קוד: ביאור:משלי כ21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כ21: "נַחֲלָה מבחלת[מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ
"
נחלה (ירושה או קרקע) שאדם משיג בצורה מבוהלת, פזיזה ופתאומית בתקופת חייו הראשונה (בנעוריו) - בתקופה מאוחרת יותר לא תהיה בה ברכה, הוא לא ישתמש בה כראוי.
לפי רוב הפירושים, הפסוק מלמדנו, שרכוש שהאדם מקבל בפתאומיות ובמהירות, אין בו ברכה. לגבי הפרטים נחלקו המפרשים:
נחלה = רכוש כלשהו, ובפרט קרקע בארץ ישראל או ירושה מההורים.
מבוהלת = מגיעה בדחיפות, בפתאומיות או במהירות.בראשונה = לפני כולם, או בתקופה ראשונה.
אחרית
= תקופה מאוחרת יותר בחיים.
נחלה מבוהלת בראשונה =
1. רכוש שהאדם מקבל בפתאומיות, בלי להתאמץ, בתקופה
הראשונה של חייו - כשתגיע
אחריתה, תקופה מאוחרת יותר בחייו,
לא תהיה בו
ברכה; כמו שהרוויח בקלות כך יפסיד בקלות: "כי מפני שלא עמל בה היורש, לא תיקר בעיניו, ולא ישתדל מאד לשמרה, ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות
"
(רלב"ג), "כי מעות ירושה ומציאה אין בהם ברכה, כמו שאמרו חז"ל, כי לא יבורך רק קניין הבא על ידי השתדלות, לא על פי מקרה...
"
(מלבי"ם), "נחלה הבאה לאדם בראשיתה בבהלה ובחיפזון ופתאום, עם כי תשמח בעליה, הנה... שלטא בה עינא בישא, ואין בה סימן ברכה
"
(מצודת דוד).
2. רכוש שהאדם רוצה לקבל בדחיפות,
בראשונה, לפני כולם - בסופו של דבר
לא תהיה בו
ברכה; חוסר הסבלנות שלו יגרום לו להקדים את הטפל לפני העיקר, לפעול בפזיזות ולאבד את רכושו: "כשהבן מקדים לרשת בחיי אביו... גם כאשר תיפול הנחלה לפניו כמשפט, לא תבורך נחלתו, תחת אשר הקדים לרשת בלא עתה
"
(רבי יונה), "שהוא בהול במלאכה, ודרך הבהול - בתחילתו רוצה שיוגמר, וכשבא לסופה אז הוא אץ וממהר מאד, ואז לא יהיה אחריתה יבורך
"
(הגאון מווילנה).
חז"ל דרשו את הפסוק על בני גד ובני ראובן, אשר ביקשו לקבל
נחלה בארץ ישראל, בעבר הירדן המזרחי, בצורה
מבוהלת ונחפזת, לפני שהסתיים כיבוש ארץ ישראל כולה (במדבר לב). ואכן, בסופו של דבר לא היתה ברכה בנחלתם - הם יצאו לגלות ראשונים: "שנבהל למהר וליטול תחילה, כגון בני גד ובני ראובן, שמיהרו
ליטול חלקם בעבר הירדן, ודיברו
בבהלה... הקדימו צאנם לטפם... גלו כמה שנים
קודם שאר השבטים...
"
(רש"י).
דוגמה נוספת היא עשו, שקיבל את נחלתו בהר שעיר ראשון (לפני יעקב), ונחלתו קוללה,
מלאכי א3: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת
נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר
"
(ע"פ רמ"ד וואלי, פירוש שני).
על החיפזון להשיג עושר, ראו גם: