ראשי>הקבלות>פסוקים משלימים>

שריפת ילדים

קוד: שריפת ילדים בתנ"ך

סוג: השלמה1

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 9

בכמה מקומות בספר ירמיהו נאשמים בני ישראל בלשון "לא צויתי":
שלוש ההאשמות קשורות להקרבת ילדים. ברור שה' לא ציוה להקריב ילדים, אבל לא ברור מדוע דווקא בנושא זה נזכר הביטוי " לא ציויתי ולא עלתה על ליבי"? הרי ה' לא ציווה עוד הרבה דברים - ה' לא ציווה לקטר לא-להים אחרים, לגנוב, לרצוח, וכו'... ובאף תוכחה על הנושאים האלה לא נזכר ביטוי דומה!

1. "זה כל כך מובן מאליו שאפילו לא טרחתי לאסור"


נתבונן באיסורים שכתובים בתורה בקשר להעברת ילדים:

בכל הפסוקים האלה לא מדובר כלל על שריפת הילדים אלא רק על העברתם (או נתינתם): כנראה הכוונה לטקס סמלי שבו היו מעבירים את הילדים בין שתי מדורות-אש כדי להקדיש אותם לאליל, אבל לא שורפים אותם למוות. בשום מקום בתורה אין איסור מפורש לשרוף ילדים באש!

אפשר לפרש שזו גם הכוונה בנבואת ירמיהו: ה' מוכיח את האנשים בדורו של ירמיהו על כך שהם שורפים את ילדיהם באש, ואומר: 'אני בכלל לא ציוויתי בתורה שלא לשרוף ילדים באש, כי לא האמנתי - לא עלתה על ליבי - שאי-פעם מישהו מכם יחשוב לעשות דבר כל-כך נורא. הדבר הכי גרוע שחשבתי שתעשו היה להעביר ילדים באש. ואתם עשיתם דבר הרבה יותר גרוע מזה! '


2. "אפילו לכבודי לא ציויתי"

הביטוי "לא צויתי" מופיע בפסוק נוסף בספר ירמיהו:
לפי זה, ייתכן שמשמעות הביטוי בפסוקנו היא אפילו לשמי "לא צויתי" לעשות דברים כאלה – לא ציויתי בתורה שתקריבו לי ילדים. ואתם עשיתם את זה, לא לשמי אלא לבעל!'

על שאר העבירות לא נאמר ביטוי דומה, כי על כל עבירה יש מצווה שדומה לה, למשל אסור לרצוח אבל מצווה להוציא להורג בבית-דין, וכיו"ב.


פסוקים נוספים עם "לא ציויתי"

עבודת אלילים:
  • דברים יז3: "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי"

האשמות לנביאי שקר:
  • דברים יח20: "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא"
  • ירמיהו יד14: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם ואלול[וֶאֱלִיל] ותרמות[וְתַרְמִית] לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם"
  • ירמיהו כג32: "הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם ידוד וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם ידוד"

פסוקים נוספים על העברה באש, תופת וגיהנום

  • מל"ב טז 3 (על אחז): " וילך בדרך מלכי ישראל, וגם את בנו העביר באש, כתועבות הגויים אשר הוריש ה' אותם מפני בני ישראל".
  • דה"ב כח 3 (על אחז): " והוא הקטיר בגיא בן הינום; ויבער את בניו באש, כתועבות הגויים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל"
  • מל"ב כא 6 (על מנשה): " והעביר את בנו באש, ועונן וניחש, ועשה אוב ויידוענים, הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס".
  • בדה"ב לג 6 (על מנשה): " והוא העביר את בניו באש בגיא בן הינום, ועונן וניחש וכישף ועשה אוב ויידעוני; הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו".
  • מל"ב כג 10 (על יאשיהו): " וטימא את התופת, אשר בגיא בן הינום, לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למולך".
  • יחזקאל כ 31: " ובשאת מתנותיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל גילוליכם עד היום..."
  • ישעיהו ל 33 (על מפלת אשור): " כי ערוך מאתמול תופתה, בם היא למלך הוכן העמיק הרחיב; מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גופרית בוערה בה"
  • יהושוע טו 8 (הגבול הצפוני של שבט יהודה): "ועלה הגבול גיא בן הינום, אל כתף היבוסי מנגב, היא ירושלים; ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גיא הינום ימה, אשר בקצה עמק רפאים צפונה

תגובות