קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 12) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 12)
זה הזמן לחזור אל הפוליטיקאי שהזכרתי לעיל, וכיוונתי להאיר דרכו את רף התמודדותנו עם המידע כחברה: הוא לא חמקמק יותר מאיתנו גם לא שטחי יותר ולא צבוע יותר, וכמנהגו של עולם נוהג ומתמודד עם המידע ככולנו אך "המעגל" לו מוכר את דעותיו ועמדותיו גדול משלנו, לכן רף התמודדותו עם המידע ניכר ובולט לעין, וכן ניתן לחוש ברף השטחי והרדוד כאשר מוצג לראווה בשוק הסיטונאי.
הפוליטיקאי איפוא קנה על פני הדורות שם לא טוב ולפעמים גבל בשינאה; אנחנו אוהבים לשנוא אותו ולא יכולים להתעלם מהרדידות הבולטת לעין שמקניטה אותנו ומעוררת את זעמנו. אנחנו טוענים שהוא מנסה למכור לנו מילים ריקות הגם ומשתמש באותם המילים והביטויים והמוסכמות שכולנו בוחשים ומשתמשים בהם. הריקנות שאופפת אותנו מכל עבר היא ביטוי לרף הנמוך שהיגענו אליו בעיבוד המידע, באיסופו ובהעברתו; זהו בעינו רף הציניות שלטעמינו היא משלימה את החסר וממלאה את המילים בערך נוסף, אך בפועל היא מרוקנת את המילים מכל תוכן.
אנחנו לועגים לאיש ציבור שמדבר על מוסר, על צדק, על אמת... אנחנו לועגים לו ובצדק כי אנו חשים כי המילים האלה ריקות הן, אבל, והאמת תאמר, הן המילים שלנו; כולנו בוחשים במוסר ובאמת והצדק... למילים האלה יש ערך ותוכן וגם מקום קבוע במרחב המידע שאמורים לשאוב ממנו את המידע, אבל אנחנו התרגלנו ללקט את המידע מהמרחב הזה- לא על בסיס מיקום ערכיו אלא על בסיס הצרכים שלנו שלפעמים מובילים לבית שמאי ולפעמים להלל אחיו, או לאריסטו ולעמוס וליהודה ולסמי... אנחנו מתמרנים במרחב הזה ומושכים ממנו את הערך המתאים לרגע הנכון, אין לנו מדריך ערכי ומכאן הבלגן והערבוביה ששלטו בשוק המילים...
אדם שמכיר את מרחב המידע ונוהג לגלוש בו הוא איש חכם ורחב אופקים, ומנגד מי שהמרחב הזה זר לו ואינו רגיל אליו בור הוא וצר אופקים. ההבחנה הזו אמורה להימצא ברובד של מוסכמה בחברה האנושית, אולם ההרגל שלנו בליקוט המידע המיר את המוסכמה המקורית הזו במתחרה אחרת הסותרת אותה בעליל. אמור מעתה: חכם הוא האומן שמתמרן בגמישות במרחב המידע; ומנגד "צר אופקים" הוא מי שגולש במרחב המידע עם הראש בקיר ואינו בשל להרחבת אופקיו. באופן הזה ההבחנה המקורית התערפלה טושטשה ופינתה את מקומה להבחנה החדשה, וזאת כי האחרונה שימושית יותר, רלוונטית יותר.
צפיתי לאחרונה בראיון שערך איש הטלויזיה אמנון לוי עם נועם שליט שהצטרף לא מכבר לפוליטיקה הישראלית. נועם הוא האבא של החייל שהשתחרר משביו, ובמסגרת הקמפיין שניהל עבורו- נחשף לתקשורת הישראלית והעולמית כאיש חכם וקר רוח שנתוניו האישיים והאינטלקטואלים הוכיחו את עצמם, עמדו במבחן התוצאה ונשאו פרי.
נחזור לראיון הבכורה שערך לרגל הצטרפותו לפוליטיקה הישראלית, וכפוליטיקאי מן השורה- את טבילת האש הראשונה שלו עם התקשורת עבר בציון "נכשל"; הוא גימגם והיסס ולא ידע לענות על השאלות הבסיסיות ביותר שפוליטיקאי מצוי היה אוכל אותן לארוחת בוקר... על הראיון הכושל והמבזה שלו נכתבו ברשת מגוון תגובות ודעות, וכולן הכתירו אותו כפוליטיקאי תמהוני שאינו יודע להתבטא ואף אינו בטוח מהו רוצה. יש כאלה שהטילו ספק בכשירותו להכנס לעולם הפוליטי, אבל אף אחד לא הטיל ספק בחוכמתו או ביושרו האינטלקטואלי, ואפילו המראיין בעצמו לא הטיל דופי בנתונים האישיים והאיכותיים של מרואיינו והביע את זאת ישירות כאשר סיכם את הראיון מנקודת מבטו האישית: "אומנם אני בספק אם נועם כשיר להגיע לכנסת ולייצג בה את עמדות מפלגתו, אבל כשלעצמי יצאתי בתחושה שהייתי רוצה לראות את נועם שליט בנוף הפוליטי של ארצנו" – וככל הנראה הוא ביקש להעלות על נס את תכונת התמימות שהבחין בה אצל מרואיינו וחסרה לדעתו בנוף הפוליטי.
כלומר, כולם בעלמא מסכימים כי נועם הוא איש חכם וקר רוח שנתוניו טובים לאיש הפוליטי וכי "בעייתו" אינה נובעת מחוסנו האינטלקטואלי או המוסרי ואף לא מחוסר יכולתו להתמודד עם התקשורת; על זאת כבר יש בידו תעודת זיכוי מהתקשורת עצמה... כולם מסכימים איפוא כי בעייתו של נועם נובעת מאי-יכולתו לתמרן במרחב המידע על מנת למשוך מתוכו את הנתונים הרלוונטים; חסרה לו תכונת הגמישות שמאפיינת את הגולש "החכם" שיודע לקפץ במרחב המידע ולבחור את צירופי המידע המתאימים לו.