אחת שאלתי מאת ה'

מקורות ופירושים נוספים

מה הקשר בין מלחמה לבין בית ה'?

בפסוקים הקודמים מתאר המשורר מלחמה קשה, תהלים כז2-3: "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי - הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ. אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, לֹא יִירָא לִבִּי; אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה, בְּזֹאֶת אֲנִי בוֹטֵחַ". בפסוק שלנו הוא עושה מעבר חד, ומציין שהוא רוצה לשבת בבית ה'. מה הקשר?

1. ייתכן שהפסוק שלנו נועד להדגיש עד כמה הוא בוטח בה': "אני ממש לא מתרגש מהמלחמה, זה לא מעניין אותי ולא מטריד אותי, אני בטוח שה' יעזור לי לנצח; אני כבר חושב על היום שאחרי הנצחון, שבו אזכה לשבת בבית ה'".

2. ייתכן שהפסוקים הקודמים נועדו להדגיש עד כמה חשוב לו לשבת בבית ה': "שלא תחשבו שאני רוצה לשבת בבית ה' מתוך פחד, כדי לברוח מאויבים, שהרי אני בטוח שאויבי ייכשלו וייפלו! אני רוצה לשבת בבית ה' רק מסיבה אחת - כדי לחזות בנועם ה'": "שאשב בבית ה' טוב לי מללכת למלחמה ולנצח!" (מצודות).

3. לדוד היו, בנוסף לאויבים מחוץ שרצו לאכול את בשרו, גם אויבים מבית - כגון אבשלום שהיה שאר בשרו. מלחמת האזרחים שהתחוללה בעם ישראל נבעה מכוחות הפירוד והריחוק מה'. דוד מבקש, בשם כל עם ישראל, שיזכה לשבת בבית המקדש ולדבוק בה', ואז ממילא תהיה אחדות ולא יהיה צורך במלחמות (ע"פ גליה).

גם בספר שמואל מתוארים שני רצונותיו של דוד - מצד אחד הרצון לנצח את אויביו הרוצים להרגו, ומצד שני התשוקה לחזור לירושלים אל בית ה', שמואל ב טו25: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק 'הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר; אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ'". "מזמורנו משלים אפוא את המסופר בספר שמואל. שם מובא התיאור המעשי, החיצוני, של בריחתו של דוד ושל מאמציו לחזור לירושלים. דוד בורח למחניים, עורך מחדש את צבאו וחוזר ככובש לירושלים לאחר מפלת המורדים ומות אבשלום. כאן, בתהלים, מתגלים לנו מסתרי לבבו, המאבק הפנימי בנפשו המביא אותו למאבק הצבאי הגלוי, האמונה, התקוה, והתפילה לחזור אל בית ה'" (הורני ה' דרכך / אברהם ישראל שריר).

4. כדי שהאדם יהיה ראוי לשבת בבית ה' ולהשיג השגות רוחניות, הוא צריך להתאמץ, וזה כולל בין השאר גם לצאת למלחמה, להפיץ את כבוד ה' בעולם. דוד מדגיש, שכל מטרתו במלחמותיו היא לעבוד את ה' כך שיהיה ראוי לחזות בנועם ה'.

המלחמה מביאה את דוד לאמונה בגדלות הבורא, שעזר לו לנצח. כשדוד מרחיב את ממלכתו, הוא זוכה לראות צדדים נוספים במציאות ה', דרך כיבושיו הארציים והרוחניים. הישיבה בבית ה' היא גם השבה - דוד משיב את לב בני האדם אל ה', וה' משיב לו בתובנות והשגות רוחניות שהוא השיג תוך כדי מלחמה, בראיית מציאות ה' בבריאה (ע"פ גליה).

5. ייתכן שהמלחמה, המתוארת בפסוקים הקודמים, היא בעיקרה מלחמה רוחנית - מלחמה נגד אויבים המקטרגים על עם ישראל, ולכן הדרך לנצח אותם היא לשבת בבית ה': "בתחילת הפרק מתוארים יראה ופחד שדוד גובר עליהם מכוח אמונתו בה'... ופתאום במעבר חד עובר דוד לספר על כיסופיו המיוחדים לה'... משאלת לב זו עומדת לכאורה כשאיפה בפני עצמה שאינה קשורה למצוקה ולמלחמה שמתוארות לפניה. יתרה מכך - לכאורה יש כאן מעין "בריחה" מהמלחמה הנקרית לרגלי דוד, ומציאת מסתור ומקלט תחת סוכת ה' ואהלו... וכי זו דרכו של דוד לברוח מפני אויביו ולהסתתר בשאיפות רוחניות מתבדלות? האם זהו ד וד האומר "ארדוף אויבי ואשמידם", הלוחם "מלחמות ה'" בעוז ובגבורה?...

דוד נמצא במצוקה. חז"ל מבארים שהמרעים הבאים לאכול את בשרו, הם המקטרגים הגדולים על ישראל, המשווים אותו לאומות העולם... דוד מתאר את בטחונו בה', שיעזור לו מול קטרוג זה על עם ישראל, בהיות ה' אורו וישעו, מעוזו ומבטחו. הסיבה לבטחונו של דוד היא בכך שישנה דרך סלולה, יש נתיב אותו הורה משה ובעקבותיו צעדו הכהנים הגדולים. "בזאת אני בוטח" - "בזאת יבוא אהרון אל הקודש" - הבטחון לפי הבנת חז"ל הוא סדר העבודה הפנימית של הכהן הגדול או מנהיג הדור, שמכוחו נושע הכלל כולו...

דוד אינו בורח מהמערכה כאשר הוא עולה אל בית ה', ומסתתר מפני הקרב בהיכלו, כפי שמשה אינו זונח את עמו כאשר הוא יוצא מחוץ למחנה. דוד יודע, שתפקיד המנהיג בעת משבר הוא לעלות בקודש אל שיאים נעלים של בקשת ה' וקרבת אלוקים, לבקש רוממות השגה, בכך לנצח את המאבק ולזכות בכפרה. דווקא בהיותו בצור ובאוהל יגבר על המקטרגים: "ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי". מתחזק הוא להתאמץ להמשיך ולבקש את פני ה' ואת דרכיו, כי בכך תלויה ישועת עם ישראל כולו." (דרכי תשובה דוד המלך בעקבות משה רבנו / אירית לוין).

6. ולענ"ד, הניגוד החד בין הפסוקים ממחיש את הניגוד שנמצא בתוך נפשו של המשורר, הנעה בין עולם החומר לבין עולם הרוח, "רצוא ושוב", בין הרצון לנצח במלחמה מול אויבים בשר ודם לבין הרצון לעזוב את הכל ולבקר בבית ה'. 

לשבת כל החיים או רק לבוא לבקר?

מצד אחד, המשורר מבקש לשבת בבית ה' באופן קבוע, "כל ימי חיי"; מצד שני, הוא מבקש "לבקר בהיכלו", רק לבוא להתארח מדי פעם. איך זה מסתדר?

1. אפשר לפרש, שיש הבדל בין בית ה' לבין היכלו:

• בית ה' הוא ארץ ישראל, דברים יא12: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (פירוט). דוד שואף לגור כל חייו בארץ ישראל, ושלא יצטרך לצאת ממנה לעולם. דוד קילל את האנשים שגרמו לו לברוח מארץ ישראל בימי שאול, שמואל א כו19: "וְאִם בְּנֵי הָאָדָם - אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה', כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
• היכלו הוא בית המקדש. דוד כמובן לא יכול ולא רוצה להיות כל ימיו במקדש, הרי הוא מלך, ומלך צריך לצאת ולהסתובב בממלכה; אבל הוא רוצה שתמיד תהיה לו האפשרות לבקר בהיכלו.

2. אפשר לדרוש, שהבקשה הראשונה מתייחסת לגוף והשניה לרגש: דוד רוצה לשבת בבית ה' בגופו כל ימי חייו, אבל הוא רוצה להרגיש כל הזמן את אותה התרגשות והתלהבות של אדם שבא רק לבקר בהיכלו (ע"פ הרב חנן פורת).

3. ועל-פי הפשט, בלשון המקרא, הפועל לבקר מציין בדיקה וחקירה, שלא כמו בלשון ימינו. המשורר רוצה לשבת בבית ה' כל ימי חייו, כדי לבקר - לבדוק ולחקור - ללמוד בעיון את דבר ה', בהיכלו.

משאלה אחת בלבד

משאלתו היחידה של דוד, לשבת בבית ה' כל ימי חייו, נזכרת גם בפרק כג, תהלים כג6: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".

גם שלמה, בנו של דוד, היה במצב שבו יכל לבקש בקשות רבות מאת ה', וגם הוא בחר בקשה אחת בלבד - מלכים א ג9: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה".

הבקשות שונות אך יש קשר ביניהן, שהרי בית המשפט העליון של עם ישראל נמצא בלשכת הגזית שבבית המקדש, כך שאדם העוסק במשפט זוכה גם לשבת בבית ה' כל ימי חייו.

שאל - ביקש

ע"פ מלבי"ם, שאלה היא בפה ובקשה היא בלב; לפי זה, המשורר מעיד על עצמו, אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש - השאלה בפה זהה לבקשה בלב: "רוצה לומר, שלא שאל שאלה זאת כדי שעל-ידי-זה ישיג תכליתים אחרים, דהיינו, שלא כיוון בשאלתו... שעל-ידי זה יינצל מאויביו וימצא כל צרכיו, שאילו היה כן, השאלה אינה הבקשה... רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו..."

אולם, הבחנה זו אינה חד-משמעית; ראו:

• שאל  = א. ביקש מידע; ב. ביקש חפץ לזמן מוגבל; ג. ביקש בקשה כללית.
• ביקש  = א. הביע רצון במילים;   ב. רצה, גם ללא מילים.