התורה נגד המדע - פרק טז

קוד: התורה נגד המדע - פרק טז בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (ט"ו)

הבנת האדם על פני כל הדורות לתורה שווה, כפשוטו, להבנת הגמל לסוסיתא; ברמה הזו צרכנו את המידע של התורה. במקרה שלנו- ההומור השחור הזה מדויק להפליא.

                             

                               גמל – הוא אכל לנו את הסוסיתא  [צילום: ויקיפדיה]

                                                                                       -       -        -

  

ובכן, אני הולך להניח לפניכם להלן את הסיכום התמציתי שהיגעתי אליו לאחר מספר שנים של אינטימיות עם התורה, והסיכום הזה יחבר אותנו עם נשוא המאמר. הוא אשר ציינתי לעיל- את סיפורי עם התורה אספר לכם מהסוף להתחלה, ר"ל שנחבור לסיפור הזה דווקא מסופו, דהיינו מתמציתו, מכותרתו.

כותרת התורה היא "המציאות הפיזיקלית". התורה, תתפלאו לשמוע, לא מדברת על מוסר ולא מידות ולא חינוך גם לא על עונש וגמול, היא בוחשת מהמילה הראשונה ועד האחרונה בנושא מדעי ובמקצוע מוגדר מתוכו הוא המציאות הפיזיקלית של היקום. איך בנוי היקום, מהו מעמד היצורים החיים בתוכו ובכללם האדם- כלומר מהו המעמד הפיזיקלי גרידא של גוף היצורים החיים ובכללם גוף האדם בבניין היקומי, איך נוצרת תמונת המציאות הפיזיקלית בעיני היצורים החיים, איך נקלטת בחושיהם, איך המידע הנקלט מעובד על ידם, מה הן הסטיות שעלולות להיווצר בתמונת המציאות בעיני היצורים החיים, ועוד ועוד תתי נושאים הנגזרים מהנושא המרכזי של המציאות הפיזיקלית. 

התורה מתארת את התמונה הפיזיקלית באופן כללי ויורדת בהדרגה לפרטיה, וברור הוא כי כתובת הטקסט שלה הוא היצור בעל האינטלקט שיכול להכיל את המידע הזה, וכשהתחלתי להחשף לתוכן הטקסט- הרכנתי את ראשי להסתיר את כלימתי; האסימון נפל לי... הבנתנו על פני הדורות לתורה היא כהבנת הגמלים לסוסיתא. 

אבותינו בוני המדינה מספרים, וכשעמד הגמל על יד המכונית הישראלית הראשונה "סוסיתא" – כה התפעל מהמעטה החיצוני שלה העשוי משרף אפוקסי שהיה מזון משובח וכה טעים לחיך הגמל, ופשוט הוא לא יכל לעמוד בפיתוי ואכל אותה! אכל לנו את הסוסיתא. מבחינת הגמל זוהי רמת צריכתו למידע ומבחינה דיקדוקית אין שום הבדל בין צריכת מזון לצריכת מידע, ואף האדם צורך מידע כשהוא סועד. 

במקרה שלנו ההומור השחור הזה מדויק להפליא. הבנת האדם על פני כל הדורות לתורה שווה, כפשוטו, להבנת הגמל לסוסיתא; ברמה הזו צרכנו את המידע של התורה. באווירת ההומור השחור הכאוב הזה אני רוצה לחזור אל הקלף המגולגל שכתובה עליו התורה, ואומנם שום אדם לא אכל את הקלף המגולגל, אבל, ובכל הנוגע לתוכן התורה- ההבדל היחיד בין האדם לחיה גלום בזאת שהיא עשויה לאכול את התורה ואנחנו לא. 

בעצם, ולאחר שערכתי את ההקבלה הזו אני יודע להגיד כי לא רק הרמה האינטלקטואלית של האדם היהודי נפלה למצולות החיה בכל הנוגע למדעי התורה, אלא גם הרמה האינטלקטואלית של האדם באשר הוא נפלה מזה זמן לקרשי רפת החיה. אני נשען בהכרעה הזו על מידע מדעי מוצק שאפרטו להלן אודות המציאות של המרחב הפיזיקלי שלנו, והרי זהו כל ההבדל בינינו- בין האדם לחיה: היא לא אמורה להבין במיוחד במציאות הפיזיקלית ואנחנו כן, אולם וכאשר אפרט להלן את המידע המוצק שנחשפתי אליו מתוך הקלפים של התורה שהחיה צורכת כמזון – אאלץ ולצערי לחזור לאותה ההקבלה ההומוריסטית הכואבת לעיל. החיה, יסתבר, אינה רחוקה מאיתנו בצריכת המציאות והבנתה. ובעצם קיים מרחק מה בינינו – אך לא כל כך משמעותי. 

אחזור איפוא אל הקלף של התורה לציין את הסיכום התמציתי שלה ואנסחו לפני כן בעטי, ולאחר מכן נתחיל לעיין בדברים כפי שנוסחו בתורה במילים ישירות לא מטאפוריות. 

התורה פותחת ומציינת מידע כללי אודות התמונה הפיזיקלית של היקום והיא הולכת ויורדת בהדרגה לפרטיה, כך לאורך כל התורה עד המילה האחרונה שלה. כתובת המידע ומטבע הדברים הוא היצור בעל האינטלקט שהוא חלק מהיקום ויכול להכיל את המידע שלו, לכן מחבר התורה מנסח ספרותית את הדברים כפי שהם יוצאים מפיו של היצור בעל האינטלקט שצופה ביקום ומציין על קלף את רשמיו; כך לאורך כל התורה. 

לדוגמה: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – הצופה בעל האינטלקט צופה ביקום ורושם את מה שעיניו רואות: אלהים ברא את השמים והארץ.

דוגמה שניה: "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – הצופה האנושי בעל האינטלקט צופה ביקום ומבחין מתוך התמונה הפיזיקלית ב-"יהוה" שאומר לו: אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. 

להלן סיכום תמציתי של תוכן התורה ובניסוח אישי: 

ליקום כפי שמצטייר הלכה למעשה בתודעתנו- אין סוף. היקום הוא אוסף של סדרות אינסופיות של עצמים דוממים ונבדלים כאשר אין עצם שזהותו חופפת לשני, אך ישנם עצמים שזהותם דומה לאלה הצמודים להם, והלכה למעשה תמונת היקום חובקת את אוסף הסדרות של "היקומים" הסמוכים זה לזה, הנבדלים זה מזה, אך הדומים לאין ערוך זה לזה. היקום "הגדול" איפוא ערוך בסדרות סדרות של עצמים דומים ונבדלים כאשר כל תמונה ותמונה בסדרה היא "יקום" אינסופי בפני עצמו, נבדל מחברו שעל ידו אך בשינוי קל. 

וכך נקלטת תמונת המציאות בעיני הצופה: אנו, היצורים החיים יונקים ללא הרף סדרות של יקומים נבדלים כאשר כל יקום מייצג תמונה אחת מהסדרה, ותמונת העצמים של כל יקום בנפרד דומה לאין ערוך לתמונה שבאה בעקבותיה ולזאת שלפניה – אך בשינוי קל. "שינוי קל" זה נקלט בחמשת חושינו- אנו כל היצורים חיים, כל חוש קולט בהדרגתיות את השינוי ברצף התמונות של הסדרה שלפניו, כאשר כל תמונה ותמונה בסדרה נקלטת לחלקית השנייה בחושי הצופה ומפנּה מקום לחברתה שמסלקת אותה מבמת המציאות וממלא את מקומה. שילוב זה ברצף התמונות- נקלט בחושי הצופה כמופע דינמי של שינוי ותנועה. זו תמונת המציאות של הצופה האנושי ושל כל יצור חי באשר הוא, מהחד תאי ועד בעל החיים המורכב ביותר. 

לציין כי ההגדרה הזאת לתמונת המציאות נזונה מכושר הנבואה הניחן בו כל בעל חיים – אם תרצה מהנסיון הרב שבעלי החיים צברו במהלך יניקתם לתמונת המציאות. כי הרי סדרת המציאות אינה ערוכה לידינו כסרט מוכן אלא חולפת לנגד עינינו, אנו קולטים את התמונות של הסדרות אחת לאחת כאשר כל תמונה נקלטת בכל אחד מחושינו לחלקית השניה והתמונה שאחריה נקלטת במקומה – לא לידה. כן אנו יכולים לזכור את התמונה שחלפה, אולם את מאפייני התמונה שעתידה להופיע יכולים רק לנבא. וכן כל יצור חי ניחן בתכונת הניבוי שמקורה בנסיון שצבר מתוך אוסף התמונות שנקלטו עד כה בזכרונו מסדרות המציאות.

השולחן שלידי אינו משתנה לדידי אלא מעת לעת. כלומר אני יכול לנבא כמעט בוודאות שהשולחן שאני צופה בו יישאר על כנו לעתיד הקרוב, ורק בעתיד הרחוק יתחילו להופיע סימנים לשינויים קלים במהותו. כך השולחן וכך כל חפץ או עצם שנקלט בחושינו; זאת כי ע"פ התמונות של הסדרות הדוממות שחלפו לנגד חושינו – הצטייר לנו אב טיפוס שמאפיין את העצמים המופיעים בכל סדרה וסדרה, כאשר כל עצם בסדרה דומה לאין ערוך לעצם שעתיד לצוץ מיד אחריו והנבדל ממנו רק בשינוי קל. "שינוי קל" זה הוא עד כדי כך "קל" שאין תמיד בידי האדם את כלי המדידה בשביל לעמוד על שיעור השינוי בין תמונה לתמונה, ומכאן מקור הטעות בזיהוי "עצם" מסויים הנמדד על ידינו בפרקי זמנים שונים וקרובים; אנו קובעים בוודאות גמורה כי אנו מודדים את אותו האובייקט בעוד המדובר בשני אובייקטים נבדלים הנקלטים על ידינו מתוך תמונות הקרובות במיקומן בסדרה. בפרק (י"ז) הבא נעמוד על הסיכום התמציתי שעולה מתמונת המציאות של התורה.

המשך לפרק (י"ז)