קוד: ביאור:תהלים לב1 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
מזמור תהלים לב נפתח בשני משפטים המתחילים ב"אשרי":
תהלים לב1-2: "לְדָוִד מַשְׂכִּיל:
אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה.
אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עון, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה
".
נראה שהמשורר מתאר כאן שתי דמויות:
1.
נשׂוי-פשׁע
- אדם שה' נשא וסלח לפשעיו, ו
כסוי חטאה
- שה' כיסה את חטאיו ולא גילה אותם בציבור, כך שהאחרים לא יודעים שחטא
(כך פירש ר' נחמן בתלמוד בבלי - יומא פו:). הוא מאושר, כי הוא הצליח לצאת מבִּצַּת החטאים ולזכות למחילת ה', מבלי שהתגלו חטאיו ברבים ומבלי שנפגע מעמדו; אך אושרו אינו מושלם, בתוכו עדיין מקנן החשש שמא חטאיו יתגלו בעתיד.
2.
אדם לא יחשב ה' לו עון
- אדם צדיק, שאין לו כלל עוונות (כך שאפילו ה' לא חושב על עוונותיו),
ואין ברוחו רמיה
- אין הוא צריך לרמות את הבריות ולהסתיר את חטאיו הישנים; אדם כזה הוא המאושר ביותר.
מהפסוק הראשון ניתן ללמוד, שהאדם אינו צריך לחשוף את חטאיו ברבים; אם האדם נכשל וחוטא - עדיף שיחטא בסתר, וכך, כאשר יחזור בתשובה, הוא יהיה "כסוי חטאה
". למעשה, על-פי חז"ל, אסור לאדם לחשוף את חטאיו ברבים, כי זה עלול לתת לגיטימציה לאחרים לחטוא כמותו (כך כתב רמב"ם בהלכות תשובה ב ה: "בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתוודה עליהם לפני רבים סתם, וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו, שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה
").
אך לכלל זה יש שתי הסתייגויות:
אשרי נשוי פשע - שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו... ולא יחשב לו עון, ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו" (רש"י).
אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר, כי בודאי עשה תשובה הגונה... העון שעשה לא יחשוב לו ה' בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה... וזהו כשאין במחשבתו רמיה, שאין עושה תשובה לרמות הבריות, כי אם בלב שלם" (מצודות).
אחר שראה שעל-ידי שהתוודו את עוונם נושעו, כאילו היה הצרה על-ידי מה שכיסו את עוונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה - אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכיסה חטאיו; כי מצד שהוא כסוי חטאה, ואינו מתודה עליהם, שב החטא לפשע ומרד, כמחזיק בחטאותיו, ועונשו קשה. ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול. ובכל זאת, טוב יותר מי ש לא יחשב ה' לו עוון - שלא חטא כלל (ואשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה; ועל זה אומר) ואין ברוחו רמיה - שרוחו תמיד עם ה', ואין צריך להתוודות - זה טוב יותר מן הבעל תשובה, שכבר היה ברוחו רמייה ועוון" (מלבי"ם).
המזמור פותח בתיאור שלוש דמויות:
(א) "אשרי נשוי פשע " במזמורנו - זה אדם שפשע, אבל שב בתשובה, ונסלח לו. "נשוי" - במשמעות נקי, סלוח. "נשוי פשע" - אדם שפשע, ונסלח לו.
(ב) "כסוי חטאה" - זה אדם שחטאיו מכוסים ברוב מעשיו הטובים. הוא אמנם חוטא, אבל מעטים ודלים חטאיו.
(ג) "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון, ואין ברוחו רמייה ". דמות זו היא דמות הצדיק, דמות המופת: אדם שגם ה' לא מוצא לו עוון, כי לא עלתה על רוחו רמייה. השב בתשובה רוצה להדמות לאדם זה, אך אינו יכול." (פרופ' יהודה אייזנברג).