קוד: ביאור:איוב כח28 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: ע"פ דוד אקסלרוד
אל:
איוב כח28: "וַיֹּאמֶר לָאָדָם 'הֵן יִרְאַת ד' הִיא חָכְמָה, וְסוּר מֵרָע - בִּינָה'
"
כך גם להצלחה עיונית, קרי חוכמה, שני גורמים:
ובכן, ידע והבנה הם חלק הכרחי אך לא מספיק. הטית הלב והרצון לראות דברים בצורה מסוימת עלולים להניע את העיון רחוק מאוד מהאמת, ובכך להפוך לסרק כל רוב ידיעתו וטוב הבנתו (ויש דוגמאות לרוב בהיסטוריה האנושית).
בתחום ה"ריאלי" ה', בחסדו כי רב, הציב מרפא - הריתוק למציאות, הידוע יותר בתור קללה "בזיעת אפך תוכל לחם
". "קללה" זו גורמת למעשה להכרח להשוות בין הקביעה העיונית והמציאות, ומכריחה את האדם להתעלם ואף לסלוד מהטית לבו, לטובת האמת האובייקטיבית.
בתחום ה"הומאני" אין קנה מידה של מציאות כדי להשוות מולו, אין "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
" שיכריח את האדם להתעלם מדמיונות ליבו. אלא אם כן הוא מבחירתו יסלוד מדעותיו הסובייקטיביות.
אני קורא לבחירה זו "
יראת ה' ", יש יקראו לה "מצפון", ויש "יושר עיוני" - הכוונה זהה - קיום מערכת מכתיבה, אשר לא תיתן לסובייקטיביות להשתולל. על כן: "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה
". היא ממש, היא חלק הכרחי, אך, כנראה, לא מספיק. כאמור הם שתים.
תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות.
יראה = פחד שנובע מראיה.
חכמה = הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד.
"
ויאמר לאדם" - ר"ל הואיל וכן חכמת האדם יספיק להשיג עומק מסתרי החכמה הרי הוא כאלו אמר ה' אל האדם הנה יראת ה' הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה ר"ל ע"י יראת ה' תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע"פ הטבע כי אז יתן ה' חכמה בלבו וכ"ז חוזר על ראשית אמריו שאמר כי יש לכסף מוצא וגו' לומר הלא החכמה טובה מכל החפצים וא"א לקנותה מבלי יראת ה' ולזה אף אם מקרה אחד לצדיק ולרשע יש לאחוז בצדק וביראת ה' להשיג מצפוני החכמה החשובה ביותר (העולה מהדברים ההמה כי ירבה אמרים לומר שלא יודע לחבריו שחטא כי לא ידבר רמיה הואיל ויודע בעצמו שלא כן הוא ואף כי יחשוב שמקרה אחד לצדיק ולרשע עכ"ז אין לבחור ברשע כי הלא גם הרשע מעותד הוא למקרי הזמן ויתרון לצדיק ממנו כי יתענג בתענוג הנפשי ויוסיף לאמת דבריו באמרו הלא כל קנייני העולם סופם כלים ואינם וקנין החכמה עומדת לעד א"כ טובה היא מכל הקניינים ואין להשיגה מבלי יראת המקום וא"כ מי יבחר ברשע לאבד החכמה היפה)"
(מצודות)