קוד: מידע אנושי 27 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (27)
לא יודע אם אתם מכירים את מערכון הגשש, כאשר מפקיד (מפקיר) שייקה את כספו בבנק הפועלים אצל קופאי קירח עם כרס ומשקפיים, וכאשר בא למשוך את כספו מהבנק – יען אין לו יותר אימון בבנק ומיקומו, פולי, המנהל, נותן לו 120 שקל במקום 100 השקל שהפקיד במקור! ושייקה מתלונן : ואיפה הלכו העשרים שקל!!
וגם לבעל הבית שלי משה לא חסר הומור, והוא התלונן מרות "מאיפה העליות הפתאומיות ברווחים!!", וכמובן הסברתי לו את מה שהסברתי, ותגובתו הראשונית היתה "חשש"...
"מה אתה מלבין כספים?"
"לא חלילה", הסברתי לו : "ההלבנה כשמה היא; מלבינים כסף שחור, אולם כאן מדובר בהחלפת כסף טוב ונקי, ישירות לבעל הכסף – היינו לבעל כרטיס האשראי עצמו; ממשלתו העניקה לו את המתנה הזו...".
יש לציין שלא השתכנע מיידית מההסבר הזה, אך נמנע עם זאת מלבקש ממני להפסיק עם "ההחלפות" – יען קרץ לו הערך המוסף שהתווסף לרווחים מידי יום ביומו. היה עלי בנוסף לשכנע את אביו, הרב אברהם שרים שגם הוא נכנס יום אחד לתמונה, והביע, בשיחה טלפונית איתי, את שאט נפשו ממה שאני ומשה עושים... וגם לו הסברתי שאין כאן פעולה של "הלבנה", ישנה פעולה תמימה וישרה וחוקית של "החלפה", החלפת כסף טוב בכסף טוב ולבן, ישירות לכיס בעל הכסף הטוב והלבן והמבריק.
יש לציין ולהצביע על הנקודה הזאת : את "הענף" החדש הזה גיליתי ביוני אשתקד, באותו השבוע בו ביקשתי את ההעלאה ושיגרתי את ההודעה האלקטרונית למשה... באותה התקופה וכאמור, לא עמדתי עדיין על הפוטנציאל האמיתי של הענף, גם לא תיארתי לעצמי את מימדיו; התחלתי בקטן...
השיא הגיע באוקטובר, כאשר הבחנתי בונצואלנים הבאים והולכים ומתרבים... ביקשתי ממשה שיפרוט צ'יקים במזומן, כך שלא נסתפק רק במזומן של המכירות...
העסק פרח. תור המחליפים הגיע עד לדלת הכניסה ואף יצא מהחנות... אני הפכתי לקופאי, ולא פעם נזכרתי בעברי; פעם הייתי קופאי ראשי בבל"ל אלנבי 94.
לציין, לא רק אני "גיהצתי" כרטיסים והפקתי רווחים... הרבה כמוני עשו, כולל קרובים ואנשי עסקים מהקהילה; אולם דווחה במקביל ירידה חדה במכירות, והדבר היה מובן וצפוי, כי לא יתכן לשמור על אותה התפוקה בעסק, כאשר אתה מזניח אותו בפועל לטובת ענף אחר... שמעתי לא פעם מהאנשים את המשפט "בסופו של דבר, יצא שכרו בהפסדו..."
אבל אצלי נרשמה תופעה הפוכה : ולמרות שהוכתרתי כאחד החלפנים הגדולים בענף, דבר שאמור היה לתת את השפעתו השלילית על העסק... אולם וככל שהגיהוץ גבר, כך המכירות השוטפות שלי גברו והתעצמו; עד מאוד. עד לשיעורים דמיוניים. לשם השוואה : סך המכירות הכלליות של שנת 2006, הוא סך הרווחים בלבד של שנת 2007, ואני מדבר רק על רווחי המכירות השוטפות, מלבד הגיהוץ.
הסחורה נחטפה מתוך הקופסאות, לפני שסודרה... החנות הפכה ובלשון תקנית לבית משוגעים, תור אחד לגיהוץ ועוד תור לתשלום ועוד תור ועוד תור... דחוס דחוס, תופעה של ממש, מהבוקר עד הערב. בלילה, לאחר שכל השוק כבר סגר, היינו מסדרים את הסחורה בשביל יום המחרת, כי במשך היום אפשר רק לחלום על סידור וסדר... וכך עד לשעות המאוחרות של הלילה, מידי יום ביומו, במשך כל שלושת החודשים.
הגיע היום האחרון של השנה. סעודה כיד המלך. אני ומשה ראש בראש. אני דוחה צ'יק של 40,000$. סכום הצ'יק ולעניות דעתי, טענתי באותו מעמד, אמור להיות 150,000$. את הסכום האחרון זרקתי מהמותן... מסיבה פשוטה : אני יודע, ברמת הידיעה הבסיסית ביותר, שהסכום בפני עצמו לא ישנה... רצוני המקורי יתקיים עם 150,000/ 40,000/ 5000 או חצי מליון. רצוני המקורי היה לשפר את תנאי חיי, להרחיב את המנוחה הזו המלווה אותי לאחרונה – לעוד מרחבים ולעוד רובדים...
אינני בטוח אם השיפור שהתכוונתי אליו נמצא בשטח הכלכלי דווקא; יתכן מאוד שכן, יתכן אולי באופן חלקי, אולם ובכל אופן תהליך מסודר מתרחש כאן ועכשיו, שמביא אותי אל המחוז המדויק שרציתי. התהליך הזה מתרחש עכשיו בשעת כתיבת השורות לנגד עיני, ואני מתאר בזאת תהליך התהוותו של חוק! חוק ההתאמה הסימטרית.
מעניין לראות איך הכל זורם ומסתדר, קוביה ועוד קוביה ועוד אחת, עד שרואים חלק ממשי מהפאזל. מסקרן לעקוב אחר שלבי התהוות התהליך. את המעקב הזה יכול לעשות רק מי שמודע לקיום התהליך; ואני כן, מודע גם מודע.
בשלב מסוים אפשר אף לשחק ולהשתעשע, אפשר להתחכם, אפשר גם להתגרות, כן להתגרות בתהליך – לשם המשחק והשעשוע. זה עונה על התהייה מדוע לא קיבלתי את הצ'יק על סך 40,000$ שהציע לי משה – למרות וזה תואם את התהליך שמתהווה לשיפור תנאי חיי! רציתי למתוח את החבל עד ל-150,000$, ויכלתי לשים כל מספר אחר... ביקשתי להתגרות בתהליך עצמו! ביקשתי לראות את הדרכים החלופיות... רציתי להתגרות בחוק ההתאמה הסימטרית!
וגם הרצון במשחק ההתגרות – רצון תקני הוא! כן, אם הוא פועל במסגרת אותה המנהרה ומתוכה... רצית להתגרות? אהלן וסהלן, הבמה פתוחה בפניך, ואפילו תמצא על הבמה כלי-עזר לפיתוח המשחק...
לשליטה הנגזרת מהמודעות – אין גבול... החופש הוא פרי אחד מפירות "השליטה" הזו; הוא ערוץ אחד מערוציה. כשאתה מודע לתהליך – אתה מרשה לעצמך לשחות לפעמים אף כנגד הזרם; הרי אתה מכיר את התהליך ואת הזרמים ואת מיקומך לידם... וזהו בעיניו החופש האמיתי. רגע ההתגרות, דווקא רגע השחייה הנגדית – הוא רגע השיא של הרגשת החופש, האמיתי המהותי.
על רקע המשחק התקני הזה – ההתגרות התקנית הזו, ולפני כשבוע, הודעתי למשה על כוונתי לעזוב! ביקשתי לעצור את תהליך קיום רצוני שהתחיל להתקיים בפועל דרך הצינור של עבודתי אצל משה... ביקשתי לראות איך "התהליך" משנה כיוון וערוץ... ויום למחרת אני פוגש ידיד ששואל אותי אם אני מכיר יהודי שמחפש עבודה, זאת כי ביקש ממנו אחד החברים לעזור לו למצוא יהודי עם ריקורד טוב... שלפתי לו את שמי! "אני מחפש עבודה". עוד לא קיבלתי תשובה; ואני אדווח על תוצאות המשחק.
לפני כחודשיים, פתח הספק הראשי והיחידי שלנו, בן דודו של משה, חברה מתחרה באזור הסוחר החופשי, לידינו... כלומר, הוא הולך למכור את אותו המותג שמספק לנו – בחנות שלידינו... הווה אומר שהולך להיות לנו מתחרה רציני בן רציני ויש להתחיל ולדאוג ברצינות...
המדיניות שלי היתה מאז ומתמיד למכור הרבה ע"י הורדת מחיר המכירה למינימום האפשרי, וכך עשיתי בחברה הנוכחית שאני מנהל, והצלחתי... אולם קיבלנו לפני חצי שנה מכתב רשמי מבן הדוד היקר, בו מודיע לנו, לי ולמשה, על כוונתו לפתוח חברה מתחרה לידינו, ובנוסף הוסיף את האולטימטום הזה : עליכם להעלות את המחירים ולהתאים אותם ללוח המחירים שלנו. היה ולא – אפסיק לספק לכם את המותג; שחור על גבי לבן.
נוצרה כאן דילמה עסקית : מצד אחד אנחנו חייבים לעמוד בתנאי ולהעלות את המחירים, אחרת הוא יפעיל את האולטימטום ללא שום בעיות; בעסקים אין הנחות ולא רגשות...
מצד שני, ואם נעלה את המחירים ונתאים אותם למחיריו, הרי נבצע במו ידינו את גזר דיננו ונחדול להתקיים במקודם או במאוחר, כי הרי אין לנו שום סיכוי להתקיים ליד בעל המותג עצמו, עם ההשקעה האדירה שהשקיע (פי עשר משלנו) והשטח הגדול שפתח (גם פי עשר)... משה לא ישן בלילות ובצדק... וההמלצה שלי היתה לנסות ולהפעיל את אימא שלו (דודתו של המתחרה) ולנסות ולמתק את רוע הגזרה...
וכן משה עשה בהמלצתי והפעיל את קשריו המשפחתיים – ללא שום תועלת... הבן דוד העקשן והטמאע בשלו : או השוואת מחירים או אין סחורה.
האולטימטום נכנס לתוקפו בינואר השנה, ואני נשארתי עם המחירים המקורים והנמוכים שלי ללא שום שינוי...
באמצע ינואר, הגיע אלי לביקור פתע הבן דוד ולא אחר. מטרת הביקור היתה לראות במו עיניו אם עמדנו באולטימטום, ואני העמדתי אותו על מהות הדברים : התנאי שלך לגבי העלאת המחירים אינו בר ביצוע. אני בכל אופן לא יכול לעמוד בתנאי שלך, והבעיה שלך איפוא עם בן דודך לא איתי.
ב-29 לינואר, קיבל משה מבן דודו את המייל – להלן, שהעביר לי אותו בשביל לטקס עצה... וזה נוסח המייל בתירגום חופשי :
שלום משה,
מתי שבות מתכוון להעלות את המחירים?
מצ"ב המייל שקיבלתי ממנהל העסק החדש :
"אשר למכירות – אפשר להגיד שכמעט ואין מכירות... כל הלקוחות שבאים אומרים לנו שהמחירים של שבות הרבה יותר זולים מאצלינו. בשביל לאמת את זאת, שלחתי שליחים והם בדקו את המחירים ואכן הדבר... (מספר דוגמאות עם מספרים).
אודה באם תיידע אותי מה לעשות בנידון, יען שבות שורף את הסחורה ומוריד את המותג לזנות..."
התשובה שלי למייל הזה היתה זו :
"סולי שלום,
אני בדרכי החוצה ומחפש עבודה; משה בן דודתך יודע את זה. האם יש לך מה להציע לי? "
משמעות הדברים : אני מבחינתי ממשיך את המשחק שלי וההתגרות שלי... ברצוני לראות את הדרכים החלופיות של החוק הסימטרי... זהו המניע היחיד שעומד מאחרי הצעתי המפתיעה זו לבן דוד הטמאע...
בנתיים, איני מבחין בשום תכונה המצביעה על דרך חלופית... חוק ההתאמה הסימטרית ממשיך בנתיים עם אותם הדרכים והצינורות – כולל משה והעבודה הנוכחית...
לדווח : סולי שלח לי כצפוי תשובה חמה אך שלילית, כי הקוד האתי המשפחתי ימנע בעדו "לגנוב" את הפועל של בן הדוד... וגם החבר שחיפש עובד עבור חברו – עוד לא החזיר צילצול...
הייתי רוצה לעמוד כאן על שתי נקודות :
1– אני מספר ומדווח ויורד לפרטים... מדוע?
המדובר רבותי בסיפורו של חוק; "חוק ההתאמה הסימטרית", חוק שמתווה את המציאות... כלומר, המציאות צריכה להתהוות על פי כללי החוק הזה, ולמעשה המדובר בכלל אחד ויחיד : רצון אנושי תקני מתקיים בכל מצב ומופע. יש לנו איפוא חוק טבע שמתיימר לנבא ולא פחות את התהוות המציאות! וככל "חוק", ואם רוצים לאמת או לשלול את תוקפו, הרי הוא אמור לעמוד בתנאי בדיקה אמפירים, ובאופן הזה יישמר מקומו בספר חוקי הטבע.
לחוקי התנועה של ניוטון למשל לא היה תוקף – אם לא היו עומדים במבחן אמפירי, וכך כל חוק פיזיקאי : התרחיש שהוא מנבא אמור לעמוד במבחן אמפירי, עובדתי.
במילים אחרות, ביקשתי ליישם את השיטה הזו בפועל, ולבדוק דרכה את חוק ההתאמה הסימטרית בתיעוד עובדתי : איך רצון אנושי תקני מתקיים, ובכל מצב ומופע; היינו גם כאשר מכבידים על המציאות ויותר מזאת , מתגרים בה...
2 – מצד שני, יודע אני כי עולם כמנהגו נוהג, המציאות מתנהלת כדרכה, כטבעה, וזהו למעשה לשון החוק עצמו. אין המדובר במעשה ניסים ובתיאוריות על-טבעיות, חוק ההתאמה הסימטרית אומר שהמציאות השוטפת מתנהלת והלכה למעשה על פי כלליו אך אנחנו לא שמים לב לזאת, המים זורמים מתחת לרגלינו ואנחנו לא שמים לב אליהם, אשר על כן, ישנה שיטה מוכרת שניתן דרכה לבדוק את הדברים : פשוט לצלם את זרימת המים ולהתחיל מהטיפה הראשונה, ממקורה... במילים אחרות : לתעד את המציאות.
והוא אשר עשיתי. שמתי את "רצוני" שלי על מסלול, והלכתי לעקוב אחריו, היינו לתעד את זרימתו על המסלול הזה. ביקשתי לתעד את המציאות כהוויתה, בשביל ששום טיפת מים לא תחלוף מתחתי... ביקשתי איפוא לתעד את זרימת רצוני על מסלול המציאות, ובדרך זו לראות ולהַראות איך רצון אנושי תקני מתקיים בכל מצב ומופע.
מאחורי הקלעים, ביקשתי לראות את הארץ שלי. רציתי לגלות את היבשת האישית שלי, ולתעד התרחשות חוק ההתאמה הסימטרית עליה.
התנהלות הדברים ברמה האישית הינה מופע אינדיבידואלי המושפע מסך כל הנתונים השייכים לכל אדם ואדם בנפרד. כלומר, ישנה הארץ האישית שלי, המייצגת אותי ואת נתוני, מאוויי, את רצוני, את מהותי... על היבשת הזאת האינדיבידואלית עד מאוד – מתנהלים הדברים בסדר מופתי, בתיאום מדויק ובהתאמה מוחלטת עם יתר המערכות בסביבה; זו "הארץ" שלי.
"הארץ", במילים אחרות, מייצגת את סך כל התכונות המרכיבות את "המהות" ברמה המערכתית של האדם, החל מתת המערכת האינדיבידואלית של האדם עצמו, ועד למערכת שהאדם מהווה צלע ממנה, כמשפחה, השבט, הלאום, המדינה... באופן הזה, כל מערכת אינדיבידואלית הופכת להיות צלע במערכת אינדיבידואלית חדשה שמכילה אותה. על כל "ארץ" אינדיבידואלית כזאת מתרחש מופע חוק ההתאמה הסימטרית שמתאם בין נתוני הארצות למיניהן; כל ארץ ונתוניה, כל ארץ ומהותה.
החומר הגולמי ממנו מורכבת הארץ האינדיבידואלית הוא המהות האינדיבידואלית. המהות שלי למשל מעוצבת מאופן עיבוד המידע השרוע לפני, כל אדם והעיבוד האופייני שלו למידע, כל אדם וזווית הראייה שלו... לכן כל אחד והאופי הנבדל שלו, למרות וכולנו חיים באותה סביבה וניזנים מאותה הצלחת, מאותו אוצר מידע.
באופן זה, אני מגיע להגדרת המונח "ארץ" שאני חותר אחריו מזה שישה חודשים...
"ארץ " : זו " מסגרת מחשבתית " .
ט ויאמר אלקים, יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד, ותראה היבשה; ויהי-כן. י ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים (בראשית, א) – זו הארץ מהיום השלישי... וכך בונים "מסגרת מחשבתית" :
יש לאסוף את המידע (המים) השרוע לפנינו אל מקום "האחד", אל המקום של האור הגולמי שנגלה לעינינו בשיעור הראשון, ביום "האחד".
משמעות הדברים : אתה נמצא בתוך ים עצום של מידע אדיר שיש לו התחלה ואין לו סוף; ברצונך לעבד את המידע הזה ולהנות ממנו, לנצל אותו; ומעסיקה אותך שאלה פשוטה : מהיכן להתחיל ולאן לחתור... על אותה הדרך : יש לי הון תועפות של כסף וברצוני לנצלו ולהפיק ממנו את ההנאה המקסימלית; מה לקנות? איך לנהל את קניותי?
- תפנה אל שוק ושמו "האחד", זו התשובה; שם ניתן למצוא את המוצרים המהנים ביותר, היינו המוצרים הנכונים במחירים הנכונים.
נחזור שוב אל הים, אל בריכת המידע האדירה... נניח שאתה נמצא בתוך בריכת מים, ואתה רוצה להשתעשע וליצור לך אי קטן בתוכה, מה אתה עושה?
מנסה לבטח למצוא לך מספר מקלות מעץ או כל דבר שתוכל להסיט דרכו את המים לצדדים, בשביל לגלות יבשה ולגדר אותה במקלות האלה. השאלה, איפה תעשה את האי, באיזו פינה של הבריכה? באמצע? בצדדים? מה גודל האי שאתה הולך עליה? מהי צורתה? מרובעת? עגולה? או אולי משולשת... בקיצור, מה היא המסגרת שתבחר עבור האי שלך?
כלומר, ישנם אין סוף אופנים וצורות לעיבוד המידע, כמו שישנם אין סוף רעיונות ואופקים להנות מהכסף ולבזבז אותו. השאלה, על איזו מסגרת תלך? באיזו מסגרת תבחר?
יש מי שמכנה "מסגרת חשיבה" כאסכולה. אסכולה של של אריסטו, האסקולה של מורו אפלטון, או האסקולה הפילוסופית של הרמב"ם...
יש שמכנה "מסגרת חשיבה" כבית מדרש : הוא מהמחמירים שעיצב את דעתו ע"פ בית מדרשו של בית שמאי, לא כַמקֶלים מבית מדרשו של בית הילל...
ניתן לכנות "מסגרת חשיבה" כתפיסת עולם או כהשקפת עולם... השקפה מודרנית, השקפת עולם שמרנית, כלכלית, פוליטית, אימפריאליסטית, קומוניסטית, תפיסה חינוכית, תפיסה רדיקלית, תפיסת עולם חופשית...
"מסגרת חשיבה" מכונה גם כן כדרך : דרכו ישרה, דרך קיצונית, דרכו נוחה, ישירה, עקלקלה, דרך חנפנית, דרך קומפקטית...
"מסגרת חשיבה", בנוסף, יכולה להיות מיוצגת נאמנה ע"י מונח "האמונה" : הוא איש מאמין במהותו; הוא בעל אמונה עיוורת, אמונה קיצונית, אמונה טהורה, אמונה מגמתית, אמונה מפוקפקת, אמונה אריסטוטית ("מסגרת חשיבה" נוסח בית מדרשו של אריסטו)...
אם כן, אין סוף למסגרות חשיבה... אדם, מטבעו, שואב את מסגרות החשיבה שלו מתוך הרבה מאוד בארות... מהבית, מבית הספר, מהמדינה בה הוא אזרח, מהדת שלו, מהספרים שקרא והושפע מהם, מרעיונות שנחשף להם – היינו ממסגרות חשיבה מוגדרות היטב ומעוצבות שנחשף להם... האדם נחשף לאין סוף מסגרות בכל תחום ותחום, ומאמץ לו את המסגרות המתאימות לו ביותר – היינו המתיישבות עם האופי שלו. במילים אחרות, קיימת אצל כל אדם מסגרת בסיסית אחת גדולה שתוחם וממיין בתוכה כל המסגרות שנחשף להן. נהוג לכנות את המסגרת הקבועה הזו בכינוי הידוע " אופי " .
קיים למשל אופי נוח, אופי בטוח, אופי מפוקפק, קיצוני, אמין, קשוח, מרובע, גמיש, מעורער, מצ'וקמק... כל אופי שכזה הוא מסגרת חשיבה קבועה ואישית בפני עצמה, שעוברות דרכה כל יתר מסגרות החשיבה שהאדם נחשף להן בתחומים שונים, וכאן ממש נקבע גורלן : אילו מסגרות לאמץ ואילו לדחות ; האם לאמץ את מסגרת החשיבה המודרנית או הפוסטמודרנית? הליברלית או השמרנית? האם לאמץ את מסגרת החשיבה הימנית או השמאלנית? האם ללכת בדרכו של בית שמאי או בית הילל...?
השאלה המעניינת היא, מי יותר משפיע על מי, או מי מעצב את מי? האם מסגרות החשיבה השונות שעוברות דרך המסגרת הקבועה "אופי" – מושפעות ממנה וממויינות כהלכה על ידה? או הן הן שמעצבות בסופו של דבר את אותו האופי ומשפיעות עליו?
לא הייתי מהמר על תשובה חד משמעית לשאלה כזו, כי לעניות דעתי – אין אדם נקי מהשפעת מסגרות החשיבה שנחשף אליהן; האדם הוא יצור חברתי המחובר לסביבתו, לאמר הוא יצור משפיע הפתוח בד בבד גם להשפעה, והשאלה היא מה היא מידת מעורבותו במשחק הזה ובאיזה יחס?
יש מי שמושפע מכל מסגרת חשיבה אשר תהא, רעה היא טובה או בינונית, הוא ינהג על פיה ויחשוב על פיה ויאכל אותה כמות שהיא... נוהגים אנו להדביק לאדם כזה את הכינוי הבלתי מחמיא "חלש אופי", או "חסר עמוד שדרה"... רוצים לאמר שהאדם הזה לא השכיל או לא יכל לבנות "מסגרת חשיבה" עצמאית משלו; אין לו "ארץ" משלו... את חייו הוא מעביר על "ארצות" זרות, גר בכולן ומרגיש אזרח בכל אחת מהן... ומנגד יש את חזק האופי שמבקר בכל אותן הארצות הזרות ולוקח מכל אחת מהן חלקה אחת או שתיים, וכך הוא בונה את הארץ האישית שלו; היינו מאוסף של חלקות אדמה שונות.
יש מי שבונה איפוא את "הארץ" האישית שלו, ומאידך יש מי שמעדיף לחיות על "ארץ" זרה; ויש גם הניצב באמצע... השאלה היא איך אני יכול לבנות את הארץ היפה ביותר לעצמי? את הארץ המתאימה ביותר עבורי? את הפוריה ביותר, המרתקת ביותר, הטובה ביותר... את הארץ שאני יכול להתפתח עליה ולמצות את משאביה.
לפני שאבחש בתכני השאלה, הייתי רוצה להגדיר עוד אדמה ועוד ארץ.
עד עכשיו תיארתי את "הארץ" האישית שלי, או מאידך את הארץ "הזרה" שמשמשת אותי...
בד בבד, ישנן עוד ארצות שאני "חבר" בהן ומשתתף בבנייתן, כמו הארץ המיוחדת של משפחתי; המולדת שאני שייך אליה, הכפר שלי, העיר שלי, הדת, המפלגה, האומה, השבט, המדינה... במילים אחרות, כל "ארץ" שכזו מייצגת "מסגרת מחשבתית" מיוחדת המבדילה אותה מיתר הארצות.
אומרים למשל שהאיש הערבי מכניס אורחים; העם הארמני חרוץ, הקובני מסביר פנים, הישראלי נועז, הפרסי נדיב... נתתי בזאת דוגמית למסגרת אחת קטנטה מכל "ארץ", אולם וכמו בארץ הפרטית של כל אדם, וגם כאן הרבה מאוד מסגרות מרכיבות את "הארץ" ומאפיינות אותה, וכך אנו מזהים את משפחת שבות, ידיד, רבינוביץ; את הדת המוסלמית, הנוצרית, היהודית; את האומה הערבית, היהודית, הפרסית; את מפלגת הליכוד, קדימה; את צרפת, ארה"ב, רוסיה, מצרים, ברזיל... כל "ארץ" ומאפייניה.
אם כן, הארץ הפרטית שלי מהווה חלק מהארץ המיוחדת של משפחתי. והארץ של משפחתי "שבות" הינה חלק מהשבט שלי "יהודה" למשל. ושבט יהודה הינו חלק מחלקת הארץ של ירושלים, וירושלים הינה חלק מארץ ישראל. וארץ ישראל הינה חלק מהעם היהודי – היינו מהארץ היהודית; כלומר ישנה מסגרת מחשבה כללית המאפיינת כל יהודי ויהודי, כל ישראלי וישראלי, כל ירושלמי וירושלמי, כל אחד משבט יהודה מנשה ואפרים... מכאן, כל אחד ממשפחת שבות ו....
[ כאן אמורה להסתיים "פרצת המזבח", אולם עדיין אני נמצא באמצע " היום השלישי "; היינו עוד לא הצלחתי לעמוד על מלוא משמעות היום הזה ולהמשיך הלאה... בנתיים חיברתי שני חיבורים שפרסמתי כאן באתר ובאתרים אחרים :
1. " לזכר רועי קליין ז"ל ": http://www.global-report.com/um/?l=he&a=340838 [במאמר זה עניתי על 7 השאלות ששרדתי לעיל, פרק 21]
2. " הגירוש מגן-עדן ": http://www.global-report.com/um/?l=he&a=340854 [במאמר הזה חדרתי אל מעמקי חוק ההתאמה הסימטרית ופיענחתי את הקוד שלו - המופיע בתורה תחת המינוח "אחד"]
הינה כי כן נוסח " היום השלישי ":
ט ויאמר אלקים, יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד, ותראה היבשה; ויהי-כן. י ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלקים כי-טוב. יא ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עשה פרי למינו, אשר זרעו-בו על-הארץ; ויהי-כן. יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, ועץ עשה-פרי אשר זרעו-בו למינהו; וירא אלקים כי-טוב. יג ויהי-ערב ויהי-בקר, יום שלישי. (בראשית, א)
מהיום השלישי אני אמור לחזור אל תולדות " האסקולה הראשונה " והתיזה שלה, הנמצאת בחבילת הפסוקים האלו :
א ויהי כל-הארץ שפה אחת, ודברים אחדים. ב ויהי בנסעם מקדם; וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ג ויאמרו איש אל-רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשרפה; ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחמר. ד ויאמרו הבה נבנה-לנו עיר, ומגדל וראשו בשמים, ונעשה-לנו שם: פן-נפוץ על-פני כל-הארץ. ה וירד ה' לראת את-העיר ואת-המגדל, אשר בנו בני האדם. ו ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם, וזה החלם לעשות; ועתה לא-יבצר מהם, כל אשר יזמו לעשות. ז הבה נרדה, ונבלה שם שפתם – אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ח ויפץ ה' אתם משם על-פני כל-הארץ; ויחדלו לבנת העיר. ט על-כן קרא שמה בבל; כי-שם בלל ה' שפת כל-הארץ; ומשם הפיצם ה' על-פני כל-הארץ. (בראשית, יא)
ומשם נעבור אל אנשי " התיזה השנייה " והתיזה שלהם, הנמצאת בחבילת הפסוקים האלה :
י ויצא יעקב מבאר שבע; וילך חרנה. יא ויפגע במקום וילן שם, כי-בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו; וישכב במקום ההוא. יב ויחלם, והנה סלם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה; והנה מלאכי אלקים, עלים וירדים בו. יג והנה ה' נצב עליו, ויאמר, אני ה' אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק; הארץ אשר אתה שכב עליה – לך אתננה ולזרעך. יד והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה; ונברכו בך כל-משפחת האדמה, ובזרעך. טו והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך אל-האדמה הזאת: כי לא אעזבך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך. טז וייקץ יעקב משנתו, ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה; ואנכי לא ידעתי. יז ויירא, ויאמר, מה-נורא המקום הזה: אין זה כי אם-בית אלקים, וזה שער השמים. (בראשית, כח).
הרבה עבודה יש לפנינו... אך שום דבר לא ימשיך עד אשר אעמוד על "היום השלישי" במלואו; ועד אז הפירצה תמשיך להיות פתוחה.
נמשיך מכאן בנתיים עם המשך המאמר כפי שכתבתי במקור. ]
2- נושא ההתאמה הסימטרית:
ברגע זה התחילה הרצת הנושא השני שלנו, המסר השני, המכתב השני עם הכותרת "נושא ההתאמה הסימטרית", הנמצא בחבילת שלושת הפסוקים האלו הבאים :
כא ויפל ה' אלקים תרדמה על-האדם ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר תחתנה. כב ויבן ה' אלקים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאשה; ויבאה אל-האדם. כג ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה-זאת. (בראשית, פרק ב)
לא במקרה, שלושת הפסוקים הללו כא, כב, כג – דבוקים הם לשלושת הפסוקים יח, יט, כ – של החבילה הראשונה המייצגת את הנושא הראשון ואת המסר הראשון – שתעה ואבד בדרך...
לפנינו איפוא מסר שני נוסף הצרוב בשלושת הפסוקים שלעיל; והשאלה היא, מדוע ועל מה המסרים והפסוקים והצריבות? איזה מסר עוד חסר? הרי האדם נייחן ברצון אין-סופי, ויודע כבר להפעילו לאחר ולימדו השם יתברך את אופן ההפעלה, דרך שבעה שיעורי ההדרכה שעמדנו בנתיים אך על הראשון מתוכם; ולא רק זאת כי-אם הזהיר אותו לאחר כל זאת לבל יפול בטעות ווירטואלית ויגביל את עצמו ואת הרצון שלו ע"י יצירת אופציות ווירטואליות חלופיות של טוב ורע... כך ניסח את האזהרה הזאת:
טז ויצו ה' אלקים, על-האדם לאמר: מכל עץ-הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות. (בראשית פרק ב')
וכך ניסחתי את משמעות האזהרה הזאת:
לפני יצירת אופצית הטוב והרע על ידך – יכלת לקטוף (מידע) ולהנות ולחיות עד אין-סוף; זוהי התכלית שהבאתיך בגינה אל גני, אל גן העדן – אל גן המידע, של הטוב האין-סופי, של החיים האין-סופיים. ועכשיו באת והגבלת בעצמך את הקטיפה שלך, כי גילית לכאורה דרכים בלתי רצויות לקטיפה – גילית לכאורה את הטוב ואת הרע: גילית לכאורה שתי דרכים : אחת טובה, ואחרת רעה; וזוהי ההגבלה העצמית בהתגלמותה. זוהי המשמעות המקורית של האימרה "לירות לעצמך ברגל" : פעם היתה לך רק כניסה בטוחה אחת ויחידה למרחב האין-סופי, ועכשיו הוספת לכניסה הזאת עוד מספר כניסות "רעות" ווירטואליות שלא כדאי "לדעתך" להשתמש בהן, ובזאת רק הגבלת את עצמך; ומשמעות ההגבלה העצמית הזו היא אחת : עצירת האפשרויות הבלתי מוגבלות שעמדו לפניך; עצירת זרימת החיים; המוות.
פעם יכלת לקטוף ולחיות עד אין-סוף, ועכשיו הגבלת את הקטיפה שלך בעצמך, והגבלת בהחלטה אבסורדית את אפשרויות האין-סוף המקוריות שעמדו לרשותך; שמת להם מחסום מלאכותי : פה כדאי לעצור ופה כדאי להמשיך, פה לקטוף ופה לא, פה זה טוב ופה זה רע, פה לחיות ופה למות. איזו החלטה אבסורדית! איזו החלטה טפשית. הוא אשר הזהיר מפניו המתעד: כי ביום אכלך ממנו מות תמות! אתה בעצמך, תוסיף לעצמך, את "האופציה" האומללה הזאת!
עד כאן נוסח אזהרת השם יתברך לאדם שעמדנו עליה בהתחלת המאמר בפרוטרוט; ואני אחזור אם כן על השאלה : מדוע ועל מה המסרים והפסוקים הנלווים? אילו מסרים עוד חסרים?
ברצוני לקחת פסק זמן כאן ולהתרחק לרגע מגוף הנושא...
אני רוצה לתעד דבר מה שקרה איתי בימים האחרונים, לנתח אותו ולהפיק ממנו נוסחה חשובה ביותר להמשך הנושא. הינני לנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקי, למען הדגשת הנוסחה הזאת...
לפני כשבועיים התחלתי בנושא השני "נושא ההתאמה הסימטרית". כזכור, נגעתי בהרחבה בנושא הזה בהתחלת החיבור, וחזרתי אליו עכשיו מתוך חבילת שלושת הפסוקים שבבראשית פרק ב', שמדברים ומתעדים את אותו הנושא. את שלושת הפסוקים האלו היצבתי בראש העמוד הקודם, במטרה להסביר אותם ואת המסר הצרוב בתוכם – מסר ההתאמה הסימטרית בין כל זוג וזוג עלי-אדמות, הטומן בחובו חוק הטבע הראשון "חוק ההתאמה הסימטרית" – אליו היגעתי גם בהתחלת דברי.
לפני שבועיים התחלתי בנושא הזה על גב העמוד הקודם; ועדיין אני כאן באותו העמוד... לא הצלחתי להתקדם מעבר לזאת – מעבר לתוכן עמוד אחד... לציין שההספק הנורמטיבי שלי בימים כתיקנם הוא כשלושה עד חמישה עמודים ליום, ולפעמים אני עובר אף את המחסום הזה... ודווקא בנושא העכשוי, לציין ולהדגיש, אמור הייתי להתקדם במהירות יחסית, כי כאמור נדרשתי אליו ודשתי בו ואף היגעתי אל מסקנותיו ואל החוק הנגזר ממנו בכוחות עצמי... הייתי אמור לקרוא בשלושת הפסוקים הללו את מה שלמדתי עם עצמי, ופשוט לנסח את זאת בלשון הקודש של המתעד... לא עומדת בפני כאן משימה שמצריכה כוחות חשיבה מיוחדים...
ובכל זאת, ובכל יום, זה שבועיים, אני פותח את הנושא, מיישר את הגב לתנוחת כתיבה, ו...כלום; לא יוצא לי כלום. התשובה שלי לבעיה הספציפית הזאת היא לחזור ולקרוא את הנוסח המלא שכתבתי אודות הנושא – שמא ברח לי, ע"מ להחזיר לעטי את הבקיאות ואת הזריזות... וגם תרגיל זה חזר על עצמו, זה שבועיים, מידי יום ביומו – ללא שום תוצאה בשטח; העט שלי דמם.
מדוע? מהו מקור הסעיף הפיתאומי הזה? לא איש כמוני שיפסח על סעיף שכזה... וכך ישבתי מידי יום ביומו לנתח ולשחזר ובעיקר לחשוב... משהו מטריד אותי?
- נאדה!
- משהו מפריע למנוחתי?
- שום דבר! הכל מתנהל על הצד הטוב ביותר... כולל הבעיות הקיומיות והכלכליות והבריאותיות שלי ושל משפחתי – טפו טפו טפו.
- אז נו... מה הסוד? מה הסיפור?? חאלס! ספר כבר!
- טוב-אל-תצעקו. אספר.
אספר לכם קודם-כל מתי עליתי על הסוד...
- מתי?
- אתמול בערב
- נו...
- אתמול בערב לאחר תפילת ערבית היה לימוד, בלשון ארמית – אזכרה. אזכרה עושים מידי שנה לזכר פטירת המנוח... את זאת נוהגים כאן בפנמה לעשות בצהורי יום שבת לאחר מנחה, במסגרת מצומצמת של מספר אזכרות ביחד שתאריכם נופל באותו שבוע. אולם ישנה עוד אזכרה רשמית עם אוכל ולימוד (הרב קורא פרקים מהזוהר הקדוש) שנוהגים לעשותה בבית הכנסת עם הרבה משתתפים, לציון סיום החודש לפטירה. אתמול לאחר ערבית היתה אזכרה כזאת שהזמנתי את עצמי אליה.
כאמור, אתמול לאחר ערבית נכנסתי לאזכרה, ושולחן אוכל גדול גדוש מלא מכל טוב היה באמצע. לא אוכל מבושל – כי-אם דברי מתיקה וגרענים ופוסטוקים וחטיפים ועוגיות וזתים גדולים, כה גדולים, משבע המינים של ימות משה רבינו והמרגלים שסחבו על כתפם מישראל, וחלבה מתוקה מדבש וגבינות ופיצוחים יוקרתיים החל משקדים אגוזים ועד פיסטוק חלבי ובורקסים מכל הטעמים וכל מה שרוצה נפש אדם. ועוד מיני הפתעות ופיצוחים רבים ושובים את העין וטעימים לחיך; ועדיף שאסיים כאן ואשתוק – לפני שתקרא אישה בהריון את הרשימה ואסתכן בתביעה. קיימת אצלי חולשה אמיתית לדברים האמיתיים האלה ולדברי מתיקה בכלל – מאז שהיכרתי את עצמי; ולחולשה הזאת היה גיבוי אמיתי על השולחן של האזכרה מאתמול.
"לחולשה" אישית זו – ממצא עם ייצוג עגלגל באמצע גופי, ושמתי לב לממצא הזה מזה זמן... מזה שנים אני נלחם בכרס הייצוגית שלי, ועלי להזהירכם מראש : אינני איש שמן גם לא שמנמן, אך מתוקף הנסיבות אני מוכן להודות שהינני איש בעל כרס עגלגלה אך מעצבנת, והחולשה האמיתית שלי היא היא האחראית לפגם הזה על כל הנלווה אליו – לא אני ולא אף אחד אחר.
שוב, אינני זללן כפייתי מטבעי של אוכל ובישולים... מלבד דברי מתיקה ופיצוחים שקילקלו את השם הטוב שלי; וכאמור שמתי לב משכבר לתכונה הרעה הזאת ולתוצאותיה, ונסיתי להילחם בה...
ובמלחמה כמו במלחמה, קראתי על התכונה האוייבת הזו חרם; בלשון שלי : נדרתי מידי שנה עם עצמי – לא להכניס לפה שום דברי מתיקה ופיצוחים, וחידשתי את הנדר הזה כל פסח; מפסח עד פסח.
ניצחתי במלחמה וגברתי על האוייב; לא היתה שום סיבה לפשל במלחמה הזאת, כי כיבדתי מאוד את המטכל שלי והרמטכל שלו – הנדר.
עד שקרה דבר בשנה שעברה... תוך כדי עיון חולף באחת מפרשות השבוע, נפלו עיני על שני הפסוקים האלה :
כב כי-תידור נדר לה' אלוקיך, לא תאחר לשלמו: כי-דרוש ידרשנו ה' אלוקיך מעימך, והיה בך חטא. כג וכי תחדל לנדור – לא-יהיה בך חטא. (דברים, כג)
את הרישא הבנתי והבנתי, אך הסיפא לא בדיוק הבנתי... אם תגנוב אתה גנב, ואם לא תגנוב אינך גנב! אם תשקר הינך שקרן, ואם תחדל לשקר – אינך שקרן... מה פשר הרעיון "וכי תחדל לנדור – לא יהיה בך חטא" – רעיון שהוקצב לו פסוק שלם בתורה!
גייסתי את מה שיש לי למען להבין את סוד הפסוק ואימצתי את עצמי... עד שהרמתי ידיים ואני זוכר טוב את רגע הרמת הידיים... זה היה ליל שבת אחד; אני יושב בבית הכנסת ובאותו רגע התקרב לשבת על ידי יהודי אחד בשם גבריאל פינטו, הוא אחד המורים שמלמד את כיתת בני תורה ומשנה... ביקשתי לשתף מישהו בכישלון האומלל שלי שזה עתה הפך לרשמי, והטחתי בו את השאלה במלוא מערומיה : תגיד מורה, נכון אסור לרצוח?
ענה לי כמורה ענייני מיד : נכון, אסור לרצוח.
לא נתתי לו לנשום, ומיד יריתי את את הצרור שלי : אז תאר לך מקרא כזה : אסור בשום פנים ואופן לרצוח! אם תרצח הינך רוצח! אך אם תחדול לרצוח – אינך רוצח. מה אתה אומר על ניסוח כזה?
עודנו מעכל את שאלתי ההגיונית ומנסה להבין מה אני רוצה מהחיים שלו – יריתי לעברו את הכדורים שנותרו לי במחסנית : "מורה פינטו, עיין איתי בשני הפסוקים האלה מפרשת השבוע : " כי-תידור נדר לה' אלוקיך לא תאחר לשלמו, כי דרוש ידרשנו ה' אלוקיך מעימך, והיה בך חטא. וכי תחדל לנדור – לא יהיה בך חטא " – נו מה אתה אומר על הניסוח הזה מורה פינטו?
מורה פינטו התנהג שוב עניינית, והוכיח בפעם השניה את רצינותו; לא הוציא הגה מפיו... לקח מידי את החומש ותקע את עיניו בשני הפסוקים הללו; ואני הרגשתי בתורי תחושת הקלה, על- כי אינני היחיד ביקום שאיננו מבין את פשר הדבר, ואינני היחיד שחש חוסר אונים ברגע קריטי זה... אפילו המורה פינטו עמד חסר אונים בפני הפסוק הזה ואין לאל ידו; מי אני שאתרגש ואתעצב ואתלונן...
בו ברגע הוא קם ממקומו בהפגנתיות – כזו שמשמעותה "למה נופלים עלי תמיד התיקים הכבדים..." ואני חשתי רגשי אשמה בתוכי על-כי גרמתי ליהודי טוב אי-נעימות, שכל אשמתו שהוא מורה לתורה ומשנה, ודווקא בליל שבת. חשבתי ללכת אחריו ולהרגיע אותו, אך חזרתי בי ברגע האחרון... ובו ברגע הוא הופיע שוב בפני ובידו ספר.