קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 25) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 25)
זה המקום לעשות סדר בדברים ולסכמם בשתי נקודות עיקריות:
1. יש להודות כי איבדנו את הטעם המקורי של הרצוי – הוא היאה והיפה והנבחר והנחמד והנאה והכדאי וההוגן והראוי וההולם והתואם... או במילה אחת הטוב. איבדנו את "הטוב" המקורי הזה בשני מישורים:
א. הוספנו את הערכים הנגדיים של "הטוב" לרשימותינו כמו ערכי הרוע, העוולות, השקר... ובזאת יצרנו במו ידינו סולם כה ארוך של ערכים יחסיים, כאשר ערך "הטוב" המקורי מסתתר אי-שם על אחת המדרגות, ומעליו ומתחתיו אין סוף ערכים יחסיים הן לשלילה והן לחיוב- החל מטוב מאוד עד מוגזם וכלה במעט טוב עד מכוער, אבל "הטוב" המקורי מסתתר כאמור על אחת המדרגות ואין לנו מושג היכן עומד ומהו ערכו גם אין לנו כבר עניין בו, כי "הטוב" לדידנו הוא "הטוב היחסי" שעמלים להשיג אותו; אין אדם שלא יאשר את המסקנה האחרונה.
ב. איבדנו את "הטוב" המקורי בעוד מישור... דיללנו את המידע וטישטשנו במודע את רצף חוליותיו ע"י עיבודו ויצירת צירופים חדשים, וזאת במטרה למשוך את הצירוף הנוח והגמיש עבורינו משרשרת המידע הנוקשה והרצופה- שהפכה כבר לדלילה וגמישה בכף ידינו. הצירוף "הגמיש" שקיצרנו את הדרך אליו ביצירתיות- מייצג את אשליית "הטוב" הוורטואלי שיצרנו במו ידינו יש מאין. כך יצרה הקבוצה האנושית את אופצית התימרון במרחב המידע, כדוגמת הקבוצה הדמוקרטית, המשפטית, הברוקרטית... שיטה חמקמקה זו של הפקת "הטוב" הגמיש מהמידע הפכה בקרבינו למנהג אנושי באיסוף המידע עיבודו והעברתו, מנהג שהעברנו מדור לדור וממנו התפתחה אומנות הציניות ועיגול הפינות שנגסו מהעקרונות האנושיים. הניזוק העיקרי מהמנהג הזה הוא ערך הטוב שאיבד את טעמו המקורי. האדם דילל בתהליך מתמשך את "הטוב" עד שאיבד את טעמו וכל קשר אליו.
2. לא רק איבדנו את הטוב המקורי- הוא ערך הגלם לבניית התפיסה של תודעתינו, אלא גם איבדנו את התפיסה המרחבית באותה דרך תמהונית... קראנו תיגר על התפיסה המרחבית המושרשת בתת המודע שלנו, והתעקשנו בכל הדורות ובכל האמצעים שעמדו לרשותינו על הגדרת היקום, מימדיו, גילו ואופן היווצרותו, כל דוד גידר את היקום שלו בעזרת האמצעים הטכנים שפיתח לשם זאת. הדור האחרון אף הגדיל לעשות ובעזרת האמצעים המתקדמים שלו חזה את התאריך המשוער לקץ היקום.
הסוגיה שברצוני להאיר היא, מה ההבדל בין תודעה בעלת תפיסה מקורית לבין תודעה שיסוד תפיסתה שגוי ולא מקורי. ההבדל וכמובן הוא עצום, אולם אני רוצה להאיר את הרובד שאינו קשור בהכרח לטיב התודעה ולדירוג תפיסותיה; אינני בא לתת ציון לתודעה זו או אחרת... אני רוצה לגעת ברובד שנקרא בשפתינו "מבחן התוצאה": וכי מה יכול להיות ההבדל בפועל בין תודעה מקורית או לא, כי הרי ערך "הטוב היחסי" עומד לאורך השנים במבחן התוצאה ומשרת את האדם לדורותיו, וכן אנו בונים את תפיסותינו ע"פ ערכי הטוב היחסי וטוב שכך, כי באופן הזה ניכר אופיינו, טעמינו ואישיותנו המיוחדת.
ואף תפיסתנו המרחבית, שגויה היא או לא, תפיסה זו עמדה במבחן התוצאה לאורך כל הדורות והביאה לפריצת דרך אנושית בחקר החלל על כל ענפי המחקר. מבחן התוצאה מאשרר כי פרצנו אל החלל בתרתי משמע, עמדנו על הירח ודרכנו אל מאדים, וזה מזמן יצאנו ממערכת השמש ומשביל החלב ושידרגנו את מיקומינו בעולם – לא רק ביחס לגלקסיה שלנו אלא אף ביחס לגלקסיות וצבירי גלקסיות רחוקים ביותר שזוהו על ידינו. התמונה העדכנית שבידינו על החלל החיצון רחבה ביותר וקרינת הרקע הקוסמית תעיד כאלף מילים על מימדיה.