קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 22) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 22)
על פניו, שיטת "הדילול" תקנית היא ומשרתת את האדם "הרציונלי" כי היא מייצגת את הנוהל התקני של עיבוד המידע, וכן עיבדנו באופן תקני את שטח המידע סביב כל סוגייה אליה היגענו, אך הרחבנו את השטח המעובד עד לכדי טישטוש הרצף שקשר את חוליותיו המקוריות. באופן הזה משכנו משרשרת המידע הדלילה את הצירוף הרצוי ועקפנו את תכונת הרצף הנוקשה של "המידע" שחוליותיו המקוריות קשורות ברצף ומונעות מהגולש את אופציית התימרון... יצרנו יש מאין את אופציית התימרון במרחב המידע.
שיטת העקיפה המפוקפקת הזו נהייתה לשם דבר בחברה האנושית וממנה נגזרה "אומנות" הציניקנים ומעגלי הפינות שדרסו ברגל גסה את חלקת העקרונות ונגסו ממנה חלקים נרחבים. שיטה מפוקפקת זו מילאה דווקא את המשבצת הרציונלית החשובה לצלמינו האנושי והפכה לנוהל ולמנהג בחשיבה האנושית. כך אנו נוהגים בחבילת המידע שבידינו, כך מלקטים מעבדים ומעבירים אותה מדור לדור. זה המנהג שלנו להתמודד עם המידע שבידינו בכל חלקה ומקום, ובאופן הזה רף ההתמודדות שלנו עם המידע ירד לרמה השטחית הנושק למפלס הרשלנות.
ביקשתי לראות לעיל אם שדה "המידע המדויק" ניצל מחרב המנהג העתיק הזה... ואומנם שדה זה אמור להיות חסין מפני "שיטת העקיפה" התמוהה בעליל, אך ולהפתעתי שיטת חשיבה תמהונית זו חדרה גם אל הענף הזה וחיללה אותו; את זאת ראיתי בבירור כאשר בחנתי את התפתחות התפיסה המרחבית של האדם לדורותיו. ובניגוד גמור לתפיסה המושרשרת באדם מיום הולדתו, התעקשנו להכריז בכל הדורות ובכל האמצעים הטכניים העומדים לרשותנו על הגדרת היקום, על גילו מימדיו ועל אופן היווצרותו. הוא, האדם לדורותיו, גלש בשדה "המידע המדויק", עיבד את נתוניו והפיק נוסחאות מדוייקות שיאוששו את תפיסתו התמוהה בעליל. ראה את נוסחת הקבוע הקוסמולוגי של איינשטיין, נוסחה שמתארת יקום קבוע סטטי... ע"ע קבוע האבל שמחשב את קצב התפשטות היקום בהתאם לתאורית המפץ. איינשטיין, לציין, חזר בו מהקבוע הקוסמולוגי ותיאר אותו "כשטות הגדולה ביותר בחיי"- וזאת כאשר עמד על תופעת ההתפשטות.
השאלה שנותרה בידי היא מדוע. מדוע ביקשנו לעצמינו יקום מוגבל? הכיצד יתכן שכל משפחת האדם בכל הדורות בכל הזמנים, בכל רמה שכלית בכל תרבות ובכל שפה, כולנו ללא יוצא מן הכלל התעקשנו להגדיר בכל מחיר את מימדי היקום- בניגוד לתפיסה המרחבית המושרשרת במעמקינו! איזו תועלת ביקשנו להפיק מהגדרת היקום? לאיזו טובת הנאה עינינו פזלו? מהו יתרון היקום המוגבל על פני הבלתי מוגבל? אם תרצה- מהו החיסרון לדידנו ביקום האין סופי?
השאלה העקרונית היא: ומה זה משנה אם האדם התעקש להגדיר את היקום או לא- כי הרי הגדרת האדם כהיא זו לא תעלה ולא תוריד מערכי היקום, הכל ימשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל עם או בלעדי הגדרותינו. ולמעשה כאן בהתבטאות הזו נעוץ הליקוי המקורי בתפיסתינו המרחבית; לכן אחזור ברשותכם על נוסח ההתבטאות ואזמינכם להתבונן בה שוב: "הכל ימשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל עם או בלעדי הגדרותינו" – ולא היא; הגדרותינו הן הן שקובעות לגבינו את אופן התנהלות הדברים. במילים אחרות, ומבלעדי הגדרותינו, הדברים מתנהלים אחרת. הכיצד...