משהו על "ויגש"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

משהו על ויגש – סדנת החיזור של יהודה

[הערה: לאחרונה נושא לימודי החיזור עלה בתכנית "היהודים באים" וכן בכתבה ב-ynet, בשני המקומות בנימה ביקורתית.

ראו: http://www.xnet.co.il/win/articles/0,14717,L-3107806,00.html

איני בא להביע דעה בנידון, אך נראה לי שדעות בנושא הדרך הנכונה לחיזור מפוזרות בעל-פה בכל מקרה ואין בדבר פסול, לכך אני מצטרף].

 

בראשית מד18: " ויגש  אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה"

בעיניי תמיד נראתה הסצנה הזו עם יהודה כהתגלמות הגבריות, בצד הטוב שבה. מה אם כך יש בה שכך היא הרשימה אותי?

ראשית – ויגש. יהודה לא עומד מהצד אלא פשוט ניגש. העצה הראשונה והטובה ביותר שניתן לתת לגבר שרוצה להתחיל עם בחורה היא – קודם כל, פשוט תיגש!

דבר שני – הוא אומר "בי אדוני". פעם כתבתי על כך כדברים האלה:

לדעתי ניתן לפרש עוד כי המילה "בי" כוונתה בי-עצמי, בדומה לפירוש אבן עזרא שמביא הרמב"ן, כלומר – בלי להתחבא או להעביר את האשמה או את המחויבות למישהו אחר, כפי שעשו אדם הראשון וחווה אשתו, וכפי שפרשתי פעם את הביטוי החוזר "הנני".

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0143_2.html

גם בהמשך, כל מה שעושה יהודה ומכריע את הכף הוא פשוט לקחת אחריות, על עצמו ועל סביבתו.

ושוב, זו העצה השנייה הטובה לגבר המחזר – תציג את עצמך כפי שאתה, בלי להתחבא ובלי להתיפייף. וקח אחריות, על עצמך ועל סביבתך.

חוץ-מזה, הפנייה היא כאן "אדוני", כלומר – אל תאבד את הנימוס בתוך כל הצגת הגבריות והטסטוסטרון המתפרץ  שלך!

שבת שלום!