קוד: ביאור:משלי לא4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי לא4: "אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל; אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, וּלְרוֹזְנִים או[אֵי] שֵׁכָר
"
אל תהיה דומה למלכים אחרים, למואל! אל תהיה דומה למלכים השותים יין, ולרוזנים - שרים ונסיכים - האומרים כל היום " איפה יש משקה משכר משובח?".
משלי לא5: "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי
"
למלך אסור לשתות, כי אם ישתה, ייתכן שיאבד את צלילות דעתו וישכח את החוק, וישנה את הדין של בני עמו העניים!
1. אמו של למואל מדגישה את השוני בין למואל - המולך בשם האל - לבין מלכים אחרים: "אל למלכים למואל - מה לך אצל מלכים ששותים יין
ומשתכרים ואומרים למה לנו אל?
ולרוזנים אֵי שכר: מי שכל רזי עולם גלויים לו
- ישתה יין וישתכר. איכא דאמרי: מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו - ישתה
יין וישתכר?
"
(בבלי סנהדרין ע), "אתה בני, שהוא
למואל,
אל יהיו דרכיך דומים לדרכי
המלכים אוהבי התענוגים,
שרודפים שתיית היין, ושואלים
איה שכר לשתותו; כי אין למלך כמוך, שהוא לאל, נכון
לעשות כן,
פן ישתה וישכח
מזה הדין הבא לפניו בתורה, ויהיה זה סבה אל
שישנה דין כל בני עוני, אשר הוא
חטא נפלא, כי בו נכלל חטא הטיית המשפט וחטא קביעת העני נפש, וכל אחד מאלו הוא
חטא נפלא, ולזה זכר שינוי דין כל בני עוני, שלא יתחדש מזה גם כן שינוי בדין
העשירים, אבל זכר מה שיתחדש יותר מהרע מזאת התכונה, כמנהג המוכיחים; ובכמו זה
המנהג נהג שלמה ברוב התוכחות הנכללות בזה הספר
"
(רלב"ג)
לפי זה, פסוק 5 היה ראוי להיות כתוב בגוף שני: "אל תהיה כמו המלכים... פן תשתה ותשכח מחוקק..."; וייתכן שנכתב בגוף שלישי מתוך נימוס כלפי המלך.
2. ויש שפירשו, שאמו של למואל מדגישה דווקא את העיקרון הכללי, הנכון לכל המלכים: "אל למלכים למואל - הלא בעבור מעשיך אינך נחשב עוד עם המלכים, כי
אל למלכים שתו יין, וגם
לרוזנים
שהם שרי העצה של המלכים
אין ראוי להם
שכר, שהגם שישתו יין אין ראוי שישתו
שכר המשכר.
פן ישתה וע"כ
ישכח מחוקק את החקים והדתות, ועי"כ
ישנה דין
כל בני עני, שכולם באים לפניו לדין, וצריך שיהיו החקים שמורים בלבו לדון
ולשפוט על פיהם דין אמת
"
(מלבי"ם), או לכל המלכים המולכים בשם האל
(רש"י,
מצודות).
לפי זה, פסוק 5 היה ראוי להיכתב בלשון רבים: "אין ראוי למלכים לשתות יין... פן ישתו וישכחו מחוקק..."; וייתכן שנכתב ביחיד כדי להדגיש את האחריות האישית של כל מלך.
מעבר ליין, הפסוק מזהיר את המלכים שלא להיות שיכורים מהכוח שיש בידם (ע"פ גליה).הפסוק מדבר לא רק על מלך אלא גם על
רוזנים, שרים או שופטים; וחכמי התלמוד למדו מכאן, שלדיינים העוסקים בדיני נפשות אסור לשתות יין: "היו
ממעטין ממאכל, ולא היו שותין יין כל היום, ונושאין ונותנין
כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. יין מאי טעמא לא? אמר רבי אחא בר
חנינא: אמר קרא:
ולרוזנים אי שכר: העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו
"
(בבלי סנהדרין מב.). ראו עוד
על יין ועל שתויי יין בבית המשפט ומחוצה לו / חיים כהן.
1. חוקי התורה, החקוקים על לוחות הברית: "מהו
מחוקק? אמר ר' סימון: אלו דברי תורה, כמה דאת אמר (שמות לב טו): "מזה ומזה הם כתובים"
"
(מדרש משלי (בובר) לא א). החוקים הללו מחייבים במיוחד את המלך
למואל, המולך בשם האל.
2. החוקים שהמלך עצמו קבע. מלך שיכור עלול לשכוח אפילו את החוקים של עצמו ולנהוג בחוסר-עקביות.
3. וחכמי המדרש דרשו בגימטריה: "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל, אמר רבי יוחנן: אין נותנין
מלכות למי שמפליג על דברים של אל, ומי שעושה דברים של אל, הוא נתון
מלך.
אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו
כאותו שאמר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקלו",
וּלְרוֹזְנִים אֵי
שֵׁכָר,
או כתיב, אוי מן קדם חמרא.
פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח
מְחֻקָּק -
כל השותה יין הרבה, סוף שהוא שוכח במאתים ארבעים ושמונה אברים שבו, הדא הוא
דכתיב:
פן ישתה וישכח מחקק,
מחק"ק כתיב, ואינון מאתים ארבעים ושמונה
"
(ויקרא רבה יב ה).
מלכים אחרים אכן נהגו לשתות יין, כגון במקדוניה ובפרס: "על אלכסנדר הגדול מספר
קאטיסיאס (רופא והיסטוריון בחצר מלך פרס), שהיה תמיד שיכור... גם אביו של אלכסנדר - פיליפוס היה רוב זמנו שיכור, גם
בזמן שניהל קרבות. הוא אמר: "דיינו אם אנטיפטרוס (= שר צבאו) פיקח
" (קאטיסיאס 435, א-ד)... לשתיה לשכרה היה תפקיד חשוב בחקיקת חוקים בפרס הקדומה. היה אפשר
להעלות הצעת חוק על שולחן הדיונים, רק במצב של שיכרות. אולם, כדי למנוע
טעויות ושטויות בשל השיכרות, נבדק החוק למחרת בעת שסר יינם. אם בעת פיכחון
הם ראו את החוק בעין יפה, סימן שבשיכרות היתה להם השראה נכונה והחוק אושר.
חוק זה טרם נכנס לתוקפו, כל זמן שלא היו מאשרים אותו בחתימה נוספת בלילה
או למחרת שוב במצב של שיכרות" (הרודוטוס: ספר א', 133;
השתיה בפרס / הרב אברהם קורמן). כך מסופר גם במגילת אסתר, למשל,
אסתר ג15: "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה,
וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה
".
אל למלכים... אל למלכים - חזרה כדרך השירה; ראו פסוקים נוספים בסגנון זה ב פירוש שד"ל על שמות פרק טו.