קוד: ביאור:משלי ל7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלִי ל7-8: "שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי
בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי;
רֵאש ועֹשֶר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.
"
אני כבר זקן, ויש לי רק שתי משאלות שאני שואל (מבקש) ממך, שני דברים שאני מאד רוצה לקבל לפני שאני מת:
לפי רוב המפרשים, הבקשה בפסוק זה מופנית אל ה': "עתה ידבר מול המקום ברוך הוא
"
(מצודות, רש"י).
שאל
= ביקש;
שתים שאלתי מאיתך = שתי בקשות אני מבקש ממך. שתי הבקשות מפורטות בפסוק הבא - שתיים שהן חמש - להינצל משווא ודבר-כזב, לא לקבל עוני ועושר אלא להתפרנס בכבוד (פירוט).
אולם לפני שהוא מפרט את הבקשות, הוא מוסיף עוד משפט: אל תמנע ממני בטרם אמות. מה משמעות התיאור "בטרם אמות"? כמה פירושים:
1. תיאור זמן מתמשך: "כל ימי חיי, לא יהיו מנועים ממני
"
(מצודות)
2. תיאור תכלית: "בטרם אמות מיתת הנפש, על-ידי שאטעה מדרך האמונה
"
(מלבי"ם).
3. לענ"ד אפשר לפרש את הביטוי כתיאור זמן: "ברגע האחרון, לפני שאני מת, תן לי לחיות בלי עושר ובלי עוני". תיאור זה מתאים לפירוש שהדובר בפסוק הוא שלמה המלך: במשך רוב ימיו היה עשיר מופלג, והעושר העבירו על דעתו; בסוף ימיו (לפי אגדת חז"ל) נזרק מכס מלכותו ע"י אשמדאי, והיה עני מופלג, והעוני העבירו על דעתו; רגע לפני מותו הוא מבקש מה', שייתן לו לטעום רק פעם אחת את טעמם של החיים הפשוטים והרגועים - חיים של בן מעמד הביניים, שאינו סובל מעושר או מעוני (ע"פ רמ"ד ואלי).
כששלמה היה צעיר, ה' נתן לו אפשרות לבקש משאלה,
מלכים א ג5: "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים
שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ
". אז הוא ביקש חכמה; עכשיו, כשהוא זקן, הוא מבקש שלוה.
4. אפשר לפרש את הפסוק על-פי שני סיפורים נוספים שבהם מופיע הביטוי בטרם אמות:
וַעֲשֵׂה לִּי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִי וְאֹכֵלָה, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל 'רַב! עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי! אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת!'"
אם כך, ייתכן שגם בפסוק שלנו, הדובר הוא אב זקן הפונה אל בניו - ולא אל ה'!
הקטע מתחיל ב
משלי ל1: "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל
" (פירוט). בשום מקום בהמשך הקטע אין פניה אל ה'. לפי זה, מסתבר שגם בפסוק שלנו, אגור בן יקה פונה אל איתיאל ואוכל. אם איתיאל ואוכל הם אכן בניו של אגור בן יקה, הרי שיש הקבלה בין פרק ל לבין פרק לא - בתחילת פרק ל יש נאום של אב אל בניו, כמו שבתחילת פרק לא יש נאום של אם אל בנה,
משלי לא1: "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ
"
בפרק ל ישנם כמה פסוקים העוסקים ביחסי הורים וילדים:
דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ"
לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן"
עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר"
נחזור לפסוק שלנו. ניתן לשער כי אגור בן יקה הוא זקן וכבר לא מסוגל לעבוד, הוא תלוי בבנו. הוא מבקש מבנו שלא ייתן לו להיות עני, אך גם לא ירעיף עליו עושר, אלא רק ידאג לצרכיו הבסיסיים - הטריפני לחם חוקי.
אם כך, הבקשה בפסוק שלנו משקפת את רצונו הטבעי של כל אב זקן - כבר אין לו צורך בעושר ובמותרות, וכל שאיפתו היא להזדקן בכבוד.