מידע אנושי 6

חוק ההתאמה הסימטרית מכיל כל בדל של "רצון" ביקום, וכמובן באופן סימטרי, היינו שמשקף את כוח הרצון ודרגתו. גם רצון בן ימינו אפוף אינטרסים עורמה כסילות רוע טיפשות ועוד היד נטויה... גם לרצון כזה יש מקום ביקום; השאלה היא, מה נגזר ממנו? מהי החלקה הסימטרית שנגזרת ממנו? אילו חוקים הוא יוצר? הרי כשחששתי ליפול נוצר כוח הכבידה, וכשרציתי לעשוק מה נוצר?

-           נוצר "כוח" העוזר לי לעשוק ולהמשיך לעשוק, והראיה היא שבפעם הבאה "אעשוק" בקלות יחסית מהפעם הראשונה; והדבר ייראה לי טבעי. במקורותינו אומרים : הבא לעשות מצווה עוזרים לו, והבא לעשות עבירה – עוזרים לו... זהו הביטוי הקרוב ביותר לחוק הזה, או ההשגה הקרובה ביותר...

אני יכול ליצור איפוא כוח העושק, כוח השקר, כוח הרצח... ולהשתמש בהם; והלכה למעשה אֶעזר בהם; הם נקראים על ידינו כוחות הרע, וזהו שמם האמיתי והמקצועי : כוח, לא פחות מכוח הכבידה (משיכה) או כוח האלקטרומגנטי או כוח הגרעני החלש, החזק, או כל כוח מכוחות היסוד של הטבע. אולם ישנה כאן בעיה קטנה בגודל של פיל :

אני מכיר את כוח המשיכה ואני כפוף לו; כלומר אם אעמוד על גג גבוה וארפה את עצמי - אפול למטה ואתרסק; וזה עתה יצרתי את כוח העושק, עשקתי בהנאה גדולה שכיר קטן וחלשלוש ונזל לי רוק מהפה מרוב הנאה, הייתי צריך לשלם לו את השעות הנוספות ו...שיכנעתי אותו בנחת באהבה בלשון יפה ותרבותית שלא כדאי לו להתעקש עבור שעות נוספות - אחרת ימצא את עצמו בלי עבודה... והוא קיבל!

מבסוט מההשג שלי ומהכוח הקיומי שזה עתה יצרתי, הלכתי לספר לשכני שמואל ולשתות איתו כוס קפה במשרדו; הוא לבטח יעריך השג שכזה כי גם לו יש חברה ורשימת עובדים מפה ועד הודעה חדשה... 

נכנסתי אליו וראיתי אותו עסוק... הראש שלו היה טמון כל כולו במכונת חישוב - כמעט מתנשק איתה... 

-           מה אתה עושה שמואל? תנוח קצת, בוא אני אספר לך משהו יפה שעכשיו עשיתי, אתה תאהב את זה...

-           תן לי רק חמש דקות בחיאת סמי, תן לגמור את חישוב השעות הנוספות של העובדים, נשאר לי רק שלושה...

-           מה חישוב מה שעות נוספות שמואל! מה - אתה משלם שעות נוספות? אתה פראייר?! השתגעת? על זה בדיוק באתי לספר לך...

-           לעשוק שכר שכיר? השתגעת? שעות נוספות אני משלם חביבי; אני יכול לאכול נבלות וטרפות וחזיר אבל לעשוק שכר עובדי? נפלתי על הראש?!

זו השאלה : מדוע כוח העושק שזה עתה יצרתי לא עבד על שכני שמואל? הרי אני עשקתי לפני שהתחיל לעשות את חישוב המשכורות... מדוע שמואל אינו כפוף לכוח השלילי המגביל הנוצר, ובמקביל כולנו כפופים – כולל שמואל לכוחות מגבילים אחרים, כמו כוח הכבידה המגביל מאין כמוהו...

אני הייתי מחליף את השאלה הזו בשאלה רחבה יותר שתכלול אותה – אך יותר מעניינת ממנה: אנחנו יודעים שמתוקף חוק "התאמה-סימטרית" – אדם יכול להוציא את "רצונו" מהכוח אל הפועל, יהא הרצון אשר יהיה... ובכן הבה נניח שהמדובר רק ברצון מקורי, מהסוג ההוא שהלכנו והתרחקנו ממנו מאז חטא אדם הראשון... בואו נניח שאנו מדברים באדם הראשון ובחווה אישתו עם "רצונם" המקורי הטהור – עוד לפני שחטאו "וגילו" את הרע והטוב... רק הטוב היה ביקום (ולמעשה גם עכשיו המצב לא השתנה - "הרע" שנוצר ע"י האדם אינו אלא מצב של הדמיה)  

אדם רוצה ללכת לנקודה א' וגם גב' חווה שמה עיין על אותה נקודה! נשים קנאייות כבר אמרנו?

ובכן הבה נניח, לצורך שאלתנו העקרונית, שנוצר כאן ניגוד בין שני הרצונות: חווה "רצתה" להגיע לנקודה א' בת 300 מטר מרובע, ואדם "רצה" את אותה הנקודה אך בגודל של 500 מטר מרובע, והיקום נמצא בבעיה! לאן יתכופף, לרצונו של אדם או לרצונה של חווה?

תשובה:...ובהזדמנות זו אני רוצה להגיד לכם, שאינני מציין את המילה הנחרצת זו "תשובה" - כאן ובכל מקום אחר - על סמך יידע מוקדם או התעקשות על עמדה מסויימת, כי-אם לפי יידע שהינו תוצר למסקנה תקנית שאופן עיבודה נעשה באופן תקני; מה שמדאיג אותי בד"כ אינו "איך להגיע לתשובה" אלא "איך לעבד את החומר באופן תקני"; כי "תשובה" תמיד ניתן למצוא – יכולה להיות נכונה או עלולה להיות מוטעית; הכיוון של התשובה, איפוא, ייקבע בסופו של דבר על ידי פרמטר אחד והוא "עיבוד תקני". יש להצמד לפרמטר הזה בקנאות ע"מ להבטיח תשובה נכונה...

נחזור אם כן לשאלה... לאן יתכופף היקום, לרצון אדם או חווה? - ולתשובה : יש ליקום מכונת חישוב קטנה שמשתמש בה במקרים מביכים מעין אלה... הוא פשוט עושה פעולת חישוב פשוטה: מהו המכנה המשותף הגדול של שני הרצונות; התשובה המופיעה על מצג מכונת החישוב – היא אשר תתבצע. "מכנה משותף גדול" היינו שיכלול בתוכו כל הרצונות הנפגשים בנקודה משותפת אחת עם פרמטר שונה או פרמטרים שונים – כי סביר ויתגלע פרמטר שונה אחר מלבד הפרמטר של גודל השטח...

באופן זה נוצר מנגנון של שאיפה "קיומי-עצמאי" שאינו קשור בשום רצון נתון קבוע, וערכיו שואפים כל הזמן לגדול ולהתרחב. מנגנון זה יפתח את שעריו בפני כל מי שייפגש עם אחד מערכיו, לא משנה מתי ובאיזו נקודה. בלשון אחר, אדם "ישאף" שרצונו ייפגש באיזושהי נקודה עם רצונה של חווה, כי הוא יכול רק להרוויח מהפגישה הזו. כך מתפתחת התודעה האנושית; דרך המנגנון הזה.

נא לזכור, וחשוב דווקא לנו לזכור, שאנו מדברים על רצונות טהורים של אדם וחווה; לפני ביצוע החטא... כלומר אנו נמצאים בזירה שהמונח "אינטרס" עוד לא היה דומיננטי בה... שלא יתכן ויימצאו במרחב "איטרסים מנוגדים"- (אני רוצה טוב והוא רוצה רע), (אני רוצה טוב והוא רוצה פחות טוב – מה פיתאום לחלוק את "מקומי" עימו...), (אני רוצה טוב והוא רוצה טוב, אבל אני רוצה רק לעצמי את הטוב, כי היגעתי לפניו).

היגענו בשעה טובה אל המחוז שלנו העכשוי : ומה אם שני רצונות דמיוניים (שליליים) ייפגשו בנקודה משותפת?

בואו נחזור אל אדם וחוה שלנו... עברו כברת דרך לאחר החטא המתוק, והינה עכשיו הם נמצאים ביחד אך כל אחד עם אינטרס שונה, עניינים שונים, או כמו שאומרים בזמן שלנו – כל אחד עם אג'נדה משלו. בשביל להדגים את השאלה הנוכחית, עלינו להכניס למשחק עוד דמות, נקרא לה "הבל". אדם "רוצה" לעשוק את הבל, ואכן נוצר בעצם הרגע זה כוח אוניברסלי של "עושק"; אולם לחווה אג'נדה משלה, היא "רוצה" מאוד מאוד "לרצוח" את הבל המסכן. יכלתי למעשה לפשט את הדוגמה ולהניח שאדם רוצה לעשוק אותו ב-150 דולר וחווה רוצה לעשוק ב-700$, איזה סכום יחליט הטבע לאמץ? בואו בעצם נאמץ את הדוגמה המספרית, ולאחר מכאן אני מבטיח לחזור אל זירת הרצח, אל האקשן... השאלה : איזה סכום ייאמץ הטבע?

תשובה: איזו שאלה... כמובן : מכנה משותף גדול! הוא ילך לפי הנוסחה הזאת שיש לנו כבר אותה...

-   מה הכוונה? טבלת העושק לא תרד מעכשיו מהסכום הנומינלי 700$? כלומר, אינך יכול לעשוק מעכשיו בפחות מ-700$? יענו אתה רק מהרהר בעושק שכיר או כל מסכן שהוא, והתמחיר האוניברסלי יהבהב על צג המחשב שלך : 700$ לעושק – מלא במשבצת המתאימה את מספר האנשים "שברצונך" לעשוק.

-   לא אדוני, חישבת לא נכון. המכנה המשותף הגדול הוא 150$! זאת כי שני הנתונים שלפנינו הם שליליים, והגדול שבהם הוא "היותר קטן" דווקא.

-   אז בוא נקרא לו, במקרה של שני נתונים שליליים, מכנה משותף קטן!

- אין לי בעיה עם הצעתך; אמור איפוא מעתה, ובמקרה של שני כוחות שליליים, היקום ייחשב את "המכנה המשותף הקטן" ויתכופף בפניו.

הגיע העת לאקשן... אדם וחווה מול הבל המסכן - ועליהום... אדם רוצה רק לעשוק, וחווה עניינית יותר – רוצה לסגור עניין ולרצוח אותו. נוצרו זה עתה ביקום שני כוחות אוניברסלים: כוח העושק וכוח הרצח; ועל פי העיקרון שלעיל, המכנה המשותף הקטן הוא הדומיננטי בין העושק והרצח, והמנצח הוא איפא --- הרשו לי לפתוח את המעטפה: ה ע ו ש ק!!!

- האם משמעות הדברים שכוח הרצח יחלוף מהיקום וכוח העושק ישתולל ויככב עם כוחות הרשע? ומה אם יפגשו שני כוחות אלו עוד הפעם בעתיד בנקודה משותפת כלשהי – כפי שנפגשו עכשיו?

-           כוח הרצח יחלוף מהיקום רק עם בעליו, היינו – כאשר חווה תחלוף מהיקום, וכל זמן שהיא נמצאת ביקום, הכוח הזה ילווה אותה, רק אותה, "ויקל" עליה, רק עליה, את הרצח הבא...

מאידך, אדם שרק "עשק" – לא יוכל לדאבונו "להנות" מכוח הרצח, כלומר הכוח הזה לא יקל עליו את משימת הרצח – אם ירצה לנסות את מזלו, ולרצוח מישהו בעתיד; הוא יתקשה מאוד לרצוח ולא יבין מדוע לחווה קל יותר... אדם יכל להתוודע לכוח הזה הנקרא "רצח" – היות וראה במו עניו או שמע במו אוזניו על הרצח שביצעה חווה בתקופתו; אולם הכוח (השלילי) הזה יכול לעמוד לרשותו רק בשני תנאים :

1. 1. כאשר ירצח יותר מפעם.

1. 2. כאשר הכוח הזה ינצח במשחק "המכנה המשותף הקטן". אם יימצא בתקופה כלשהי למשל, כוח שלילי יותר גדול מרצח, אזי הרצח יקבל את הבכורה ויעמוד לרשות כל מאן דבעי.

שאלה : אבל שוב... הכוח המגביל "הכבידה" מחייב אותי! מכופפף אותי! אני כפוף לו בהכרח ובהחלט! לא כן כוח העושק... אינני חייב לעשוק! הכוח הזה אינו מחייב אותי ואיני כפוף לו, מדוע האיפה ואיפה?

תשובה : העיקרון אומר : המכנה המשותף הקטן, או בשמו המקורי "הגדול", הוא אשר ישלוט כאשר שני כוחות שליליים (או חיוביים) ייפגשו בנקודה משותפת אחת ביקום. האם נכון להיום, העושק הוא המכנה המשותף הקטן לכל הכוחות השליליים הנמצאים ביקום? בלשון אחרת, ואם נפגיש את כל "הכוחות" השליליים בנקודה משותפת אחת לכולם, האם העושק הוא אשר ינצח? האינך מכיר כוח שלילי אחר שהוא יותר קטן ממנו עדיין? נגיד "הציניות"...

זאת אומרת : ניקח את "הציניות" ונצא מנקודת הנחה וכאילו היא הכוח השלילי הקטן ביותר (והיא לא) בין יתר שאר חבריה הכוחות השליליים הנמצאים ביקום, והנפגשים איתה בנקודה משותפת כלשהי, והנתון הזה נכון להיום ה- 6/10/06. באופן זה אני יכול לקבוע, על פי העיקרון לעיל, שכל אדם שחי ב- 6/10/06, פועל עליו בהכרח כוח "הציניות" והוא ציני עם דיפלומה. במילים אחרות, ניתן לקבוע כי בתאריך 6/10/06 קיים בפועל כוח אמיתי, פיזיקאלי אם תרצה, הנקרא "כוח הציניות", וכל אדם החי בתקופה הזאת מופעל עליו הכוח הזה.

שאלה נגדית : אבל האדם מצא את האופן הטכני לחמוק מכוח הכבידה... יש לנו מטוסים וחלליות... אנחנו עפים כמעט כמו ציפור בשמים, ואפילו יותר טוב ממנו...

-           וגם לציניות ימצא האדם את האופן הטכני בכדי לחמוק ממנה... אבל יהיה קשה מאוד; לא כל אחד יידע להפעיל את הכלי הטכני הזה בשביל לחמוק מהציניות; ולבטח לא כל אחד יכול להבין אילו עקרונות מסובכים חברו יחד בשביל להוציא את הכלי הזה לפועל. מי שימציא את הכלי הזה בתקופה ההיא – יעמוד על אותה דרגה של ממציא המטוס בזמנינו. נוכל אולי להשתמש בכלי הזה ולחמוק מכוח הציניות, אך רק לתקופה מוגבלת מאוד, כאשר נפעיל ממש את הכלי הזה – הטכני גרידא... במילים אחרות, לא נוכל להקנות לעצמינו "כוח ניגודי לציניות" שייצמד לנו... כמו שאין באפשרותנו היום להיצמד "לכוח ניגודי לכבידה" ככוח תעופה...

כוח הכבידה היום, במילים אחרות, הוא הכוח הקטן ביותר שנפגש איתו האדם, בנקודה משותפת ומסויימת מהזמן, עם כוחות אחרים המשותפים לו ומאותה המשפחה.

אם כן, נשאלת השאלה העקרונית : ומהו הכוח הנוכחי "השלילי" הקטן ביותר במרחב התנהגות האדם, הפועל עלינו מתוקף "בכורתו" ושהאדם כפוף לו בעל כורחו? (כפי שהוא כפוף לכוח הכבידה...)

שאלה מעניינת והתשובה יותר מעניינת...

חיפשתי בנרות את התשובה והמשימה לא היתה קלה... אספתי את כל הכוחות השליליים שהאדם נפגש איתם על ציר הזמן; כוחות שהיקום לקחם בחשבון לחישוב המכנה המשותף הקטן, החל מהשקר הציניות וגניבת הדעת ועד לגזל והרצח...

נפתח ביחד את המעטפה – והמנצח שיהפוך מעכשיו לכוח משותף לכל הוא : כוח הסתמיות. כולי תיקווה שבחרתי בשם התואר הנכון לכוח הזה. זהו המכנה המשותף הקטן ביותר, לכל הכוחות הפועלים במרחב ההתנהגותי האנושי ביקום, מאז ועד הלום; לא נמצא מכנה משותף קטן ממנו עד לרגע כתיבת השורות, ואשר על כן, הכוח הזה יקבל את "הבכורה" ויפעל ככוח של ממש וכל אדם יהיה כפוף לו. (עד אשר יימצא כוח קטן ממנו, שיגנוב ממנו את הבכורה, ויהפוך אותו לכוח חולף).

מהו כוח הסתמיות? מתי נולד? באיזה רגע?

הכח (השלילי) הזה נולד, כאשר חווה אימנו החליטה לנחש.

אולי? אולי! אולי... / יכול להיות? יכול להיות! יכול להיות... / נדמה לי! / יימצא?! יפעל?! יגיע?! יתכופף!? יחמוק?! ישרוד!? יפגש?! יישאר?! יתרחש!?

אולי! יכול להיות? נדמה לי! אולי יימצא! יכול להיות שיפעל? נדמה לי שיגיע... אולי יתכופף? יכול להיות שיחמוק! נדמה לי שישרוד?! יתכן שיפגש? אולי ישאר. אבל יכול להיות שיתרחש? כל הפועלים הנמצאים בשרות האדם הפכו בין רגע לפועלים אחרים שאין להם שום קשר עם הווייתם; זאת כי החליטה מרת חווה להצמיד לפועלים הללו מילה קטנטנה אחת שתבטא את הניחוש שלה! אולי יימצא. יתכן שימצא. יכול להיות מאוד שימצא. נדמה לי שימצא. יתכן מאוד מאוד שימצא. האם יימצא?!

-           אבל גב' חווה הנכבדת, מדוע לפקפק לפתע פיתאום בפועל ההימצאות הזה? מדוע לנחש?

-           סתם, כי אני רוצה לפקפק ולנחש ולהטיל ספק.

-           ברצוני להבין יותר לעומק את תשובתך; מה הכוונה "סתם כי אני רוצה"? אבל הפועל הזה שאת מנחשת את עובדת הימצאותו – פועל! עובד! נמצא בפועל! עובדת קיומו תלויה ברצונך החופשי : תרצי יימצא בפועל! לא תרצי – לא יימצא! מדוע לנחש – אם את שולטת מראש על כל הפועלים הנמצאים ביקום ועל אופי התהוותם? מדוע לפקפק ולנחש ולהטיל ספק ולהגביל בפועל במו ידך את מרחב הפעולה שלך.

-           אין לי שום סיבה הגיונית נראית לעין שאני יכולה להיתלות בה... פשוט אני רוצה לנחש.

-           יענו סתם...

-           אכן; סתם; ללא שום סיבה נראית לעין, ללא שום הגיון; סתם סתם סתם; בחירה חופשית – אתה מכיר? זוהי אדוני בחירתי החופשית.

-           את מודעת לזאת שהבחירה החופשית הסתמית הזו, תגביל אותך ואת כל פעולותיך – היינו את כל הפועלים הנגזרים מפעולת הניחוש?

-           כן אדוני.

-           ואת מוכנה בכל זאת...

-           כן אדוני.

-           בפעם האחרונה; ובכל זאת, האם שווה לך...? להגביל את עצמך ואת כל הדורות אחרייך...? בשביל סיבה סתמית? פשוט "סתם - כי רציתי..."?

-           כן אדוני, זו תשובתי האחרונה : סתם כי רציתי. רציתי לנחש; – זה רצוני.

-           אם כן, תרשי לי לבשר לך גב' חוה : בזה הרגע יצרת את כוח הסתמיות. זה הכוח השלילי הקטן ביותר שנולד עד עכשיו במרחב ההתנהגות האנושית. את יכולה לגשת למשרד הפטנטים ולרשום את הכוח הזה על שמך. "כוח" זה יפעל מעכשיו על כל אדם – ללא קשר לאינטלקט שלו, למינו, למוצאו, או לתנאים בהם יימצא... אין אדם שלא יהיה כפוף לכוח הזה בכל מעמד, כל מצב, כל רגע.

החל מאותו רגע איפוא, כל אדם, בכל מצב ובכל תנאי, יצטרך להתמודד באופן קבוע עם הכוח הזה שקראנו לו "כוח הסתמיות", ויצטרך לגייס כוח נגדי – אם ברצונו להתמודד איתו, היינו אם ברצונו להתנגד לו – כך שלא יפעל עליו. גם עם כוח הכבידה האדם התמודד ויכל לו... אם נפתח את ספר הייחוס של הכוחות, השליליים בעיקר, נמצא בהכרח את הכוח הדומינטי הקטן ביותר שאנו מתמודדים עימו – בהצלחה יחסית, או ללא הצלחה של ממש... ובכל אופן, אין כוח שההתמודדות עימו הינה בשיטת הזבנג וגמרנו, כלומר לא ניתן למנוע בשום תנאי ואופן את המשך קיום כוח כזה או אחר או לשלול את תוקפו – עד שיימצא, כאמור, כוח יותר קטן ממנו...

רבותינו ז"ל זיהו את מאפייני "הכוח" הזה, ונתנו לדבר ביטוי ע"י האימרה : אל תאמין לעצמך עד יום מותך... אין אדם שיכול להגיד בביטחה : עלי לא פעל ו/או לא יפעל הכוח הזה (הסתמיות). כל אדם נתקל, חדשות לבקרים, בכוח המסתורי הזה, ומתמודד עימו בפועל; או לחילופין מרים ידיים, מתמסר, וכורע על ברכיו בפניו...

נסה נא להזמין את עצמך אל חדרי המודעות שלך, ובחן במו עיניך את השטח שתופס "כוח" זה בתוכך... מתי בפעם האחרונה עשית מעשה "סתמי" ללא שום סיבה נראית לעין? אנו קוראים לזאת : "עשיתי משהו כנגד רצוני"... או "לא יודע למה – פשוט יצא לי", "פשוט עשיתי"...

במקורות שלנו קיים תיעוד לסיפור מוזר על כהן גדול בזמן בית המקדש השני, שחמישים שנה שירת במשרה העליונה "כהן גדול"; חמישים שנה נכנס לקודש הקודשים ויצא חי! וכאשר הגיע לתשעימים שלו, דווקא כאשר הגיע לגיל המכובד והמופלג, "רצה" לכפור בעיקר ולהימנות על הצדוקים – הרפורמים בני ימינו... דווקא בגיל המופלג הזה, "החליט" להתמסר לכוח "הסתמי" של חוה אימנו, לכרוע בפניו ואין לאל ידו...

בחיבורי "שאלה עקרונית" עמדתי בהרחבה על עמודי "הכוח" הזה ותיארתי את רגעי היתהוותו בחדרי החדרים של האדם עצמו; זה היה לפני חודשים מספר, כאשר עוד לא היכרתי את המונח המקצועי "כוח" ולא היכרתי את מוצאו ולא את החוק הנגזר ממנו... קראתי למונח בחיבור ההוא – "רובד מרובדי ההתנהגות האנושית" וטיפלתי בו בהתאם. היגעתי גם שם למסקנה המצביעה על העוצמה האדירה של הרובד הזה, הפועל כמעט באופן חופשי בנפש כל אדם, ועושה בה נפשות... מעניינת מאוד הנקודה בה נפגשות האמיתות, כאשר כל אחת מגיחה מהסימטה שלה – ללא שום קשר לרחוב או לשכונה מהם יצאה...

אם כן מצאנו את המכנה המשותף הקטן הפועל על כל אדם, והמתבטא "בכוח" שיצרה חווה – אם כל אדם, כאשר מן הסתם ביקשה להכניס את עצמה לספק ולנחש... לכן ומן הסתם, קראנו לכוח הזה "כוח הסתמיות", הפועל בהכרח על כל אדם; ומכאן הסקנו את המסקנה הבאה : מקור כל כוח "מגביל" הנמצא ביקום הינו פועל מגביל שהשתמש בו האדם על ציר אחד מהזמנים.

זאת ועוד : לכל כוח משפחה אומנת ו/או מספר משפחות אומנות, וכל כוח "מגביל" ופעיל – מהווה בהכרח מכנה משותף קטן ויחיד המייצג את כל משפחתו. כוח הכבידה פעיל, כי הוא הכוח הקטן ביותר במשפחת כוחות הכבידה המסועפת; בעוד כוח הרצח אינו פעיל, וגם כוח הגניבה אינו פעיל בהכרח, כי עדיין קיימים כוחות קטנים מהם במשפחתם האצילה.

-           מהו הכוח הקטן ביותר במשפחת הרצח? במשפחת הגזל? העושק? הלעג? השקר הניאוף...

-           אם המדובר בכוח אוניברסלי הפועל גם על כל ציר בהסטוריה האנושית, אזי התשובה היא "כוח הסתמיות". זהו הכוח הדומיננטי היחיד הפועל על משפחת האדם. עוד לא "נוצר" כוח קטן ממנו, ולכן עודנו מחזיק בתיק הבכורה מאז תקופת חוה אימנו ועד עצם הרגע הזה.   וכאשר אני אומר כוח "דומיננטי פעיל", כוונתי שהכוח הזה פועל מאליו – גם עלי, ללא הצורך שאפעיל אותו. כמו מעלית שבת שעולה ויורדת כל הזמן ועוצרת אוטומטית בכל קומה – ללא שום קשר להחלטתי אם אשתמש בה או אעלה במדרגות... לא כן כוח הרצח למשל – אני צריך לרצוח בשביל להפעיל את הכוח האכזרי הזה.

אולם, אל לנו לשכוח שגם לכוחות הנותרים – ייצוג סימטרי ביקום, בגין החוק הסימטרי שממנו נגזרו. כוח הגזל למשל יכול להיות דומיננטי בקבוצה מסויימת מקבוצות האדם, בתקופה מוגדרת ועל ציר זמן מוגדר; זאת כי ניתן להניח כי כוח הגזל היווה את הכוח הקטן ביותר בקבוצה אנושית כזו או אחרת : היו בקבוצה הזו למשל הרבה מעשה רצח ואונס... אך לא כולם רצחו וגם לא כולם אנסו – אך כולם גזלו! נוצר בקבוצה הזו איפא כוח זמני קטן, "מלאכותי" ותקין, הפועל בהכרח על כל חברי הקבוצה הזו ונעלם עם קריסתה... אינני יודע מהו הכוח המגביל הקטן ביותר שנוצר בסדום ובעמורה למשל... אולם אין ספק שקיים היה כוח קטן משותף כזה... בגרמניה הנאצית הגיע הכוח הזה כמעט "לשיאו", כאשר נרשם כוח הרצח – ככוח הדומיננטי הקטן ביותר... אבסורדי לציין את זאת, אך בעיקרון סימטרי עסקינן.

אם כן, לכל קבוצה אנושית הכוח הקטן הזמני שלה, המופיע עם הופעת הקבוצה, והנעלם עם קריסתה. משפחה אנושית הינה קבוצה, וגם אדם בודד נקרא "קבוצה דואלית" – חברי קבוצתו הם גופו ונשמתו.   

עסקנו ארוכות בכוח הקטן ביותר... הבה נשנה קצת את הטעם ונלך לבקר את המכנה המשותף הגדול. בניגוד לכוח המייצג את המכנה המשותף הקטן שרק הוא פועל בזירה, הכוח הגדול "החיובי" מפעיל בהכרח את כל רשימת הכוחות הנמצאים תחתיו והשייכים למשפחתו. אם למשל – המכנה המשותף הגדול בקבוצה מסויימת הוא "חמלה", אזי הדבר אומר שכל הכוחות הנמצאים תחת "חמלה" או הנפגשים בנקודה מסויימת עימה – פועלים בהכרח בקבוצה הזאת. זה אומר שכל חברי הקבוצה הזאת עוזרים ומסייעים ותורמים ותומכים בהכרח, ואף שרים האחד לשני בשביל לעשות טוב על הנשמה – בהכרח; וזאת, מכוח החוק הסימטרי.                

-           מהו הכוח הגדול ביותר במשפחת הנתינה? במשפחת העזרה? במשפחת ההבנה? ההקשבה? התרומה? ההקרבה...

-           "כוח האהבה" – אם המדובר בכוח אוניברסלי הפועל על כל ציר בהסטוריה האנושית. עוד לא "נוצר" כוח גדול ממנו, ולכן עודינו מחזיק בתיק הבכורה מאז תקופת אדם וחוה שהרעיפו אהבה האחד על השני.

-           מה הכוונה? שעלי פועל "בהכרח" כוח האהבה? וכל מה שנמצא תחתיו...?

-           אכן.

-           ומה – אם אני אדם שלילי מטבעי, שהכוח הקטן הדומיננטי בקבוצתי הוא "הרצח"!

-           גם עליך פועל בהכרח ובאופן תקין כוח האהבה וכל מה שנמצא תחתיו – כולל החמלה...

-           סיבכת אותי... איך ארצח ואחמול?!

-           אם תרצה מאוד לרצוח, תצטרך לנטרל את כוח האהבה והחמלה... היינו להתנגד לכוחות האלה; ליצור התנגדות טכנית, או התנגדות רציונלית – כמו שקיימת התנגדות לכוחות השליליים, לכוח הכבידה, לכוח הסתמיות... גם כאן רצונך ובחירתך הם הקובעים.

קיימת אבחנה עדינה הנגזרת מהמסקנות שהיגענו אליהן עד עכשיו, והייתי רוצה לעמוד עליה.

כפי שראינו, לא כל הכוחות השליליים המגבילים פעילים בהכרח, מלבד כוח אחד ויחיד שתמיד הוא קיים ופעיל – הנקרא "כוח הסתמיות"; בעוד כל הכוחות החיוביים פעילים תמיד ובהכרח; היינו ההתמודדות עימם הינה בעייתית – למי שמבקש להתמודד איתם או להתנגד להם.

מי שירצה לגנוב או לרצוח, יצטרך תמיד ובכל גניבה ובכל רצח – להתמודד עם כל אחד מהכוחות החיוביים הקיימים והפעילים – ולנטרל אותם! בכל פעם הוא צריך להתנגד לכוח החמלה – אם הפעילות שבחר בה נפגשת עם כוח החמלה, כמו הרצח... או יצטרך להתנגד לכל הכוחות החיוביים שעשויים לפעול על הנעשק – אם בחר לעשוק... הוא יראה את הנעשק בוכה כי לא נותר לו כסף לאכול ויחמול עליו... אך יתנגד לכוח החמלה הזה וינטרל אותו; רק באופן הזה יתאפשר לו להוציא את הרצון שלו לעשוק – לפועל.

אם כן, "הכוחות החיוביים" בעייתיים הם למי שמבקש להתמודד איתם ו/או להתנגד להם; הוא צריך להתמודד איתם תמיד – בכל רגע ובכל פעם מחדש; אם ברצוני לרצוח תהיה לי בעיה; אצטרך לעבוד קשה ולהתנגד להרבה מאוד כוחות, בכל פעם מחדש...

בעוד "הכוחות השליליים" ידידותיים הם למבקש להתמודד איתם – היינו למי שמבקש להתנגד להם... כי בפני המתנגד הזה עומד כוח אחד ויחיד שצץ כל פעם מחדש, שכמובן יש להתנגד לו – והוא כוח הסתמיות; זה הכל; זה כל הדרוש מהמשתמש הזה. אם ברצוני להגיש עזרה למישהו – עבודה קלה ממתינה לי... רק כוח אחד עומד בפני ועלי להתנגד לו – כוח הסתמיות המעצבן; זה כל מה שעלי לעשות. אינני צריך למשל להתמודד עם כוח העושק, ולא עם כוח הגזל ולא עם כוח האכזריות, הגם והפעילות שבחרתי בה נפגשת עם כוחות הללו – אלא אם כן הכוחות הללו פועלים באופן זמני על אחת הקבוצות שאני מנוי עליהן... או אז מוטל עלי לנטרל אותם לפני שאני מכניס את היד לכיס ומוציא צדקה לילד רעב...

מסקנה: קל דווקא לפעול בתחום החיובי; וקשה מאוד לפעול בתחום השלילי. מקור הדבר הוא מרחב האב הטבעי בו פועל החוק הסימטרי – שממנו נגזרים כל הקשיים וההקלות וגם כל הפעולות והכוחות. הכוח החיובי קרוב יותר למרחב האב הזה. כך תוכנת הטבע במקור.

הגיע הזמן לשאלת השאלות :

ברצוני לעוף, להגיע לאבולעאפיה ולחזור בהרף עין עם פיתה וזעתר; ברצוני להגיע אל מקורי כאדם, ברצוני להגיע אל הרצון האנושי המקורי שלי; מה עלי לעשות?

תשובה מלאה ומקורית: יש לנטרל את כל העכבות שהצטברו בדרך.

איך משיגים את המטרה הזאת? איך מנטרלים את העכבות המצטברות? ובעצם – מה הן אותן העכבות?

הבה נגדיר איפא את העכבות, נצביע עליהן, נסמן אותן, ונמצא את השיטה לנטרלן.

עכבות : כל כוח שלילי הנמצא ביקום – נקרא עכבה, כולל כוח הכבידה... יש אם כן להצביע על כוח הכבידה בשביל לסמן אותו – לפני שחושבים על השיטה לניטרולו...

-           שאלה : איך אני יכול להגיע אל כוח הכבידה?

-           יש להגיע לפועל המדויק שגרם להתהוותו, ולנטרל את הפועל הזה.

-           ואיך מצביעים על הפועל האשם?

-           אין לי מושג. מאין לי לדעת מהו הפועל המדויק שגרם להתהוותו? יכול להיות החשש, יכול להיות הפחד, יתכן הימצאות פועל שהיה פעיל בתקופה ההיא ואין לי מידע עליו כרגע; יתכן מאוד שהתהוותו הינה פועל יוצא של פגישת מספר כוחות מגבילים ביחד; היינו גם אם אדע בוודאות שכוח החשש לדוגמה נמנה על הכוחות הללו – מאין לי לדעת מה הם יתר הכוחות? ובכלל איך מנטרלים את כוח החשש? האם לוחצים על כפתור מסויים בגוף ומנטרלים? פשוט אין לי מושג...

הייתי רוצה לשרטט את מפת הכוחות השליליים הנמצאים ביקום. לשם זאת, יורשה לי להציג רשימה חלקית מאוד של כוחות שליליים, עליה אדגים את דברי.

רשימה אקראית של כוחות מגבילים (שליליים):

1.       כוח הסתמיות

2.       כוח הניחוש

3.       כוח הספק

4.       כוח החשש

5.       כוח הפחד

6.       כוח ההגבלה

7.       כוח המחלות

8.       כוח הכבידה

9.       כוח האש

10. כוח הקור

11. כוח הכאב

12. כוח הצער

13. כוח העצב

14. כוח הייאוש

15. כוח ההתמסרות

16. כוח העצלות

17. כוח העייפות

18. כוח ההתבטלות

19. כוח השיעבוד

20. כוח הכעס

21. כוח הקיטור

22. כוח השקר

23. כוח התכסיס

24. כוח החנופה

25. כוח השחיתות

26. כוח השוחד

27. כוח הציניות

28. כוח הגניבה

29. כוח הגזל

30. כוח הקינאה

31. כוח השינאה

32. כוח הגאוותנות

33. כוח האנוכיות

34. כוח העריצות

35. כוח הנקמה

36. כוח האינוס

37. כוח הרצח

38. כוח המוות

אחת הבעיות שעתידים לפגוש במסגרת דיוננו זה היא, שקיימת רשימה בלתי סופית של כוחות מגבילים ביקום, שלא ניתן לשער את מרכיביה – ע"מ לעמוד עליהם ולבחון אותם; או להכיר לפחות את שמות הכוחות האלו, את מקורם, את פעולתם... אולם ולצורך הדיון נניח, שהרשימה לעיל הינה רשימה מלאה ומושלמת של כל הכוחות המגבילים הקיימים ביקום. וכך אם כן התחיל סיפורנו האנושי עם הכוחות האלו :

לכוחות האלו, יש להדגיש, לא היה קיום ביקום, כי לא היה להם תפקיד ביקום. כפי שהזכרתי ברישא, הכוח הדומיננטי היחיד שהיה קיים ביקום היה כוח הרצון של שתי ישויות : ישות השם יתברך, וישות האדם. אנחנו נתמקד בהתפתחות כוח הרצון של האדם, הנגזר מרצון השם יתברך – שהתבטא באמצעות חוק הטבע "התאמה סימטרית"

האדם נולד איפוא עם כוח רצון בלתי מוגבל, בתוך גן-עדן בלתי מוגבל של מידע. הוא יכל להגיע אל המידע שרק רצה, ויכל לעבד את המידע שרק רצה. עיבוד המידע הוא אשר יצר את שמות התואר של הדברים שנפגש עימם האדם, והוא אשר יצר את שמות הפועלים והנפעלים שהתהוו ע"י עיבוד זה. כאשר "רצה" להגיע למשל אל נקודה מסויימת, ובעצם הרגע ההוא נוצר הפועל "להגיע" ועימו נוצר שם המקום שהגיע אליו, כולל רשימת שמות ותיאור כל המקומות שעבר דרכם עד שהגיע אל מקום חפצו...