חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם

דקויות

חכם עצל בעיניו

1. לפי רוב המפרשים: העצל הוא חכם בעיניו.

יש אנשים המתלוננים על בעיות, אבל כשמציעים להם פתרונות, הם תמיד מוצאים סיבות למה הפתרונות לא טובים: "זה לא יילך, אין סיכוי", "אני לא מבין מה זה כבר יכול לעזור", וכו'... מי שדוחה יותר מדי הצעות לפתרון חשוד בעצלות, שהרי העצל חושב שהוא חכם יותר משבעה אנשים שונים האומרים דברי טעם - גם כשמציעים לו שבעה פתרונות שונים, הוא עדיין חושב שהוא חכם יותר ושהבעיה שלו קשה יותר.

2. ואפשר גם לפרש להיפך: החכם הוא עצל בעיניו.

החכם תמיד חושב שהוא עצל, שהוא לא עשה מספיק. בניגוד לרוב האנשים, שתמיד מוצאים סיבות וטעמים למה הם לא עושים דברים ("אין לי זמן", "אני לחוץ\ה", אין לי כוח"...) החכם לא מנסה למצוא טעמים אלא תמיד אומר: "אני עצל מדי! לא עשיתי מספיק!".

לפי פירוש זה, ניתן לפרש שבעה משיבי טעם כרמז לשבעה תירוצים אפשריים לאי-עשיה, תירוצים שהחכם אינו משתמש בהם; ראו גם אשת חיל - חריצות בלי תירוצים.

גם חכמי המדרש, כנראה, פירשו באופן דומה: "כשהיה שלמה מעבר את השנה, היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. מהו חכם עצל בעיניו - שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו" (שמות רבה טו כ).

• אמנם, פירושים אלה אינם מתאימים להקשר של הפסוק, הנמצא בקבוצה של 4 פסוקים המדברים על העצל (פסוקים 13-16). 

דקויות

משבעה משיבי טעם

1. ע"פ הפשט, שבע = שפע = הרבה, והכוונה שהעצל דוחה עצות רבות של אנשים חכמים רבים.

2. וייתכן שהכוונה ל-7 ממש, והפסוק נותן מבחן לעצלות - מי שדוחה הצעות הגיוניות של 7 אנשים שונים, חשוד בעצלות.

הקבלות

שבעה יועצים נזכרו גם ב אסתר א14: "וְהַקָּרֹב אֵלָיו: כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן, שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת" (פירוט). לפי זה, כוונת הפסוק היא: העצל חושב שהוא חכם יותר משבעת האנשים החכמים ביותר בממלכה (ע"פ מצודת דוד).

פתגם עממי אומר: "כשרוצים - מחפשים דרכים; כשלא רוצים - מחפשים סיבות". בלשונו של ספר משלי: "החרוץ - מחפש דרכים; העצל - מחפש סיבות".