האנשים הסגולים על הגבעה הקטנה

לפני שנים רבות [1] , חיו אנשים סגולים על גבעה קטנה (ממש גבעונת).

יום אחד, שמעו האנשים הסגולים שמארץ רחוקה הגיעו הרבה הרבה אנשים ירוקים, ובקרוב עלולים הם לכבוש את כל הארץ העגולה (שבמרכזה הייתה הגבעונת שבה חיו האנשים הסגולים).

מהומה רבתי קמה על הגבעה, וזקני העדה התכנסו כדי להחליט מה עליהם לעשות. לבסוף הוחלט לשלוח משלחת שתעשה מעשה.

בימי יהושע, לאחר הכיבושים הראשונים מגיעים אל מחנה הגלגל מספר אנשים סגולים קטנ-טנים. קראו להם: הגבעונים [2] .

הגבעונים מספרים לבני ישראל כי הם תושבי ארץ רחוקה ששמעו את שם ה' אלוקי ישראל- ומבקשים לכרות עמם ברית.

מכיוון שעטו עליהם הגבעונים תחפושות מתוחכמות, נטו בני ישראל להאמין להם, ומנהיגי העדה כרתו עמם ברית בשבועה.

כאשר גילו בני ישראל כי הגבעונים יושבים בעצם בארצם, ביקשו מנשיאי העדה להכותם, אך הללו סירבו בטענה שנשבעו להם בשם ה'. לבסוף הוחלט להענישם בדרך אחרת, ולתת להם את תפקיד חוטבי העצים ושואבי המים למזבח ה' לעולמי עד.

לכאורה, לא ברור מדוע לא מפירים נשיאי העדה את השבועה; הרי מכיוון ששיקרו הגבעונים היינו נוטים לחשוב שהשבועה בטלה!

אבל לא כן: משום- מה מעדיפים נשיאי ישראל למנות את השקרנים הנתעבים הללו למשרתי- ה' [3] !  

מי שמע על דבר כזה?!

ערכתי הצבעה בין אני, עצמי ואנוכי, והוחלט לבדוק את השתלשלות העניינים:

בתקופת דוד ישנו רעב (שמואל ב' כא) במשך שלוש שנים רצופות. דוד ביקש לדעת מהי הסיבה, וה' עונה לו [4] שהסיבה לכך היא ששאול המית את הגבעונים. כמו כן, מספר לנו הכתוב ש"ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה" (שמואל ב' כא, ב). על אזכור זה ישנן מספר פרשנויות [5] לגבי סיבת הקנאה, אך בכל מקרה- אני בוחר לדבוק בנקודה אחת מסוימת: שאול פגע בגבעונים, משרתי ה' הנאמנים, למרות שבועה מפרשת של נשיאי העדה, ונענש על כך.

כעת, אם נבדוק את מניעיו של שאול להפרת השבועה, נוכל בנקל לטעון שמניעיו של שאול ברורים:

הלוא שבועה זו מבוססת על שקר- ולכן בטלה [6] ! הלא- כן?!

או אולי לא? הייתכן שמפני נאמנותם של הגבעונים למזבח ה', ומפני שהחליטו נשיאי העדה שראויים הם לקיום השבועה והברית זכו הגבעונים ל"חסינות"?

נשמע קצת מופרך, לא?!

בסקירה "אקראית" של תיאורי שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה, מתבררים דברים נוספים:
"אלה בני המדינה העלים משבי הגולה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל, וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו... בני גבעון תשעים וחמשה" (נחמיה ז). מכאן שבני גבעון המתוארים בספרי עזרא ונחמיה הם גבעונים שורשיים.

ולהלן נוכל לראות את תיאורי הסיוע הגבעוני לכינונה המחודש של ירושלים: "ועל ידם (של בוני חומת ירושלים) החזיק מלטיה הגבעני וידון המרנתי אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר" (נחמיה ג, ז) - מכאן שסייעו הגבעונים בכינון שלטונם המחודש של היהודים בא"י, לקראת בניין בית-ה'.

כמו-כן, בתיאורי המתנדבים העולים ירושלימה לבנות את בית-ה', ישנו קונצנזוס בין הפרשנים על כך שאחד העמים המתמידים הוא העם הגבעוני.

בהצבעה חוזרת שנערכה בין שלושתנו (אני, עצמי ואנכי), הוחלט שהגבעונים, שבאו בשל "שם ה' אלוקיך" (יהושע ט, ט), זכאים לקיומה של השבועה בשל דבקותם בקב"ה.

"ואתם הדבקים בה' אלקיכם - חיים כלכם היום" (דברים ד, ד)