שבעת ימי הבריאה, יום השישי - פרק טו

קוד: שבעת ימי הבריאה, יום השישי - פרק טו בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

יום השישי (פרק אחרון- טו)

 

קישור ליום השישי (פרק יד)

     

 

נחזור בשלב זה אל התודעה ואל הנדוניה שהביאה עימה לאדם מהבית...

הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ זרע זרע:  לכם יהיה לאכלה. 

וכך פנתה התודעה האנושית אל האדם ותאמר: אל לך לנבור באדמה ולחפש את כספו של קורח – הוא נמצא כבר בכיסך. אינך צריך לחפש את ארבעת המאפיינים – הם כבר טמועים וצרובים בך. אתה מטבעך פורה ורובה וממלא את הארץ, ותכונת הצרכנות של הכבש צרובה בך מיום לידתך. את ארבעת המאפיינים ינקת ממני, הם חלק מהנדוניה שהבאתי עימי מבית אבי... החלק הנותר של הנדוניה הינה הוא לעיניך, ולעיניך בלבד. היא מתירה את יתרת הצעיף המגולגל שלפניה ופורשת אותו לפני האדם עד תום... והינה מבצבצת יתרת הנדוניה:            

ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב לאכלה; ויהי-כן.

והינה מתוך הצעיף הפרוש התחילו לבצבץ אחד בזנב השני – שלושת סוגי הפירות שהאדם התרעם על אופן השגתם...

בשביל לעמוד על יתרת הנדוניה המגולגלת בצעיף, יש לחזור אל תרעומת האדם ואל הנוסח המקורי שניפנף בו וביטא בו את תרעומתו על הציפיות המרחיקות לכת של התודעה מהאדם...

ורדו בדגת הים! התרעם האדם על התודעה... את רוצה שהאדם ישלוט ביד רמה במלוא סל המידע שביקום; שיטרוף ממנו את כל סוגי הטרפות, את כל מה שבא ליד... שאת חכתו יזרוק בחושך ופרי מוכן ומזומן ייתַלֶה בה! ובעצם את נושאת את עינייך לטרף מוכן ומזומן- ושאלה לי אלייך: היכן נמצא טרף שכזה? איך נאתר אותו? איך נגיע אליו...

ורדו בעוף השמים! את שואפת להיתלות על כנפי הטרף שיצא בחכה, לעוף עימו השמימה ולקטוף באמצעותו את הפירות ישירות לפה... אכול כפי יכולתך מכל הבא ליד- אוכל מוכן ומזומן... עינייך איפוא נשואות לאדם שישלוט שליטה מוחלטת בדרך המובילה אל טרפותיו, באופן שהדרך הזו תוביל אל טריפה שהינה תוצר מוגמר של עיבוד שני חלקי המידע, המואר והחשוך. ותהייתי בעינה עומדת: על איזו דרך יושב טרף שכזה? איך ימצא האדם טרף שכזה... איך יטרוף פרי שכזה?

ורדו... בכל-חיה הרמשת על-הארץ!  שטריפת האדם תהיה מונחת ומזומנת לפניו "על"-הארץ, גם הטרפה הגדולה וגם הקטנה... את צופה באדם שידו הרמה שולטת גם בטרפות הקטנות והמתוקות... לא רק בגדולות והרציניות, ושימצא אותן מונחות לפניו על הארץ- מבלי לחפשן. ושוב מתרעם האדם: היכן ואיך משיגם מהאדום האדום הזה? היכן יש פרי כזה?

עד כאן האדם ומכאן נמשיך עם התודעה ותשובתה:

אדם יקר, והרי כל המידע שהיקום מקרין – מסודר חוליות חוליות רצופות על פני שרשרת מידע אין סופית, וזו אני, מצהירה התודעה, אני זו שמזהה את הרצף הזה. באופן הזה זיהיתי את צירוף גופות החיה למינה, וקיפצתי בין כל היצורים למיניהם, בין הבהמה למינה והרמש למינו... באופן הזה זיהיתי את הארץ ופירותיה... באופן הזה זיהיתי את כל המציאות ואת כל החומר המתוייק במוח האדם. באופן הזה זיהיתי את כל סוגי העשב למרות ועיני נשאות היו רק למשפחת הדשא... פשוט כל משפחות העשב על נעריהם טפיהם נשותיהם וזקניהם חיכו לי בסדר מופתי על פני שרשרת המידע, חוליה חוליה, עשב עשב... באופן הזה פניתי מהגלגל אל המנוע ואל המכונית והחללית ומכונת הגילוח... כל אחד חיכה לי בתורו על המסלול ואני רק הושטתי את היד וקטפתי... ואכן בזאת מסתכמת העשייה שלי: בזיהוי רצף החוליות- הניצבות זה מכבר על המסלול, והמסודרות כחיילים במסדר הממתינים לפקודת מפקדם!

כך זיהיתי את העצים היפים בעלי הגזע החזק והשורשים העמוקים למיניהם... לא נשאתי את עיני לכל משפחה ומשפחה בעצים למיניהם, פשוט נתקלתי בהם בדרך ממתינות לי; ממתינות שאושיט את היד ואקטפם. וגם התולעת לא נשאה את עיניה למזון שלה... פשוט נולדה אל המקום היכן המזון שלה נמצא לידה. באופן הזה הגיע התנין אל הטרפות שלו וקטף אותן; פשוט חיכו לידו במקום ובזמן המתאימים. באופן הזה הגיע הציפור לטריפותיו, וכך החולדה והאריה והעיזה והחד תאי... כל מטען והטרף שלו הזמין והמסודר על שרשרת המידע. וגם אני האדם היגעתי באופן הזה אל הטרפות שלי – להם אני קורא "רעיונות" והמצאות ותורות... הן המתינו לי על המסלול הרצוף.

במילים אחרות, גם העשייה שלי על כל הרעיונות וההמצאות והתובנות שבנו אותה – התפתחה על מסלול שתכונת הרצף שולטת בחוליות המידע שלו. כך בניתי את המציאות שלי: מטרפות המסודרות ברצף מופתי על פני שרשרת המידע – אותן משכתי וטרפתי; בזאת הסתכמה העשייה שלי.

וכך חוזרת התודעה אל רשימת שלושת סוגי הפירות ופונה ישירות אל המוח האנושי: אינך צריך לחפש כל סוג וסוג מהפירות הללו, הם נמצאים לידך ולפקודתך על שרשרת המידע, וכל מה שנותר לך הוא להושיט את היד ולקטופן.

היא חוזרת אל כל אחד מהפירות הללו לפי מספרם הסידורי שחותם את רשימת הברכה – עליה התרעם האדם... ומצביעה על כל סוג וסוג של פרי בתורו, קוראת לו בשמו ומסכמת: העגבניה והפלפל והמלפפון והפרחים והכרובית והבצל... כל הירקות האלה היו מוכנים מזומנים ומסודרים לפני האדם בסדר מופתי, והוא הושיט את ידו וקטפם. באופן הרציף הזה מסודרים ומזומנים כל הפירות שבעולם כולל הגלגל המנוע והמטוס... וכולל גם שלושת סוגי הפירות שהתרעמת על אופן השגתם... אינך צריך לחפש את הפרי, הוא נמצא לפניך זה מכבר ועליך רק לזהות את רצף החוליות שלו ולהצביע עליהן, בזאת מסתכמת העשייה שלך.

התודעה מביאה תימוכין לדבריה מתוך התיק האישי שלה, ומצביעה על כל פרק מפרקי חייה...

ולכל-חית הארץ – באופן הזה זיהיתי את צירוף כל היצורים הקיימים ביקום והצטרפתי אליהם, מהחד תאי ועד לצירוף חוליותיו של הפיל... באופן הזה הצלחתי להוציא את תכונת הניידות שלי מהכוח אל הפועל – מנצלת את מטענו של כל גוף וגוף המזומן על שרשרת המידע לפני, וקוטפת את פירותיו עד תום. באופן הזה מצאתי את כל הפירות, את כל החיות, מונחים ומזומנים לפני ולפקודתי.

וכן, פונה התודעה לאדם, אני זו שמזהה את צירוף החוליות הרצופות על שרשרת המידע ומצביעה עליהן. את תכונת זיהוי הפירות המסודרות ברצף על שרשרת המידע – הבאתי לך עימי מהבית. מכאן נגזרת יכולת האדם לשלוט ביד רמה במלוא סל המידע ולדוג מתוכו פרי מוכן ומזומן. כן האדם רודה בדגת הים ומעלה בחכתו את כל סוגי הפירות – בזכות תודעתו והנדוניה שהביאה עימה.

בהמשך, שולפת התודעה מתיקה האישי עוד תימוכין לדבריה... תימוכין שלא צריך לחפש את הפרי, הוא נמצא לפניה זה מכבר כפי שמצאה את הירקות של כל משפחת העשב – ערוכים ומוכנים ומזומנים ומסודרים לפניה... כך ערוך ומסודר כל פרי ופרי ביקום, ועליה לזהות רק את רצף חוליותיו ולהצביע עליהן; בזאת מסתכמת העשייה שלה בחיק הטבע.

ולכל-עוף השמים – עוד בראשית דרכה חיפשה התודעה טרף קל... ובעצם אני מדבר על החוליה הניידת כאשר ביקשה להוציא את תכונת הניידות שלה אל הפועל על פני שרשרת המידע הגשמית.

משמעות "הניידות" עבור חוליית המידע היא להתקדם בפועל מנקודה לנקודה, היינו לרשום נקודת ציון לכל מקום שתגיע. לכן היתה צריכה להצטרף אל היצורים למיניהם ולהתקדם בעזרתם בפועל על פני שרשרת המידע הגשמית; היינו לרשום בעזרתם נקודות ציון על פני שרשרת המידע. עם החד תאי התקדמה מילימטר אחד, עם החולדה חצי מטר, ועם הפיל התקדמה עשרה מטרים... עם כל יצור ויצור התקדמה מרחק מסויים וקבעה נקודת ציון. עד שהגיעה אל האדם וביקשה להתקדם בחברתו על פני שרשרת המידע הגשמית; על פני החומר. למעשה היא ביקשה כאן לקפוץ לא להתקדם – לקפוץ למרחקים אדירים ולנקוב בעצמה את ערך המרחק כי הרי עומד לרשותה הפעם המוח... הכלי הבלתי מוגבל.

ואכן המוח התכונן למשימה הראשונה שקבעה לו "התודעה" והתחיל לחַשֶּב ולמדוד... זהו בעצם תהליך עיבוד המידע שהמוח אמון עליו, והתודעה עשויה בשלב זה לספק למוח עוד נתונים מתוך "החלק השני" של ערימת המידע הנקרא "המים אשר מעל לרקיע" שלמוח אין גישה אליו, אך לתודעה כן וזהו המאפיין המקורי שלה: היא מסוגלת לזהות את רצף החוליות של הנתח הזה, את אופיין, את הכיוון שלהן, את מגמתן, את הצביון שלהן... זהו בעצם חלקה של התודעה במשחק החיים: היא תספק את נתוני הכיוון והמוח יעבד אותם יחד עם המידע שברשותו; התוצאה המתקבלת היא הפסגה אליה ישאף האדם להגיע במשחק החיים...

אך התודעה, ומטבעה, דוחה את כל התהליך הזה מיסודו ומצהירה לפני המוח בקול רם:

ישרצו המים "שרץ נפש חיה" – ששרשרת המידע תעניק ישירות את חוליות המידע המעובדות והמזוהות ללא כל התהליך הזה... עמדנו על ההצהרה הזו ברזולוציה החמישית כאשר בחשנו במימד שליטת התודעה במידע והיגענו, מתוך ההצהרה הזו של התודעה, אל מימד הטרף! התודעה נוטה לטרוף את המידע – לא לזהותו ולא לעבדו; לטרוף אותו; לקחת כפי יכולתה מכל הבא ליד ככל טורף וטורף בטבע. זו התודעה אשר נטתה להימנע מלשתף פעולה עם המוח ואף נטתה לדחות מהיסוד את תהליך עיבוד המידע על ידו, ובמקום זאת הציעה את החלופה:

ישרצו המים "שרץ נפש חיה": אני רוצה כאן ועכשיו את הטרף שלי, מוכן ומזומן לפני, ישירות מתוך שרשרת המידע.

ובשביל לרדת לעומק הדברים ולעמוד על מאפיין "הטרף" של התודעה, ערכנו ביום חמישי כמעין הדמיה של "וויכוח" שפרץ בין המוח לתודעה בנקודה זו... בנקודה בה נמנעה התודעה מלתרום את חלקה למשחק החיים ודחתה בתוקף את קיום תהליך עיבוד הנתונים ע"י המוח.

המוח פנה איפוא אליה ואמר: "ומה עם שאלת נקודות הציון שבלעדיהן אינך יכולה להתקדם ממקום למקום? כי הרי את נקודות הציון את צריכה לרשום בעצמך – אחרת לא ניתן לעבור ממקום למקום... זה כמו ללכת בלי לנוע, לאכול בלי מאכל..."

וגם את תביעת המוח זו דוחה התודעה מכל וכל, והיא רואה את עצמה נתלית על כנפי אותו הטרף ועוברת דרכו ממקום למקום... באופן הזה תוציא לפועל את תכונת הניידות שלה ותקפץ להנאתה על פני שרשרת המידע.

ועוף יעופף על-הארץ – שהטרף יעבור בעצמו ממקום אחד לשני על פני ערימת המידע. שהטרף שלה יתעופף לו פשוט על פני שרשרת המידע החומרית – היינו "הארץ" כאשר היא נתלית בו ועוברת איתו ממקום למקום.

המוח עובר לסוגיה השלישית והקשה מכולן: "ומה עם שאלת מיון המידע שאת אמונה עליה? מה עם שני חלקי המידע? מה עם הרקיע העליון והתחתון? כי הרי ללא מתיחת משטח היכר שיבדיל בין המידע המציאותי שכבר הוגדר ע"י המוח לבין המידע הכללי שנותר בערימה ושאת אמונה על הגדרת צביונו וכיוונו – לא ניתן להמשיך ולגלוש במרחב שרשרת המידע האין סופית...". במילים אחרות, המוח אומר לה את זאת: ללא השתתפותך הפעילה במשחק – לא יהיה משחק והחיים ייפסקו.

וגם את הסוגיה הזו מבטלת בהנף יד... שהטרף המעופף שהיא תלויה על כנפיו ועוברת איתו ממקום למקום – שהוא יבדיל בין מים למים ויעוף על פני רקיע השמים. כך ניסח מחבר התורה את הבל פיה:   

ועוף יעופף על-הארץ על-פני רקיע השמים – שהטרף המוכן והמזומן ירקע בעצמו את רקיע השמים.

באופן הזה סרקנו שוב את המונח "עוף השמים" בו נתקלנו לראשונה ביום החמישי, וגם עכשיו ברזולוציה השישית שולפת אותו התודעה מתיקה האישי כעוד משענת לדבריה... אין צורך לחפש את הפרי אדם יקר, הוא נמצא ערוך ומסודר לפניך כירקות של משפחת העשבים הערוכים והמזומנים לפניך זה מכבר.

ולכל-עוף השמים – וכל עוף "מעוף השמים" ירק הוא מהירקות המסודרות והמזומנות עבורך על פני שרשרת המידע.       

ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה – וכל טרפה קטנה היא או גדולה, תמצאנה לפניך על פני הארץ ככרובית והעגבניה והבצל והצנון... אותם מצאת על הארץ- מוכנים ומזומנים ומסודרים לפניך בסדר מופתי.

ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה – ואף האדם רומש הוא על הארץ אשר בו נפש חיה, ואם כן... ואף לכל אדם אשר בו נפש חיה...

את-כל-ירק עשב לאכלה. – כל בעל נפש חיה קוטף את פירותיו מעל שרשרת המידע, מעל הארץ, ומוצא אותם ואת משפחותם מסודרים ומוכנים ומזומנים לפניו ככל ירק העשב שעל פני הארץ.

מתכון "כל ירק עשב" הוא מתכון מאכלו של כל בעל נפש חיה, וגם מתכון מאכל האדם לכל פרי מפירות האדמה.

ויהי-כן. – באופן הזה הותווה מסלול האדם ותודעתו. זהו איפוא שלב הוויית האדם מנקודת מבטה של התודעה אשר בו.

מאפייני האדם הזה דורגו על פי התכונות שהתוותה תודעתו ולפי סידרם ומתכונתם:   

1.     פרו (פורה)    

2.     ורבו   (מרבה)

3.     ומלאו את-הארץ (ממלא את הארץ)

4.     וכבשה (בעל תכונת הצריכה של הכבש)

5.     ורדו בדגת הים (רודה במלוא סל המידע)

6.     ורדו בעוף השמים (שולט בשני חלקי המידע ובמסלול הטרף שלו)

7.     ורדו בכל-חיה הרמשת על-הארץ. (מוצא את טרפתו הגדולה גם הקטנה על הארץ)    

ולאחר שלב ההווייה בוא יבוא שלב ההבחנה. אותה התודעה בחנה את האדם שלפניה, ואלה הם סימני ההיכר שעמדה עליהם:     

לא וירא אלהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאד; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום הששי.

וירא אלהים את כל-אשר עשה – התודעה האנושית הבחינה בכל אשר זיהתה... היא נעצה את מבטה באדם – בכלי הבלתי מוגבל זה שיכולה בחברתו להרקיע שחקים ולהגיע לכל רמת ניידות אשר תרצה...

אדגיש שוב: וירא אלהים את כל -אשר עשה – התודעה הבחינה בכלי הבלתי מוגבל שבחברתו יכולה להגיע לכל ניידות אשר תרצה, ולזהות בחברתו כל רצף חוליות אשר תרצה, ולאכול בחברתו כל פרי אשר תרצה...

והנה-טוב מאד –  "ההבחנה", ציינתי פעם, היא "מקפצה" שמדרבנת את המבחין להתקדם משלב לשלב... אתה מבחין כי-טוב ושואף ליותר טוב...

דירוג החוליה הניידת להבחנותיה עד הלום היה בגדר כי-טוב; טוב להוציא את רצונך לפועל ולהשקיף עליו ממרחק יריקה; אולם עכשיו ובחברת הכלי הבלתי מוגבל שלפניה עלה דירוג הבחנתה ל- "טוב מאוד", ונשאלת השאלה: כמה זה "מאוד"? עד לאילו מעלות מעלה את הטוב?

–       עד לאין סוף; זהו גבול האדם.

והנה -טוב מאד –   פגשנו לעיל במילת הקשר "הנה" כאשר פנתה התודעה לאדם, וביקשה לשטוח את ראיותיה בפניו... היא הצביעה על תכונותיו וציינה:   

הנה נתתי לכם – הינה שטוח לפניכם על השולחן... הביטו בעצמכם בראי וזהו את תכונותכם...

וגם במקרה דנן היא הצביעה על האדם, אך חיככה ידיים ופנתה לעצמה:

וירא אלהים את-כל-אשר עשה ו הנה -טוב מאד – שאיפתי לניידות אין סופית – הנה היא מתגשמת לפני... טוב להתקדם לעבר רצוני; אך טוב מאוד להשיג אותו.

וכפי שציינתי לעיל, "ההבחנה" היא "מקפצה" שמדרבנת את המבחין להתקדם משלב לשלב... ההבחנה ולמעשה היא זו שמזרזת את העשייה האנושית, והיא זו שמקדמת את הרצון האנושי, את הדמיון האנושי... בל נשכח שאבן הפינה של האדם הונחה על ידי החוליה הניידת בעקבות הבחנתה בתכונת האדמה...

ההבחנה של האדמה הביאה בעקבותיה את האדם. קפצנו שנות אור בעקבות "ההבחנה" הזו שדורגה על ידי מחבר התורה כי טובה- "וירא אלהים כי-טוב".

ההבחנה באדם תפתח בעקבותיה את גבולות השמים... היא ההבחנה שדורגה כי טובה מאוד –   "וירא אלהים את-כל-אשר עשה והנה-טוב מאד".

ויהי-ערב ויהי-בקר, יום הששי. – יום השישי הוא ראי שראתה בו התודעה האנושית את עצמה ואת מסלול הניידות שלה, לכן היא הצביעה על התמונה ברזולוציה השישית וקראה לה ב-ה' הידיעה לאמר: הינה הינה התמונה ה שישית בה אני מזהה את עצמי.

באופן זה התהווה היום השלם של התודעה האנושית; בערב סימנה את טרפותיה והתכוננה בבוקר לטרוף אותן; זהו סך עשייתה ביום העבודה השלם.

נתראה ביום השבת,

אלברט שבות

המשך ליום השבת