קוד: ביאור:ירמיהו ב2 בתנ"ך
סוג: לא גמור
מאת: אראל
אל: לא גמור
ירמיהו ב2: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה':
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
".
בפסוק זה, כמו פסוקים רבים אחרים, היחסים בין ה' לבין האומה הישראלית נמשלים ליחסים שבין איש לאשתו:
נעורייך
= משל לימי ראשית תולדות האומה;
כלולותייך
= הימים שבהם נוצר הקשר בין האומה לבין ה';
זכרתי לך... לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה = שני פירושים:
1. "זכרתי את המעשים הטובים שעשית למעני -
מרוב שאהבת אותי, הלכת אחריי גם במדבר, ממצרים עד להר סיני". לפי זה,
הביטוי
זכרתי לך משמעו: "זכרתי לך לטובה", "זכרתי לזכותך" (ה' זוכר את חסדי העבר גם לחוטאים, ולכן
גם אנחנו צריכים לזכור את החסדים שעשו עמנו).