נבל הכרמלי ג

קוד: נבל הכרמלי ג בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: יעקבי גולדשטיין

אל: כפית ה'תשס"ג אב

תגובה ל: נבל שנכתבה ב17:11:06  10.11.2004

פרשת נבל הכרמלי (שמ"א כ"ה) [1] מעלה כמה שאלות קשות ומעוררות מחשבה:

1)     עונשו של נבל נראה מוגזם, בין אם היה נעשה על-ידי דוד, בין מה שנעשה על-ידי הקב"ה.

2)      מה בעצם חטאו של נבל? הרי דוד ואנשיו שמרו על צאנו בהתנדבות, ועל התנדבות לביצוע לא מקבלים שכר!

3)      כיצד אביגיל משכנעת את דוד שלא יהרוג את נבל וכל אשר לו? או, במלים אחרות, מה נשתנה במחשבתו של דוד לאחר השיחה עם אביגיל?

4)      מה אשמים הנערים ואביגיל שגם אותם רוצה דוד להרוג?

אנסה, בעזרת ה', לענות על השאלות לפי הסדר.

1)     חטאו של נבל שבגינו התחייב מיתה לא היה, כפי שניתן לחשוב בקריאה ראשונית של הפרק, בסירובו לתת מזון לדוד ולאנשיו, אלא דוד דן את נבל מצד מורד במלכות. הרי נבל מכחיש את מלכותו של דוד בכך שאומר: "מי דוד ומי בן-ישי, היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו" [2] (מלבי"ם, רד"ק).

נבל רומז לייחוסו של דוד שבא מרות המואביה. [3] בכך ניתן להצביע על חטא נוסף של נבל, שהרי ידוע מבית מדרשו של שמואל הרמתי (שמת ימים ספורין לפני פרשיה זאת): "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" [4] , ואין ספק שפסק זה נתפרסם. נבל, אם כן, מכחיש דברי חכמים.

כמו כן, נבל כופר בנבואה מפורשת של שמואל לשאול - "קרע ה' את-ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך" [5] .

וישאל השואל מניין שנבל יידע ממלכותו של דוד ומנבואתו ומפסק דינו של שמואל? ישנן כמה סיבות להוכיח שידע:

א. כפי שהוזכר לעיל, שמואל נפטר ימים ספורים לפני פרשייה זו. לפני מותו סביר מאוד להניח שגילה את דבר מלכותו של דוד, שהרי אז לא חשש יותר משאול, כיון שממילא הוא עומד למות. (שמואל פוחד משאול כפי שניתן לראות בפרק ט"ז פסוק ב: "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני").

ב. אם לא שמואל עצמו, אז סביר להניח שתלמידיו מפיצי תורתו יגלו דבר מלכותו של דוד [6] לאחר מותו, כשכל העם מתאסף סביב מיטתו. זו הזדמנות מצוינת להפיץ את מעיינותיו.

ג. שאול עצמו מודה בריש גלי על מלכותו של דוד בפרק כ"ד (פסוק כ: "ועתה הנה ידעתי כי מלֹך תמלוך"). קשה להאמין שדבר כזה לא יתפרסם.

נבל, אם כן, מורד במלכות באחד משלושה אופנים:

1.      מכחיש את מלכותו של דוד מצד הזכרת יחוסו שבא מרות המואביה.

2.      סובר שמשפחתו של דוד אינה חשובה כדי לזכות במלוכה.

3.      סובר שדוד מורד במלכות בכך שאומר "היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו".

על מרידה גסה במלכות אין ספק שעונש מוות הולם את חומרתו.

2)     לעיל עמדנו על כך שנבל חוטא במרידה במלכות, אולם אין ספק שאין זה חטאו היחיד, שהרי דוד אומר במפורש "אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר ולא-נפקד..." [7] , כלומר, דוד מצפה לשכר והשאלה הנשאלת היא - למה? הרי זה היה בהתנדבות, שעליה, כידוע, לא מקבלים שכר. כמה תשובות בדבר:

א. דוד מצפה שנבל ינהג אתו לפנים משורת הדין, כשם שהוא נהג עם נבל לפנים משורת הדין, שהרי שמר על צאנו של נבל מבלי שנתבקש לעשות כן.

ב. דוד ואנשיו, כשהתבקשו על-ידי אנשי נבל [8] לדברים מסוימים, לא השיבו את פניהם ריקם, והרי יש כאן חיוב מצד הדין להשיב לדוד ואנשיו, שהרי הם חיסרו מממונם עבור נבל ואנשיו (רש"י, רד"ק).

ג. דוד ואנשיו חשו עצמם כחלק מרועי נבל , שהרי הם היו עיקר בשמירת הצאן וציפו שהמשתה שהיה מיועד לרועי נבל יהיה מן הדין מיועד גם להם, בתור חלק אינטגרלי מהרועים (מלבי"ם).

3) דוד, כאמור לעיל, חורץ את דינו של נבל למיתה בעוון מרידה במלכות. כיצד, אם כן, מניעה אותו אביגיל מביצוע גזר הדין? יש כמה תשובות בדבר:

א. אביגיל אומרת לדוד שלעניות דעתה, עדיין אינו מלך, מכיוון שטרם יצא טבעו כמלך (רד"ק).

ב. כמו-כן, שאול עדיין מולך בפועל (רד"ק).

ג. שלא יאמרו בעתיד על דוד שהוא רוצח.

ד. גם אם לא יקראו לו רוצח, יתכן שיגידו שהוא שש אלי קרב.

ה. זה לא לכבודו של דוד ללחום מלחמה שאיננה מלחמת מצווה.

לאחר הסיבות הללו, נמנע דוד, כאמור, מלהרוג את נבל וסיעתו.

4) מה אשמים הנערים ואביגיל, שגם אותם רצה דוד להרוג? לא מצאתי תשובות אצל אבותינו הפרשנים, אך נראה, לעניות דעתי, שהדבר נובע מכמה סיבות:

א.     בכדי להרתיע אנשים אחרים שידעו ש"אוי לרשע ואוי לשכנו".

ב.      מחמת זה שדוד חשב שהנערים היו כפויי טובה בכך שלא סיפרו לנבל על הטובה שעשו עמם.

ג.       כשם שמי ששומע על בזיון תלמידי חכמים חייב למחות, כך גם על בזיון מלך חייב למחות, והם לא מחו.

ד.      הנערים ואביגיל - בכוחם להכריח את נבל לשלם שכר לדוד ולאנשיו, [9] וכיוון שלא עשו זאת – רצה דוד להענישם.

ה.     בכך שלא מיחו בנבל, יתכן שהסכימו בסתר ליבם עם טענתו.