קוד: ביאור:משלי כט25 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כט25: "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בּה' יְשֻׂגָּב
"
מוקש (מכשול נסתר) נותן (גורם) חרדה בלב האדם; והבוטח בה' מאמין שה' נתן בליבו את החרדה כדי להזהיר אותו, וכך נשגב וניצל מהמוקש.
פחד פתאומי או רעדה עשויים להיות סימן מה' שעלינו להיזהר ממכשול נסתר:
חרדה = פחד הגורם לתנועה מהירה ורעדה; חרדת אדם = חרדה שהאדם חרד (מצודת דוד); מוקש = מכשול נסתר, חומרי או רוחני: יתן = יגרום. הנושא הוא המוקש, לכן הפועל בלשון זכר. חרדת אדם יתן מוקש = המוקש גורם לחרדה שמרגיש האדם; החרדה נובעת מהמוקש.
ישוגב = יהיה חזק וינצח; ובוטח בה' ישוגב = המאמין שה' מגן עליו ומזהיר אותו מפני מכשולים, יתייחס לחרדה כאל סימן מה', ייזהר מהמכשול ויצליח להתגבר עליו.
בועז הרגיש
חרדה באמצע הלילה,
רות ג8: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,
וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו
". החרדה הזאת נבעה
ממוקש רוחני, "כי הסטרא-אחרא היתה חושבת להחטיאו במוקש הזה של אישה המזומנת לפניו
", אולם, "בועז הצדיק היה בוטח בה' יתברך בכל ענייניו שלא תבוא תקלה על ידו, ולכן נעזר ונשגב ממנו ית', שניתן בליבו לקפוץ בשבועה כדי להכניע את יצרו, ועל-ידי-כך ניצול מן החטא, וזכה ליהנות בהיתר ממה שלא רצה ליהנות באיסור
"
(רמ"ד ואלי); ומכאן גם באופן כללי, "מוקש עבירה
יתן
חרדה לאדם
"
(רש"י).
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (פירוט). איך זה מסתדר?
1.
החרדה היא בהלה משתקת שגורמת לכך שהאדם אינו יכול לחשוב; אולם
הפחד הוא זהירות מבוקרת הגורמת לאדם לתכנן בתבונה את צעדיו: "החרדה, שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע, הוא יוסיף לו עוד
מוקש, על כי לבו בל עמו, קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל. אבל
הבוטח בה', ולא יחרד ביותר, הנה,
יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז.
"
(מצודת דוד).
2.
החרדה היא בהלה פתאומית, בלתי נשלטת, שנובעת מחוסר אמונה; אולם
הפחד הוא זהירות מודעת ונשלטת: "החרדה, שמורה הבהלה הפתאומית, זה
ייתן מוקש, וזה מורה שאינו בוטח בה'.
אבל
הבוטח בה' ישוגב ולא יחרד
"
(מלבי"ם).
3. החרדה בפסוק שלנו היא
חרדת אדם, חרדה מפני בני אדם, והיא מראה על חוסר בטחון בה'; אולם
הפחד בפרק כח הוא פחד מפני ה'
(ע"פ רבנו בחיי). וכך נאמר גם בספר תהלים,
תהלִים נו5: "...בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי
"
תהלִים נו12: "בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי
"
תהלִים קיח6: "ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם
".
- אולם, לפי כל הפירושים האלה, היה ראוי שהפועל יהיה ממין נקבה - "חרדת אדם תתן מוקש".
4. לכן מסתבר יותר לפרש,
שהמוקש גורם לחרדה; החרדה היא סימן למוקש שיש להיזהר ממנו. כך בעולם הרוח: "מוקש עבירה
יתן
חרדה לאדם
"
(רש"י), וכך לענ"ד גם בעולם החומר.