדוע בתפילת שבת שלפני ראש חודש אנחנו מבקשים ה' ייתן לנו "עושר וכבוד"? למה לנו לבקש שה' יכניס אותנו לניסיון מיותר? לא היה עדיף לבקש - כדברי החכם - "שתטריפנו לחם חוקנו"?!

"התשובה על דרך הפשט כפולה:

1. ראשית, יש הבדל בין יחיד שחושש מפני עושר השמור לבעליו לרעתו לבין צבור (כמו בתפילת החודש) שלא חושש.

2. שנית, המילה עושר עשויה להתפרש כריבוי של ממון יותר מן הצורך ויכול להתפרש כממון לאדם כל צורכו. כך למשל עורכים חז"ל אבחנה בין איסורו של המלך להרבות לו ממון לבין היתרו (ואולי חובתו) לדאוג למימון צבאו ומנגנון שלטונו. מסתבר שכלפי המציאות הראשונה מתקומם בעל משלי ועל המציאות השניה אנו מתפללים לעושר.

3. על דרך הדרש ניתן לומר שזוהי בדיוק הסיבה בגללה אנו מתפללים על עושר וכבוד. שכן אנו מבקשים את העושר ולא את הביזיון של הכפירה הנלווה אליו..." (הרב עמית קולא, שו"ת מורשת).

עושר ועוני ברגשות

הרעיון שבפסוק שלנו - "ריש ועושר אל תתן לי" - נכון גם בעולם הרגש:
  • לפעמים אדם מרגיש עני באהבה, לא מקבל מספיק אהבה ומחמאות מהסביבה;
  • ולפעמים אדם מרגיש עשיר באהבה, מקבל הרבה מחמאות ולא מקבל ביקורת.
שני המצבים הללו בעייתיים: העוני עלול לגרום למתח ותיסכול, והעושר עלול לגרום לשאננות וגאוה; גם בתחום הזה דרוש איזון, משלי כה12: "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם - מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת" (פירוט).

תגובות