קוד: מחמאה בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: תהילים נה שנכתבה ב13:52:30 07.07.2005
"מחמאה" היא אחת המילים בשפה העברית שנוצרו בטעות.
מקור המילה הוא בתנ"ך (
תהילים נה22): "
חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו,
וּקְרָב-לִבּוֹ;
רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן
,
וְהֵמָּה פְתִחוֹת
".
בפסוק יש שתי צלעות מקבילות המסודרות במבנה דומה לטבלה (סדר המילים בשתי הצלעות קצת שונה):
|
חָלְקוּ |
מַחְמָאֹת |
פִּיו |
וּקְרָב |
לִבּוֹ |
|
רַכּוּ |
מִשֶּׁמֶן |
דְבָרָיו |
פְתִחוֹת |
וְהֵמָּה |
ופירוש הפסוק הוא:
|
דברי
|
|
יותר
|
אך
|
יש
|
|
|
|
יותר
|
אך למעשה
|
|
כלומר: הוא מדבר דברים שנשמעים טובים ונעימים, אך בליבו הוא מתכוון להילחם בי (ע"ע פירושים מסורתיים לפסוק, דיבורים חלקים).
כפי שניתן להסיק מהתקבולת, הביטוי "חלקו מחמאות" משמעו "היו חלקים יותר מ-חמאות" (חמאות = רבים של חֶמאָה), כפי שהביטוי המקביל - "רכו משמן" - משמעה "היו רכים יותר מ-שמן".
אולם, מישהו כנראה הבין את הפועל "חלק" במשמעות "נתן הרבה" (כמו בברכה "אשר חלק מחכמתו ליראיו"), והסיק מכאן שהביטוי "חלקו מחמאות" משמעו "נתנו הרבה מחמאות", ושהמילה "מחמאות" היא צורת ריבוי של השם "מחמאה".
ומאז ועד היום, נשארנו עם המילה "מחמאה"...