קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 10) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 10)
השאלה העקרונית היא: האם גם אני עלול לגלוש במרחב שכזה ולהתאים את תכניו לדרישותי? והתשובה חיובית בהחלט; אין אדם שאינו נגוע במחלה הזאת, כולנו בוררים מתוך המרחב את הנתונים המתאימים לנו לרגע נתון. כולנו במהותינו גלשנים מקצועיים בתוך מרחב תימרון ענק, והשאלה מתנוססת שוב: האם המרחב מיסודו הוא גמיש או שאנו מגמישים אותו...
להזכירכם, אנחנו מדברים במרחב מידע וורטואלי שהאדם שולף מתוכו סימוכין לדיעותיו והשקפותיו, ולמעשה הלבנות שבונות את המרחב הזה- הן מעשה ידי אדם. בתוך המרחב אתה יכול למצוא מגוון של דעות ועמדות והשקפות ותפיסות- הן שפורסמו על גב ספרים והן שפורסמו באחד מאמצעי הפרסום האחרים. אני מדבר על ספרי סוקרטס ואריסטו ואפלטון ועל כל ספרי הפילוסופיה בכל הגוונים והעיתים, ואני מדבר על ספרות ההסטוריה והשירה והמוסר והמדע והדת וכל סוגי הספרות... וגם אימרה או תבונה של אישיות זו או אחרת שנחרטה בתודעה האנושית- נמנית על תכני המרחב הזה, ואף אימרתם של רבי/ דודי/ אבי/ מורי/ שכני או של השען שבפינת הרחוב... החומר שבמרחב הזה מגוון הוא ורחב למדי וניתן להושיט את היד ולקטוף מכל הבא ליד.
המסיונרית שלי למשל קטפה משהו מהתורה ומהברית החדשה במטרה לחזק את דברי ולהסכים איתם, ויכלה כאמור לקטוף מאותם המקורות דברים שיפריכו את דברי. אני מגיע למסקנה הזאת כי החיזוקים שלה היו רדודים למדי שאף לא התקרבו לנשוא הדברים, כלומר היא לא היתה נאמנה למקורות כי אם השתמשה במקורות. ישנם אחרים שקוטפים נאמנה ובמדויק את המנות שלהם מהמקורות, אך לאמיתו של דבר – לא מתוך נאמנותם למקור קטפו אלא מתוך הצרכים הזמניים שלהם. היום קטפו נאמנה מבית מדרשו של אריסטו ויכלו בד בבד לקטוף מבית מדרש נגדי כמו של הרמב"ם למשל, אבל לדידם- אריסטו היום רלוונטי יותר... ישנם הנאמנים לאורך כל הדרך לבית הלל, אך כאשר מדובר בעניין אישי – בית שמאי הוא הקובע. ישנם אנשים מכל המינים והסוגים והמידות, אין אדם שאינו נמנה על מין זה או על סוג זה או על מידה זו, כולנו משתמשים בפראות במרחב המידע שהוא לתימרון לכל דבר ועיקר.
אני מדבר בעצם על מרחב המידע ממנו שואבים כולנו את מסקנותינו ודיעותינו ותבונותינו, והשאלה שעומדת לפנינו היא לא מה אנו שואבים אלא לאיזה צורך אנו שואבים. ידוע כי אחד הגלשנים המקצועיים במרחב התימרון הזה הוא הפוליטיקאי לדורותיו- הוא המומחה לפוליטיקה שבהגדרתה היא התחום העוסק בכוחות הפועלים בחברה. הפוליטיקאי איפוא מעצב את הכוחות האלה, הוא האיש שרוקח את הכוחות ומעניק משקל שונה לכל כוח לפי מיטב שיקולו, וזוהי בעצם מלאכת החקיקה שהוא אמון עליה. בפועל כל אדם ואדם הוא פוליטיקאי בפני עצמו העוסק בכוחות האנושיים הסובבים אותו ורוקח חוקים מתוכם ע"פ מיטב שיפוטו. כל היום אנו עסוקים ברקיחת חוקים פשוטים כמורכבים, הן בבית הן בעבודה הן ברחוב, אך לא תמיד מצליחים להביאם מהכוח אל הפועל, לכן אנו מנסים לשכנע את הסובבים אותנו בחוקיותם, בצידקת דברינו, ובפועל אנו עמלים במלאכה הזאת יומם ולילה ומנסים להגדיל את מעגל התומכים בנו, משכנעים אותם ומביאים תימוכין לדברינו, מביאים חיזוקים ואסמכתאות ודוגמאות וסיסמאות... במילים אחרות, גולשים במרחב התימרון וקוטפים מתוכו את החומר הדרוש וכוונתינו היא אחת: לממש את החוקים האישיים שרקחנו ולהביאם לפועל ע"י שיכנוע המעגל הרלוונטי הקרוב אלינו הן בבית, הן בעבודה והן ברחוב. כשאני אומר "אני חושב ש"- כוונתי היא להוציא מהכוח אל הפועל את הדעה האישית שחשבתי עליה, היינו לממש את החוק הפרטי שחשבתי עליו; אם תרצה- להחיל את החוק הפרטי שרקחתי על הקבוצה הרלוונטית שלי.