קוד: ביאור:משלי כח13 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כח13: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם
"
אדם שפשע ופגע בחברו והוא מכסה (מסתיר) את פשעיו, לא יצליח לחזור בתשובה כי ה' לא יקבלו;
רק המודה ברבים שפגע בחברו ועוזב את חטאיו ומתחייב שלא לחזור עליהם, יקבל רחמים מה'.
כשאדם פוגע בזולת, הוא פוגע לא רק בנפשו אלא גם במעמדו החברתי. האדם הנפגע מסתובב כל הזמן עם פנים נפולות; הוא נעשה עצבני ומתוח; כשחבריו פונים אליו - הוא עונה להם תשובות קצרות ומדוכדכות; החברים לא מבינים מה קרה לו ומדוע הוא מתנהג כך, ובמשך הזמן הם מתרחקים ממנו.
כאשר הפוגע רוצה לחזור בתשובה, אין זה מספיק שיבקש את סליחת הנפגע; הוא חייב להשתדל לתקן את הנזק החברתי שנגרם לו. לשם כך הוא צריך להתוודות על פשעו ברבים, כך שחבריו של הנפגע יבינו מה קרה לו ויחדשו את קשריהם עמו.
"ושבח גדול
לשב שיתוודה ברבים, ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו
לאחרים, ואומר להם 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב
ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו - אין תשובתו גמורה,
שנאמר
מכסה פשעיו לא יצליח
"
(רמב"ם, הלכות תשובה ב ה).
לחובת הוידוי ישנה גם משמעות ממונית: אדם שגנב רכוש בסתר ולא הודה באשמה, עונשו גדול יותר מאדם שגזל רכוש בגלוי, או מאדם שגנב בסתר והודה באשמה (ראו תשלומי כפל).
לא מספיק להודות בחטא - צריך גם לעזוב אותו: "אדם שיש בידו
עבירה, ומתוודה, ואינו חוזר בה.... דומה... לאדם שתופש שרץ בידו, שאפילו
טובל בכל מימות שבעולם, לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו - כיוון שטבל בארבעים
סאה, מייד עלתה לו טבילה, שנאמר
ומודה ועוזב ירוחם
"
(רב אדא בר אהבה, בבלי תענית טז.).
דוד המלך חטא עם בת-שבע, אולם הוא
הודה בחטאו מייד, וה'
ריחם עליו,
שמואל ב יב13: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן '
חָטָאתִי לה' '; וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד 'גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ, לֹא תָמוּת'
".
אילו היה גם
עוזב את חטאו ונוטש את בת-שבע, ה' היה מרחם עליו לגמרי; אולם זה היה לא הוגן כלפי בת-שבע, שהיתה נשארת אלמנה בודדה. לכן דוד לא עזב את חטאו וה' לא ריחם עליו לגמרי,
שמואל ב יב10: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה
".
ישנם כמה סיפורים בתנ"ך, שבהם ה' ידע שאדם חטא, ולמרות זאת לא האשים אותו מייד בחטא אלא פנה אליו בשאלה, בתקוה שהאדם יודה מיוזמתו. ראו: לתת לחוטא הזדמנות להודות.
הביטוי כיסוי פשע מופיע עוד פעמיים בספר משלי, ובשניהם הוא מתייחס, כנראה, לפשעים שבין אדם לחברו:
מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה, וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף" (פירוט)
שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (פירוט).
מסתבר שגם בפסוקנו הכוונה לכיסוי פשעים שבין אדם לחברו.
לְדָוִד מַשְׂכִּיל: אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עון, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (פירוט).
כך פירשו בתלמוד: "אמר רב יהודה: רב רמי: כתיב
אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה, וכתיב
מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ!?
לא קשיא: הא בחטא מפורסם (טוב לו שיודה ויתבייש), הא בחטא שאינו מפורסם (לא יגלה חטאו... וכבוד ה' הוא...). רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו (יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו), כאן בעבירות שבין אדם למקום
"
(תלמוד בבלי, יומא פו:, פירוש רש"י בסוגריים).
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (פירוט).