קוד: שיחה:ירמיהו ב20 בתנ"ך
סוג: לא גמור
מאת: אראל
אל: לא גמור
ירמיהו ב20: "
כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא [אֶעֱבוֹר]; כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה!
"
1. הפסוק מתאר את ההתדרדרות של בני ישראל (ראו
מבנה הנבואה)
כי מעולם
– בעבר –
שברתי עולך,
ו
ניתקתי מוסרותייך,
שחררתי אותך מעול מצרים, ולא כפיתי עלייך ללכת אחריי,
ותאמרי 'לא אעבור!'
– לא אעבור על דבריך, אלך אחריך בכל זאת, גם בלי כפיה! אבל עכשיו – את עוברת בכל מקום שאת יכולה:
כי על כל גבעה גבוהה, ותחת כל עץ רענן, את, צועה זונה!
במקום להיות כלה נאמנה - את זונה!
פירוש דומה פירשו רש"י, רד"ק ומצודת-דוד.
2. יש מפרשים שפירשו שברתי = את שברת, ניתקתי = את ניתקת, וכוונת הפסוק: "מעולם היית בהמה פורקת עול! מעולם שברת את העול ואת המוסרות ששמתי עלייך ולא רצית לעבוד את ה'!" אבל זה לא נראה לי הגיוני מכמה סיבות:
עלם = הסתר, וגם זמן ארוך מאד (שתחילתו או סופו נעלמים מעינינו)
זנות = יחסי מין זולים, במסגרת קשר שניתן לזנוח בקלות
"" שברתי עולך " - העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה " מוסרותיך " - הם רצועות שקושרין בהם העול " ותאמרי לא אעבור " - על דבריך " כי על כל גבעה " - אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא " ( רש"י)
"
"
כי מעולם שברתי עולך "
ר"ל כי העבודה תהיה קשה משני פנים, אם מצד המצות עשה שיהיה בם מעשים כבדים
על הגוף כעול כבד, אם מצד המצות ל"ת שיהיה האדם אסור בעבותות בל יעשה
מאומה, וזה דומה כשור שנותנים עליו עול קשה לצורך העבודה ואוסרים אותו
במוסרות בל יעבור גבול. אבל מצות התורה קלים מצד שני אלה, בין מצד המעשים,
הנה "
מעולם שברתי עולך "
כי אדרבה המעשים שעשו עובדי אלהי נכר בדור ההוא היה עול כבד כי גם את בניהם
ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואנכי שברתי עול זה מעליך, ובין מצד
האזהרות "
נתקתי מוסרתיך ", כי האזהרות שהיו מוזהרים עובדי האליל היו קשים יותר ואנכי נתקתי מוסרות אלה מעליך, כי הסתפקתי במה "
שתאמרי לא אעבור " מן הגבול שאז לא אסרתיך בסייגים וגדרים קשים.
" כי על ", סובב על מ"ש כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ומפרש " כי על כל גבעה גבוהה " וכו' (ומאמר ולא פחדתי אליך כי מעולם שברתי עולך הוא מאמר מוסגר), מבאר איך רע ומר עזבך את ה' אלהיך כי יצאת להפקר כ"כ עד " שאת זונה " את " צעה " וסוערת לזנונים " על כל גבעה גבוהה ". כאשה שעזבה את בעלה והיא מופקרת לכל על כל הר וגבע, אשר זה בעצמו רע ומר מאד:
" עולך, מוסרותיך " והוכפל לקמן (ה' ה', ל' ח') . " את צועה זונה ", זונה היא שם הקריאה, את זונה, את צועה, וענינו רגש ורעש פנימי מרוח זנונים הסוער בקרבה, כמ"ש בישעיה (סי' נ"א י"ד ולקמן מ"ח י"ב) :
" ( מלבי"ם)
"
" כי על כל גבעה " - כאומר והנה לא קיימת כי על כל וגו'
" את צועה זונה " - הולכת ונוסעת ממקום למקום ר"ל כמו הזונה אין דרכה לשבת במקום אחד וכמ"ש בה בביתה לא ישכנו רגליה וגו' ( משלי ז) כן הלכת אתה מבית עכו"ם זו לבית עכו"ם זו
" נתקתי " - העתקתי מעל צוארך קשרי רצועות עולם
" ותאמרי " - ואז אמרת לא אעבור עוד על דבר ה'
" כי מעולם " - הלא מימות עולם הייתי לך לעזרה ושברתי העול אשר הכבידו עליך האומות
" עולך " - מלשון עול ההושם על צואר הבהמה והוא משל על הכבדת העבודה
" נתקתי " - ענין העתק והסרה
" מוסרותיך " - הם קשרי רצועות העול
" גבעה " - ענינו כמו הר
" רענן " - ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן ( תהלים צב)
" צועה " - ענין טלטול ונוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (לקמן מט)
" ( מצודות)