קוד: רצח= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
אם משמידים את הטנק, רוצחים את בן הערובה. האיסור "לא תרצח
" הוא איסור מוחלט, אסור לרצוח בשום אופן,
ואסור לעשות שום חשבונות של חיים לעומת חיים, כי איננו יכולים לדעת איזה חיים שווים יותר (בלשון חז"ל "מאי חזית דדמך סומק טפי?
" - מנייך לך שדמך, ודמם של האנשים האחרים שנפגעים, אדום יותר מדמו של בן הערובה?). לכן, אסור להפגיז את
הטנק.
אבל ייתכן שאפשר למצוא פתרון אחר.
בתורה ישנה הגדרה מדוייקת מאד לרצח (במדבר לה 16-20):
* ואם-בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח. ואם
באבן יד אשׁר-ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח. או בכלי עץ-יד
אשׁר-ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח. גאל הדם הוא ימית את-הרצח
בפגעו-בו הוא ימתנו.
* ואם-בשׂנאה יהדפנו,
* או-השׁליך עליו בצדיה וימת.
* או באיבה הכהו בידו וימת - מות-יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את-הרצח בפגעו-בו.
כלומר: רצח הוא רק גרימת מוות בדרכים מסויימות: מכה בכלי שיכול להמית, דחיפה, השלכת חפץ, או מכה ביד; גרימת מוות ישירה.
גרימת מוות בדרכים אחרות לא נחשבת לרצח, למשל: שיסוי חיה טורפת, הרעבה, זריקת רעל לצלחתו וכו'.
כמובן שאסור לעשות כך, כמו שניתן ללמוד, למשל, מעונשו של מי שאינו שומר על שור מועד -
שמות כא 29; וכמו שניתן ללמוד מהאיסור "לא תעמוד על דם רעך
". אך זה אינו מוגדר כ"רצח", ומי שעושה כך אינו חייב מיתה בבית-דין, ומותר לקחת ממנו כופר-נפש (בניגוד לרוצח).
זו גם ההלכה - ראו רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ב (אם כי הוא מביא נימוק אחר).
האיסור "לא תרצח
", כאמור, הוא איסור מוחלט ואסור לעשות לגביו שום חשבונות, אולם, אם מדובר בגרימת מוות שאינה "רצח", ייתכן שמותר לעשות
חשבונות. לכן מותר, למשל, לשים מוקש שהטנק יעלה עליו. במקרה זה, לא
אנחנו רצחנו אותו אלא הנהג של הטנק, שעלה על המוקש. לא מדובר כאן רק ב"פטנט" טכני, אלא גם בעניין עקרוני. כשאנחנו פועלים בצורה עקיפה, אנחנו משאירים יותר מקום לה' להתערב ולהציל את בן הערובה. ה' נותן לנו בחירה חופשית, ואנחנו צריכים להשתמש בה לפי החוקים שה' קבע, ומעבר לכך, לבטוח בו שיסדר את העניינים.