קוד: ביאור:תהלים קיט136 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
הצער הגדול ביותר של האדם הוא על אי שמירת התורה, כפי ששר דוד המלך בתהלים:
תהלים קיט136: "פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ
"
פלג מים = חלק מנהר, זרם מים קטן.
פלגי מים ירדו עיני = בכיתי עד שירדו מעיני דמעות רבות כמו זרמים של מים.
...על לא שמרו תורתך = מרוב צער על אנשים אחרים, שלא זכו לשמור את תורתך (ראו פ = פתח לעולם חדש ומופלא).
או: מרוב צער על כך שהעיניים שלי לא שמרו את תורתך, כי תרתי אחרי עיניי: "הלב והעיניים - שני סרסורי החטא, וכתיב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי
עיניכם" (במדבר טו, לט). לכן כזאת יכופר עון הסרסורים: עון סרסרות הלב -
במרירות וצער, ועוון סרסרות העיניים יתכפר בדמעות, שנאמר: "פלגי מים ירדו
עיני על לא שמרו תורתך" - לא אמר "על לא שמרתי", אלא
"על לא שמרו", פירוש: אלו העיניים הם היו מרגלים לתור אחר החטא, על-כן
הורדתי פלגי מים. וכשיבכה על פשעיו ויתענה, יאמר: דמעותי יכבו חרון אפך
"
(אורחות צדיקים שער התשובה, וכן
מצודות; ראו גם
חובות הלבבות ו,
ליקוטי תפילות תקמו); "יש הבדל גדול בין עינוי הנפש, ובין התשובה והחרטה והוידוי. שכל אלה השלושה הן
מועילין מאוד אחרי עינוי הנפש, שאם לא עינה נפשו ולא עינה האבר שחטא בו לא
תועיל החרטה והוידוי. והרמז:
פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, מפני
שחטא בעיניו ככתוב וירא אשה וגו'.
"
(שושן סודות תקנה - יום הכיפורים)
וגם עם דואג ואחיתופל שרדפו אחרי דוד ולא אהבו אותו, כאשר הם היו חולים, אומר הפס' "ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי", כשהם היו חולים אעפ"י ששנאו אותי ורדפו אחרי, צמתי ולבשתי שק ע"מ שהם יבריאו, וכאב לו גם על הרוחניות שלהם שהם התקלקלו, והוא התפלל עליהם ואמר "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך", מי לא שמרו תורתך? דואג ואחיתופל, הוא בכה עליהם לא דמעה אחת, אלא "פלגי מים", כאב מאוד לדוד אעפ"י שהיה מדובר בשונאים שלו שרצו להפיל אותו" (הרב משה בן משה, דתיים בפארק אזורים - משיחת הרב ליום הכיפורים).
4. "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, דא היא ירחא דאלול, דביה סליק משה
לטורא, למבעי רחמין קמי קב"ה, בגין דישתביק לישראל על חובא דעגלא. ובגין
דא ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, בגין דגלי ערייתא דקב"ה וערייתא
דאורייתא. כד"א, ערות אביך וערות אמך לא תגלה. וע"ד אמר,
פלגי מים ירדו
עיני על לא שמרו תורתך:
"
(זוהר חדש כי תצא)
5. "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וגו' יש לפרש פרשה זו על אשתו
הראשונה של אדם, ועל לילית הרשעה הן שתי נשים. ולפי שאחד מן אלף ניצול מחטא זה
הוצאת זה לבטלה באה התורה להזהיר שלפחות טיפה הראשונה ישמור אותה, וזה והיה הבן
הבכור לשניאה כדי שביום הנחילו את בניו שהוא יום המיתה יהיה הוא גובר על אותן שדין
ורוחין ולילין שבאים מחמת אותן טיפות של זרע שהן נגעי בני אדם, והם רוצים להתחבר
בעת הקבורה, ואין יכולין מפני שהתגבר עליהם הבן הבכור. וזהו סוד הפסוק
פלגי מים
ירדו עיני על לא שמרו תורתך כי עינים דמעו דמעה שפגמו בברית בראיות עין רואה,
והלב חומד, וכל מעשיך, הכל בגרם ראייתה עין שמביא את האדם לידי קרי, והדמעות הם
תיקון קרי, כי הזרע בא ממוח, וכן הדמעות באים מן המוח, לכן צריך אדם להתפלל דוקא
בדמעות וכן כשהוא בוכה על חורבן בית המקדש
"
(שפתי כהן על התורה פרשת כי תצא)