קוד: ביאור:ישעיהו נד2 בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל:
ישעיהו נד1-2: "רָנִּי
עֲקָרָה לֹא יָלָדָה, פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה, כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה, אָמַר
ה'. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ, אַל תחשכִּי; האריכִּי מֵיתָרַיִךְ,
וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי
".
חסידי חב"ד מספרים, שבסביבות שנת ה'תש"ן (1990), כששערי ברית המועצות היו עדיין סגורים, ועליה מברית המועצות נראתה כמו חזון משיחי, פנה הרבי מליובאביטש אל שרים בממשלת ישראל, ואמר להם שיש להתחיל לבנות בתים כדי להתכונן לקליטת עליה המונית. השרים לא התייחסו לפניה זו. מספר חודשים לאחר מכן, נפתחו השערים, והמוני עולים התחילו להגיע לארץ, ומכיוון שלא היו מספיק בתים - נאלצו לשכן אותם בקרוואנים...
לא בדקתי את נכונות הסיפור (חוץ מהקרוואנים, שאותם אני זוכר). אבל מצאתי מקור לדברי הרבי מליובאביטש - בדברי הנביא ישעיהו.
הנביא פונה אל ירושלים - הנמענת הראשית של נבואות הנחמה של ישעיהו (ראו
ישעיהו מ2: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ...
"), ואומר לה להתכונן לקליטת עליה המונית:
הנביא פונה אל עיר שוממה וריקה מתושבים, ואומר לה להתחיל להכשיר מקומות מגורים עבור אלפי עולים. האם שומעי הנבואה האמינו לו? או שמא הם זלזלו בו והתעלמו מדבריו, כמו שרי ממשלת ישראל בימינו (לפי הסיפור)?
רמי ניר 30.01.2007: "דוד בן-גוריון ביסס את ה"עליה" על חקיקת "חוק השבות", ומאז כל ממשלות ישראל דוגלות בקליטת עליה. אלא שבין דגל לבין מעשה נמצאים "שקרנים" לא קטנים, והעולים תמיד סובלים מבולבלים, ושמחת התגשמות חלום חייהם הפכה במרבית המקרים לאכזבה גדולה. לא כך יהיו פני הדברים אחרי ש"יהוה" ינפץ את "אבן השתייה". אז תתגשם נבואת ישעיהו...