קוד: הטאו של פו והפשיטות של רבי נחמן בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
הטאו של פו והפשיטות של רבי נחמן
"הטאו של פו" מאת בנג'מין הוף (פראג, 1994) מזכיר את עיקרון הפשטות:
"מהות העיקרון של ה'לוח החלק' היא, שדברים בפשטותם המקורית מכילים את מלוא עוצמתם הטבעית, עוצמה שנפגמת ואובדת בקלות כשהפשטות הזאת עוברת שינוי. להברה P'u, נותן המילון הסיני הגדרות כגון: טבעי, כן, פשטני, פשוט" (עמ' 20).
"חשיבה פשוטה – אין פירושה בהכרח טיפשות. קיימת משמעות רבה לעובדה שהאידיאל הטאואיסטי הוא: שלווה, נינוחות, שיקוף המציאות כמו מראה, ואלה הן תכונותיו העיקריות של 'הלוח החלק'. כמו כן ישנה משמעות רבה גם לעובדה שפו, יותר משפן הוגה הדעות, ינשוף או אייה, הוא הוא הגיבור האמיתי של פו הדוב והבית בקרן פו" (עמ' 21).
""שפן פיקח", אמר פו, תוך הרהור.
"כן", אמר חזרזיר, "שפן פיקח".
"ויש לו שכל".
"כן", אמר חזרזיר, "יש לו שכל".
שתיקה ארוכה השתררה.
"אני חושב", אמר פו, "שבגלל זה הוא אף פעם לא מבין שום דבר"" (עמ' 24).
ובתנ"ך:
קהלת ז29
: "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו
חשבנות
רבים
"
לפי פסוק זה, האדם לא צריך להתפלסף יותר מדי. [1]
כמו כן, תמימות היא מעלה גדולה, החוזרת כמה פעמים בתנ"ך. [2] די אם אזכיר את:
דברים
יח13
: "תמים תהיה עם ה' אלהיך
".
נראה שהאחד שהתייחס לדברים אלה ברצינות הרבה ביותר הוא ר' נחמן מברסלב.
אמר רבי נחמן מברסלב - שיחות הר"ו - אות קא [3]:
כְּבָר מְבאָר כַּמָּה פְּעָמִים
שֶׁאֵין צְרִיכִין שׁוּם חָכְמוֹת בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רַק תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה
וְאָמַר שֶׁפְּשִׁיטוּת הוּא גָּבוֹהַּ מִן הַכּל
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא, הוּא בְּוַדַּאי גָּבוֹהַּ מִן הַכּל
וְהוּא יִתְבָּרַךְ הוּא פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת
ועוד, כך כותב רבי נחמן: "חכמות אינם כלום, רק תמימות ופשיטות. גם בתמימות אסור להיות שוטה, אבל אף על פי כן חכמות אין צריכים כלל" (שיחות הר"ן נ"א).
עניין התמימות הוא אכן מיסודות משנתו של רבי נחמן, וכמובא בספרו ליקוטי מוהר"ן (חלק ב´ תורה י"ט): "עיקר התכלית והשלמות הוא רק לעבוד את השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל". [4]
נמשיך. כשאתה חי בפשטות אתה חי לפי "הטבע הפנימי" שלך. בנוסף:
"כעת אנחנו מגיעים אל מה שניתן לכנות, היסוד המאפיין ביותר את הטאו, הלכה למעשה. בסינית שמו: וו ווי (Wu Wei), והוא גם היסוד המאפיין ביותר את פו, הלכה למעשה...
מבחינה מילולית Wu Wei, פירושו: "ללא עשייה, גרימה או יצירה". בפועל, הכוונה: ללא כל ניסיון התערבות, מאבק או כל מאמץ אנוכי שהוא" (עמ' 69).
התנ"ך, לעומת זאת, רצוף במצוות מעשיות. עם זאת, כבר ציינתי בעבר כי ה"עמל" המוגזם נתפש בצורה שלילית. [5]
וכן היום לחסידים יש את מושג ה"השתדלות", האומר כי יש לעשות מאמץ כלשהו לשם הפרנסה, אך לא צריך להשתגע, כי בחשבון אחרון, הכול במילא בידי שמיים.
ועוד, בהמשך:
"מה שצ'ואנג-טצה, כריסטופר רובין ופו מתארים לפנינו הוא הסוד הגדול, המפתח לדלתות החוכמה, האושר והאמת. מה זה המשהו הקסום והמסתורי הזה? מאום. לטאואיסט, המאום הוא משהו, ומה שנחשב הוא חסר ממשות. ההסבר הנ"ל נועד לתת אבחנה מסוימת למה שמכונה בפי הטאואיסטים, T'ai-hsu "המאום הגדול"" (עמ' 133).
ושוב, נראה שהתנ"ך מדגיש דווקא את היש, למשל:
משלי ח21
: "להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא
"
ואולם, גם בו נמצא את המודעות לכוח האין, למשל בסיפא של הפסוק שפירשתי בעבר [6]:
קהלת ז14
: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים
על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה
"
.
נראה, אם כך, התנ"ך לוקח בחשבון מאפיינים טאואיסטים, אלא שהוא מאזנם, ולעיתים תוך נטייה ברורה דווקא לכיוון השני. על כל פנים, זו רק טעימה לא ממצה מהנושא, הדורש הרחבה. ולנו פה די ההשוואה בין הטאו של פו והפשיטות של רבי נחמן.
פשיטות=שיטת פו...
[1] ראה גם – בשבחי הפשטות:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1312_1.html
ועל היושר:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t3107_4.html
[2] וכתבתי גם על כך בעבר:
קרבנות תמימים כמשל לאבות התמימים:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0301_4.html
[3] http://breslev.eip.co.il/?key=5426
[4] ראה: http://www.shorashim.info/ArticleDetail.asp?ArticleID=13
[5] לפארג' והתנ"ך: האם כדאי להתאמץ:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0423_0.html?no_cache=1387641653
[6] זה לעומת זה – מפת ההפכים: