קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 24) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 24)
ולמרות כל האמור לעיל ותוך כדי בחישה בנושא היסקתי לתדהמתי כי המונח "דגם של תודעה מקורית" הוא מונח תקני ויש לו מקום בלשון האנושית. וכשמו כן הוא: "הדגם של תודעה מקורית" הוא דגם של תודעה המרכיבה בפועל ובזמן אמת את הערכים המקוריים שלה. וזהו תיאור מדויק ובזמן אמת של הערכים המקוריים שלי ושל כל אדם ואדם: הם טובים ויפים ונאים ונחמדים ומועילים ונבחרים ורצויים. הערכים האלה מייצגים את הרצון האנושי ואת האמת שלו, ואכן הוא הדבר: הערכים הספציפים האלה, היינו הנאים והטובים והיפים לדידי- מייצגים את התודעה המקורית שלי ושל כל אדם ואדם בנפרד. אם כן אדם שיכול בפועל להגיע לערכים האלה הוא אדם בעל תודעה מקורית; אם תרצה הוא האידאלי בעל "דגם של תודעה מקורית".
השאלה היא, האם יש אדם שאינו חותר בפועל להשגת הערכים האלה? כולנו רוצים להגיע אל הטוב והיפה והנאה והנחמד... כי הרי זה הרצון שלנו, זו האמת שלנו, ומי דוחה את האמת ואת הרצון שלו?
רצון, אומנם, אינו בר דחיה אך הוא בר שיבוש... השיבוש ברצון ובאמת שלנו מתחיל לבצבץ כאשר בוחנים את הערכים הנגדיים ברשימתינו. לטוב ערך נגדי הנקרא רע, ליפה מכוער, לנאה מבחיל, לרצוי דחוי, לאמת שקר... וכך נכנסת לרשימתנו משפחת הערכים הנגדיים, והרשימה האישית עד מאוד של רצונותינו ושל האמת שלנו מתחילה לקבל פן חדש, זאת כי הצטרפו אליה ערכים נוספים שיכולים להרחיב את יריעת הרצון שלנו. אני יכול להגיע לטוב שלי גם דרך השקר, החנופה, גניבה, רצח... מצאתי, במילים אחרות, דרכי קיצור לטוב ולנאה ולנחמד ולרצוי... אם תרצה- מצאתי את הכתובת הסודית של "הטוב" ואני כבר יודע לעקוף את הדרך המקובלת על מנת לצמצם את המרחק עד רצונותי. דרכי הקיצור איפוא קרצו לאדם והוא נעתר לפיתוי ברמה זו או אחרת, במינון זה או אחר. במקביל לזאת רשימת ערכיו גדלה והתרחבה ואני יכול להעיד אף השתכללה; היום אין מי שלא מכיר את מונח היחסיות שיצא לאור העולם כשהציב האדם את ערכיו על סולמות ארוכים, כאשר מעליהם ומתחתיהם אין ספור מדרגות ערכיות הן לחיוב ולשלילה ביחס לערך המקורי, אבל אף אחד אינו יודע היכן עומד הערך המקורי- למשל הטוב, היפה, הנאה... דבר זה יצר בילבול גם ברצון האנושי, כי כתוצאה מריבוי המדרגות הערכיות והייחסיות- גם הרצון "שלי" השתבש ואיני יודע להצביע בדיוק על איזו מדרגה הוא עומד או לאיזו משפחה הוא שייך. לא פעם החלפתי את הטוב ברע או את הרע בטוב כי זיהיתי את אושיות ערכי האחד אצל השני. לא פעם אף וויתרתי על הערך הייחסי לטובת ערך ממשפחה אחרת שהדרך אליו קצרה יותר; למשל החלפתי את ההנאה בסיפוק או להפך.
השיבוש שחל ברצון האנושי מסביר את השאלה הישנה- מדוע רף התמודדות החברה האנושית עם המידע צנח לרמה השטחית הנושק למפלס הרשלנות. עוד מסביר "השיבוש" הזה מדוע השתעבדנו כולנו למנהג המאוס של דילול המידע וטישטוש רצף חוליותיו ע"י יצירת צירופים חדשים- וזאת בשביל למשוך משרשרת המידע הדלילה שבידינו את הצירוף הרצוי, כי הרי פנינו לדרך הקצרה אשר תעקוף את תכונת הרצף הנוקשה של "המידע" שחוליותיו המקוריות קשורות ברצף ומונעות מהגולש את אופציית התימרון, ומאידך מבוקשינו הוא לתמרן בים המונחים היחסיים ולחתור בדרכי קיצור אל הערך היחסי שמייצג את רצונינו המשוער. השיבוש שסירס בפועל את הרצון האנושי מטיל אור על הדרך בה יצרנו, יש מאין, את אופציית התימרון במרחב המידע.אם כן השאלה המרכזית היא, איך יכולים אנו לבנות את תפיסותנו אם הרכיבים היסודיים שלהן הם ערכים יחסיים לא מקוריים. היכן נמצאים הערכים "המקוריים" של התודעה האנושית ושל רצוננו המובהק? אנו רוצים לבנות את הרצון הטיפוסי שלנו וכן ברצוננו להגיע אל הטוב ואל היפה והנחמד, אבל היכן נמצאים הערכים האלה? כי הרי אין אנו רוצים את הטוב המשוער אלא את הטוב כהוא זה ויודעים שהוא קיים כי אנו חשים בו ומתקרבים אליו אך מעולם לא נגענו בו, בעוד יודעים אנו מהו הטוב היחסי- כי התמכרנו למנהג המאוס של דילול המידע ולדרכי הקיצור שמובילות אותנו לאשלית הטוב, והכיצד ניגמל ממנהגנו המגונה אם אין לנו מושג מהו הערך המקורי של הטוב?
וזה מביא אותנו לשאלתנו המקורית: האם יש אדם שאינו חותר בפועל להשגת הערכים הטובים והיפים והנאים עבורו... היש אדם שאינו חותר אל רצונו, אל האמת שלו? האם יש מי שדוחה את ערכיו שלו, את האמת שלו, את רצונו? - כן יש אדם כזה ועוד איך, כולנו כאלה, כל משפחת האדם ללא יוצא מן הכלל. ערכינו המקוריים הטבעיים נספגו באותה קדרה עם הערכים הנגדיים ויצרו מרק מוזר של ערכים יחסיים שהרצון שלנו מיטלטל ביניהם כנדנדה, ולא נותר לנו אלא לנסות ולתמרן בים המונחים היחסיים בשביל לנסות ולהגשים את רצוננו המשוער בדרך הקצרה ביותר.