תגובה ל: שריפת ילדים

מאת: מאיר ד

אל: myir @ coolmail.co.il

הישראלים הקדומים כן הקריבו ילדים ולא בהכרח למולך, אלא, לאלם. בספר שמות פרק כ"ב פסוקים כ"ח-כ"ט נכתב: "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאָחֵר בְּכֹור בָּנֶיךָ תִּתֶּן-לי. כֵּן תַּעַשֶׂה לְשׂרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי."בפסוקים אלה מורה האל למאמיניו להקריב לו את בכורי החיות ואת בניהם בכוריהם. מסורת זאת חוזרת על עצמה בפסוקים רבים בספרים רבים, יחזקאל וירמיה יוצאים נגד המנהג ומשייכים אותו לאל הפניקי-אמוני מולך ( והעובדה היא שהפניקים הקריבו ילדים למולך/בעל חמון/קרונוס - כפי שנתגלה בחפירות ארכיאולוגיות ) אך למעשה מסורת זאת של קורבן ילדים היא עתיקת יומין והייתה ככל הנראה צד עממי של הדת היהודית הקדומה. עקדת יצחק הוא ניסיון למנוע את המשך המסורת הזאת שהונהגה עד ימיו של מלך יהודה האחרון יאשיהו שניסה לעשות את הטוב בעיני ה' והרס את הבמות של התופת בגיא בן הנום.