קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 26) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 26)
ועם זאת, אל לנו לשכוח כי "מבחן התוצאה" נקבע לא רק ע"פ קנה מידה מוגדרים שהאדם נולד אל תוכם, אלא ובעיקר ע"פ קנה מידה שהאדם הציב לעצמו, כדוגמת שני תינוקות שנולדו למשפחה דלת אמצעים בכפר נידח שיש בו רק בית ספר עממי ושניהם סיימו בהצטיינות את בית הספר, אחד מהם החליט להגר לעיר ולהשלים את לימודיו והינה היום הוא חוקר במכון אקדמי, ואילו השני הלך לעבוד את האדמה ולהיות לאיכר יודע קרוא וכתוב, והשאלה- האם אני יכול לשפוט את שני האחים ע"פ אותו מבחן התוצאה?
כן וכן, אני יכול להגיד ללא היסוס כי החוקר התפתח ועמד במבחן התוצאה ואילו אחיו האיכר דרך במקום ונכשל במבחן התוצאה. במילים אחרות, יכלתי במקרה הזה להחמיר עם האיכר ולהרים לו את רף המבחן כי אחיו החוקר שידרג בפועל את רף המבחן וקבע קנה מידה אחרים שמעכשיו גם אחיו האיכר יהיה כפוף אליהם ואף כל אנשי הכפר. למיותר לציין כי קנה המידה החדשים של מבחן התוצאה מוחשיים הם ונראים לעין האנושית; אני יודע להצביע על כתובת המכון של האח החוקר ואני יכול להצביע על משכורתו הגבוהה ועל מכוניתו ותנאי חייו...
לא כן בכפר הגלובלי של האדם, אינני יודע איך ישתנה מבחן התוצאה מתודעה לא מקורית בעלת ערכים יחסיים לתודעה מקורית בעלת ערכים מקוריים. אינני יודע היכן יגור בעל התודעה המקורית, באיזו מכונית יסע ומה יהיו תנאי חייו. אינני יודע שום דבר עליו כי פשוט אין לי גישה או מידע על ערכיו המקוריים שמעדכנים את קנה המידה של מבחן התוצאה החדש.
ובאותו העניין, אינני יודע לאן יכל להגיע המחקר האנושי על ענפיו השונים ואיך יכל להתפתח אילו זרם האדם עם התפיסה המרחבית הטבעית המושרשת בו ולא קרא עליה תיגר, היינו- אילו ראה את היקום כמרחב אין סופי ולא התעקש על הגדרת מימדיו, גילו ואופן היווצרותו... אינני יודע, בנוסף, אם מקור תפיסתנו התמוהה להגדרת המרחב הוא בערך היחסי- אותו אימצנו ובו בחרנו בשביל לבנות את תפיסותינו ולעצב את תודעתינו.
אני יכול לתלות את כל התהיות הללו במונח הטרי "דגם של תודעה מקורית" שבלעדיו, שאלות כאלו לא היו צצות ועולות לדיון. דנתי לעיל במשמעות המונח הזה והכתרתי אותו כמונח תקני שזה עתה קנה מקום בלשון האנושית. רוצה להעיר שקנה ובלית ברירה את מקומו בלשונינו, לעינינו הנבוכות והמשתאות... זאת כי הפגישה הראשונה עם המונח הזה תגרום לכל אדם להתנער ממנו ולדחות את עצם קיום סרגל למחשבותיו ולתפיסותיו... יסוד החופש הוא יסודו של כל אדם בעל נפש אנושית שמתנער מכל סייג או הגבלה למחשבותיו, דעותיו, תפיסותיו או לתודעתו שכל אלה מבטאים אותה. לכן קיום המונח "דגם של תודעה מקורית"- נקלט באוזנינו כסרגל שאמורים להתיישר על פיו- ועצם הרעיון מעורר בנו דחיה והשתאות, כי באשר לאדם רק לסרגל אחד יש קיום- הוא הסרגל שתודעתו משרטטת; כל תודעה והסרגל שלה.
עם זאת, הדגם בו עסקינן שייך הוא לתודעה שיכולה להתעלות ולתת דרור למחשבותיה ולתפיסותיה ללא שום סייג או הגבלה שיעכבו בעדה. כלומר אם נדרג מאחד עד עשר את היכולת האנושית להגיע למחשבה חופשית כאשר ציון "עשר" מייצג את יסוד חופש המחשבה השייך לבן חורין אמיתי וציון "אחד" מייצג את התחום הצר ביותר של המחשבה האנושית השייך לעבד אמיתי שתודעתו צרה כתודעת נמלה, אזי "הדגם של תודעה מקורית" שייך לבן החורין שאין מגבלה וסייג למחשבותיו.
אם כן השאיפה הטבעית של האדם היא להגיע ליכולת הזו של מחשבה חופשית, היינו להסיר מעליו כל סייג ומגבלה למחשבותיו ודעותיו ותפיסותיו, עד להגיע לציון עשר- הוא הציון הגבוה ביותר השייך לאדם שאין שום מגבלה למחשבותיו, ולכן הוא יכול לבנות את דעותיו ותפיסותיו באופן חלק וחופשי ללא שום עכבה או סייג. אדם כזה נקרא בן-חורין אמיתי, ואני מדגיש על מילת התואר "אמיתי" כי כה דיללנו את השפה שלנו עד שהתואר "בן-חורין" איבד כליל את ערכו, והיום הרבה עבדים שמחשבותם צרה מנשוא מסתובבים בינינו בחופשיות כבני חורין לכל דבר ועיקר; אף אחד לא יפקפק בחירותם ע"פ הערכים היחסיים של שפתינו האנושית.