מאת: אראל
תהלים קכו6: "
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
"
- כיום כל אדם
הנושא משך (שק)
הזרע והולך בשדה לזרוע,
הולך ובוכה כי חושש שלא יישארו לו זרעים לאכול; אנא, ה', ברך את תבואתו, כך שבעת הקציר הוא
יישא אלומות גדולות של תבואה
ובוא יבוא ברינה מהשדה.
משך הזרע הוא השק שבו החקלאי שם את הזרעים כשהוא הולך לזרוע
(אבן עזרא) . פסוקנו דומה מאד לפסוק הקודם,
תהלים קכו5: "
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ
" (
פירוט), פרט לכך שהוא כתוב בלשון יחיד ובהרחבה רבה יותר:
שני הפסוקים מתארים את הקשיים של שבי ציון בימי בית שני, במיוחד בתחום הכלכלי. פסוק 5 מתאר את קשיי הציבור, והפסוק שלנו מתאר את קשיי הפרט. האדם סובל ממחסור ועוני, נשארו לו רק מעט זרעים מהשנה שעברה, ובמקום לאכול אותם הוא יוצא לזרוע. תוך כדי הזריעה הוא הולך ובוכה, כי חושב על כך שלא נשאר לו מה לאכול. הפסוק מביע תקווה ותפילה, שאותו אדם יזכה לשיר בשמחה כשיקצור את היבול.
מעבר לכך, ייתכן שהפסוק מתאר דווקא את האדם ההולך לקצור: "
שבעת
הליכתו לקצור עדיין
בוכה , מפני שחושב
שישא משך הזרע , רוצה לומר, שלא ישא מן השדה רק מה שזרע, שאם זרע כור אינו מצפה לקצור רק כור כפי מה שזרע; ואחר-כך פתאום
בא יבא מן השדה לביתו
ברנה , כי פתאום הוא
נושא
אלומותיו של הזרע, ושמחה זו גדולה עוד יותר, שהיא שמחה פתאומית. ובאור המשל הראשון, שתהיה הגאולה קודם הזמן; ובאור המשל השני, שהגם שגם בעת הגאולה לא קיוו רק תשועה מועטת, כמו בימי כורש שהיו תחת רשות מלכי פרס, ימצאו תשועה גדולה וישאו אלומות ההצלחה
"
(
מלבי"ם) .
במקומות רבים בתנ"ך
קציר הוא משל לקבלת גמול. לכן גם בפסוקנו פירשו המפרשים, שהקציר הוא משל לקבלת גמול על קיום המצוות בגלות, "
ישראל
זורעין לפני הקב"ה צדקה
בדמעה בגלות,
וברנה יקצורו כשתשלם משכורתם לעתיד
"
(
רש"י) . "
בעת היה
נושא משיכת והולכת
הזרע אל השדה הלא
ילך ויבכה מפחדו פן לא תצמח; אבל
יבוא לביתו
ברנה בעת
ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה' והביא בו אפיקי המים. והוא כפל ענין במילים שונות. ורוצה לומר, כן נהיה אנחנו, עם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח"ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות, הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה אז נקבל הגמול בשמחה מרובה
"
(
מצודות) .
על-דרך הדרש ניתן לראות בפסוקנו
עידוד לאנשים שרוצים ילדים.
משך הזרע נזכר גם ב
עמוס ט13: "
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים
בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע ; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה
".
בוא יבוא נזכר גם ב
ויקרא יד48: "
וְאִם
בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת, וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנֶּגַע
",
חבקוק ב3: "
כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי
בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר
",
ירמיהו לו29: "
וְעַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה תֹּאמַר כֹּה אָמַר ה' אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר
בֹּא יָבוֹא מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה
".
הלך ובכה נזכר גם ב
ירמיהו מא6: "
וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ
הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם
".