קוד: ביאור:משלי כט6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כט6: "בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ, וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ
"
כאשר יש מוקש בביצוע פשע ע"י איש רע, הצדיק מרנן ומודה לה', ושמח שהרע העניש את עצמו ללא כל צורך בהתערבות מצדנו.
אחד האירועים המשמחים ביותר הוא, כשאדם רע נכשל בניסיון לבצע פשע, למשל מחבל מתפוצץ תוך כדי הכנת מטען חבלה.
מוקש = מכשול נסתר; בפשע איש רע מוקש = הפשע שעושה האיש הרע הוא מכשול שיגרום לו עצמו להיכשל ולהיפגע, ואז -
וצדיק ירון ושמח = הצדיק ישמח שמחה שלמה; אין זו שמחה לאיד על כך שהרשע סובל, אלא שמחה על כך שהוא נכשל בביצוע הפשע:
1. שמחה על עצמו ועל כל האנשים החפים מפשע, שניצלו מפגיעתו של הרשע: "כי לא עליו תהיה המוקש
"
(מצודת דוד, ודומה לזה פירשו רש"י ורלב"ג
- פירוש שני).
2. שמחה על נשמתו של הרשע, שניצלה מביצוע פשע.
3. שמחה על הצדק שנעשה בעולם. הצדיק הוא איש הצדק, והוא שמח שנעשה צדק באופן ברור - שיש קשר גלוי בין הפשע לבין העונש על הפשע; הרשע נענש מבלי שהצדיקים היו צריכים "ללכלך את ידיהם" ולהעניש אותו.
4. שמחה על התגלות כבוד ה' בעולם - "כי
אז נראה משפטי ה'... כי אז ילמדו מוסר לבלי לעשות רע
"
(מלבי"ם, ודומה לזה רלב"ג - פירוש ראשון, והגר"א).
דוד המלך היה עד למקרים רבים שבהם הרשע העניש את עצמו, והוא אכן שמח ורונן ושר מזמורי תהלים על התגלות כבוד ה' בעולם,
תהלים ט16-17: "טָבְעוּ
גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת
זוּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּ
טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל
כַּפָּיו
נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶלָה
". דוד נלחם כל ימיו ברשעים, וכשהצליח להתגבר עליהם, שמח ורינן והילל את ה' בעצמו; אולם שלמה זכה לשלום ושקט מכל עבריו, ועבורו הרינה על אבדן הרשעים הייתה רק "מורשת קרב", זיכרון מהעבר.
כך נאמר גם ב
משלי כו27: "כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל, וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב
" -
הענישה האידיאלית היא שהרשע מעניש את עצמו.
אולם כשהאויב נופל בדרך אחרת, שאינה מעידה על הצדק האלהי, אין זה ראוי לשמוח,
משלי כד17: "בִּנְפֹל אויביך[אוֹיִבְךָ]
אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ
" (פירוט).