קוד: ביאור:ישעיהו נו2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ישעיהו נו2: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ; שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע
"
1. לפי הפשט, הוא נאמר לכל בן אנוש ולכל בן אדם; הנביא קורא לכל אדם ואדם לשמור שבת, ולא לעשות מעשים רעים.
- אולם פירוש זה אינו תואם את ההלכה היהודית: לפי חכמי התלמוד, אסור לאדם לא-יהודי לשמור שבת (הם סמכו הלכה זו לפסוק ב
בראשית ח22: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף
וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ
" (פירוט), שדרשוהו כמצוה לבני נוח).
-- אמנם, מצאנו בתלמוד גם דעה חולקת: "איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח. אחרים אומרים: אלו לא באו לכלל גר תושב. אלא איזהו גר תושב?
זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות
"
(בבלי עבודה זרה סד:). לפי הדעה האחרונה, אפשרי מצב של אדם שקיבל עליו לקיים את כל המצוות שבתורה חוץ מאיסור נבילות - וזה כולל שמירת שבת
(אנדי ויינשטיין).
2. המפרשים המסורתיים פירשו שהפסוק מתייחס רק לאדם שהתגייר והצטרף לעם ישראל. ראיה לפסוק זה נמצאת בהמשך הפרק, המדבר על בן-הנכר,
ישעיהו נו3: "וְאַל יֹאמַר
בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל ה' לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ...
" (פירוט),
ישעיהו נו6: "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים,
כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי
". הפסוק מדבר על בן-נכר שלא רק מחליט לשמור שבת, אלא גם
נלוה על ה' לשרתו וגם
מחזיק בבריתו. מסתבר שהכוונה לאותה
ברית שה' כרת עם בני ישראל בהר סיני,
שמות יט5: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת
בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ
". לפיכך ה"מחזיקים בבריתי
" הם גֵּרֵי הצדק.
אולם לפי פירוש זה, הפסוק שלנו לא ברור - הרי בפסוק שלנו לא נזכרה כלל הצטרפות לברית, נזכרו רק שני נושאים: שמירת שבת, והימנעות ממעשים רעים. והפסוק מייחס אותם לכל בן אנוש, לא רק למי שהצטרף לעם ישראל!
ועוד, מי אמר שהברית שבפסוק היא הברית עם עם ישראל, אולי היא הברית עם בני נוח,
בראשית ט9: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת
בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם
"?
3. ייתכן שהפסוק מדבר על סוג שלישי של גויים - שלא יתגיירו ולא יצטרפו לעם ישראל, אבל כן יקבלו על עצמם חלק ממצוות היהדות ובהן גם שמירת שבת. דוגמה לגוי כזה הם ה
סובותניקים - נוצרים שומרי שבת. וצ"ע.
4. וייתכן שהפסוק מציג חזון לעתיד לבוא. הרי בפרשת בראשית, השבת היא כלל-עולמית,
בראשית ב3: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת
". השבת היתה מבורכת וקדושה עוד הרבה לפני שהיה עם ישראל. לפי זה, לכתחילה כל הגויים היו אמורים לשמור שבת. אולם כשהאנושות התרחקה מה', בחר ה' בעם ישראל להוביל את קיום המצוה בעולם. וישעיהו הנביא חוזה כי בעתיד כל הגויים ילמדו מעם ישראל וישמרו שבת, כפי שהיו אמורים לעשות מלכתחילה.
הפסוק (וכן פסוקים אחרים בפרק) מדגיש דווקא את שמירת השבת. מדוע?
1. "שישמור שבת מחללו - זה נגד צדקה שבין אדם למקום,
ושומר ידו מעשות כל רע - בין אדם לחבירו
" (מלבי"ם): השומר שבת למעשה מוותר על כוח היצירה שלו למשך יום בשבוע; הוא מקדיש את כוחותיו לה' ובכך מודה שהוא עבד ה', כמו שנאמר בהמשך,
ישעיהו נו6: "וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים - כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי
".
2. "שישמור את השבת מלחללו - כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש העולם, ואם-כן בזה בודאי
ישמור ידו מעשות כל רע, הואיל ומאמין שיש בורא
" (מצודות): השומר שבת מודה בכך שה' ברא את העולם בשישה ימים ושבת בשביעי. הודאה זו היא עיקר הקשר בין האדם לבין ה'.