פרשת שלח - אפס

קוד: פרשת שלח - אפס בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: חגי הופר

אל:

לפרשת נשא
"אפס כי עז העם הישב בארץ" (במדבר, יג', 28).
במילה בודדת זו - אפס - טמון כל חטאם של המרגלים, על כן כדאי שנתעקב עליה מעט:
מבחינה לשונית אפס בא מפס (וגם במקרא פעם אחת שם מקום הוא אפס דמים ופעם שניה במקבילתו שם המקום הוא פס דמים), כלומר חלף ועבר, איננו, ולדעתי הוא אף קרוב לשורש מסס, שהוא מעל אותה משמעות, וכן גסס ועוד; האות ס' בכלל מבטאת התמוססות ושלילה כללית. כך גם המילה המקבילה לזו - אבל - היא באה מן בל, כלומר לא, שלילה של כל הנאמר עד כה.
ומילה זו מופיעה במקרא לרוב, נביא רק כמה דוגמאות:
אצל בלעם - "ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים ואפס את הדבר שר אדבר אליך אותו תדבר" (במדבר, כב', 35).
אצל דבורה וברק - "ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך" (שופטים, ד', 9).
ואצל דוד - "אפס כי נאץ נאצת את איבי ה' בדבר הזה" (שמואל ב', יב', 14).
אנו מכירים גם את הביטוי המודרני 'אפס' ובקלות אנו מתפתים לקרוא אותו גם בכתובים אלה. ואמנם, כפי שנראה, הדבר הזה הוא לא כל-כך רחוק מן האמת. הביטוי אפס מבטל את כל מה שבא לפניו ואילו נוכחות ה' מבטלת את כל הקיים, כאשר הוא מבלעדיה.
נביט בכתוב - "ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר השם ה'" (עמוס, ו', 10). נשאל - מה הקשר של חלקו השני של הפסוק לחלקו הראשון? ועוז אעז ואשאל, על דרך הדרש - האם אפס הוא שם ה' שהס מלהזכירו? הדברים הם לא רחוקים כל-כך, שכן על ה' נאמר, שהוא בא "בקול דממה דקה" דווקא וכבר קישרתי את זה למחשבה הבודהיסטית וכן לזו היהודית של הביטול העצמי. עוד נמצא בכתובים אלהים בצמוד לאפס - "כי אפס בלעדי" (ישעיה, מה', 6), "אך בך אל ואין עוד אפס אלהים" (ישעיה, מה', 14), "ואין עוד אלהים ואפס כמוני" (ישעיה, מו', 9). כמו שאמרתי - ובלי חלילה לגדף כלפי מעלה - יש קשר בין אלהים ובין מושג האפסות, ולו רק בגלל העובדה שכל הקיים הוא כאפס בלעדיו.
מכאן אפשר להבין את חטאם של המרגלים בצורה טובה יותר: הם אמרו 'אפס' ובכך הם ביטלו את כל מעלותיה החיוביות של הארץ שהזכירו קודם לכן, אך עוד מעבר לזה הם שכחו את המקור האלוהי לכל טוב הארץ כמו גם לוחוזק או חולשת יושביה, או כאילו נאמר, שהם הזכירו את שם ה' לשווא.
ולרוצה להמשיך ולחקור אזכיר עוד את הכתובים - לתיאור החידלון - "ואפס עצור ועזוב" (דברים, לב', 36), למידת הגאווה - "אני ואפסי עוד" (ישעיה, מז', 10), ומה פירוש למי שידע - "אפסי ארץ" (דברים, לג', 17)? אם אלה קצוות הארץ, המקום בו היא מתאפסת, אף כי ממקום אחר אנו יודעים כי דעת המקרא היא כי הארץ כדורית.