אחרי הבעלים לא הלכתי - אהבתי זרים ואחריהם אלך

קוד: ביאור:ירמיהו ב23 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

הנביא מוכיח את האומה הישראלית על הסתירה בין דבריה לבין מעשיה:
ירמיהו ב23: "אֵיךְ תֹּאמְרִי 'לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי'?! רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא, דְּעִי מֶה עָשִׂית, בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ!".

כנסת ישראל אומרת "לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי",
והנביא אומר לה "ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית, בכרה קלה משרכת דרכיה!"

המשל הוא אישה האומרת לבעלה "לא נאפתי ולא הלכתי אחרי בעלים אחרים" (טומאה מציינת גם ניאוף, ראו למשל במדבר ה13 והלאה; משה צפור). והאיש אומר לה "איך את יכולה להכחיש, הסתכלי וראי את עקבות רגלייך בעמק, שבו הלכת ממאהב למאהב, כמו גמלה צעירה וקלת-דעת בעונת הייחום, המטיילת ומחפשת גמלים, שעקבות רגליה בחול ארוכים כמו שרוך". וייתכן שבמשל המאהבים נמצאים על ההרים, והנואפת משתדלת שלא להשאיר עקבות על ההרים כדי שלא יגלו אותה, אבל היא לא שמה לב שהיא משאירה עקבות בגיא שבין ההרים - כאשר היא עוברת ממאהב אחד לשני.

הנמשל הוא כנסת ישראל האומרת לה' "לא חטאתי ולא עבדתי אלהים אחרים", והוא אומר לה "איך את יכולה להכחיש, הסתכלי וראי בגיא בן הנום, שבו את עדיין עובדת אלילים (ראו למשל: ירמיהו ז31: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי"), ועוברת מאליל לאליל כמו בהמה קלת-דעת". וייתכן שהנמשל הוא, שבני ישראל הסירו את עבודת האלילים מהר הבית (בימי מנשה או בימי יאשיהו) וחשבו שזה מספיק כדי לחזור בתשובה, אבל לא שמו לב שהם השאירו עבודת אלילים בגיא.

אולם, שני פסוקים מאוחר יותר אומר הנביא (ירמיהו ב25): "'מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך[וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה!' וַתֹּאמְרִי 'נוֹאָשׁ! לוֹא! כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ!'" (פירוט); אם כך, האומה הישראלית מודה שהיא אוהבת זרים ורוצה ללכת אחריהם, ולא מסתירה את מעשיה!

לא מצאתי תשובות בדברי המפרשים שבדקתי, אבל חשבתי על כמה אפשריות:

1. המילים " לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי " הן נוסח קבוע של תפילה שבני ישראל היו מתפללים בעת צרה. בתנ"ך ישנן תפילות נוספות מסוג זה, שבהן המתפלל מצהיר על עצמו שלא חטא, למשל:

בני ישראל באותו זמן היו עובדים אלילים, אבל בעת צרה היו מתפללים אל ה' (ירמיהו ב27): "אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ ילדתני[יְלִדְתָּנוּ], כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ", ובנוסח התפילה שלהם היו אומרים "לא נטמאנו, אחרי הבעלים לא הלכנו", פשוט כי זה היה הנוסח המקובל. הנביא הוכיח אותם על כך שהם מתפללים תפילה שקרית שאינה מתאימה למעשיהם האמיתיים, ואמר להם "אל תאמרו את הנוסח כמו תוכים, הסתכלו על הגיא וראו כמה שהוא מלא בחטאים ועוונות שעדיין לא תיקנתם!".

2. בעם ישראל היו קבוצות שונות. היו אנשים צדיקים שעבדו את ה' ולא חטאו, ואמרו בצדק " אחרי הבעלים לא הלכתי "; אך היו קבוצות שעבדו אלילים ואמרו " אהבתי זרים ואחריהם אלך ". הנביא מוכיח דווקא את הצדיקים, שמתנתקים מעם ישראל ומסתגרים בעולמם. הוא אומר להם: "איך אתם יכולים להגיד שהאומה הישראלית אינה עובדת אלילים? צאו החוצה וראו מה קורה בגיא שמתחת לחלון בית המדרש שלכם! ראו מה עושים שם אחיכם בני ישראל, איך הם מתנהגים כבהמות קלות-דעת!". גם בהמשך מקונן הנביא על כך שאין אנשים צדיקים שיוצאים לרחובות להפגין (ירמיהו ה1): "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִיֵשׁׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (פירוט).

3. וייתכן שישראל מנסה להסתיר את מעשיה, אך כשהיא נתפסת ורואה שכבר אי אפשר להסתיר, היא נשברת ומודה שהיא אוהבת זרים.

פירושים נוספים

בגיא

1. פירשנו שהכוונה לגיא בן הנום, שנזכר גם במקומות אחרים בספר ירמיהו כמקום מרכזי של עבודת אלילים. כך פירש גם שד"ל, והובאו דבריו ב"דעת מקרא".

2. אך יש שפירשו שהכוונה ל(דברים ג29): "בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר", שם בני ישראל עבדו אלילים לפני הכניסה לארץ, והנביא מוכיח אותם על כך שהם עדיין אוחזים באותה דרך (רש"י).

  • אולם, מלשון הפסוק נראה שהנביא מתכוון להביא ראיה מוחשית וברורה, "ראי דרכך בגיא"; והוכחה מאירוע הסטורי אף פעם אינה מוחשית.

בכרה קלה

בכרה היא גמלה צעירה (רש"י ועוד); קלה - רוב המפרשים פירשו קלת-רגליים, רצה במהירות מגמל לגמל; ויש שפירשו קלת-דעת (דעת מקרא), ואפשר גם לפרש כמו בלשון ימינו "קלה להשגה", והרעיון דומה - נקבה שהולכת לחפש זכרים.

משרכת דרכיה

1. פירשנו מלשון שרוך נעל, כי עקבותיה של הבהמה בעמק נראים כמו שרוך, היא עושה מסלול ארוך ומפותל.

2. ויש שפירשו מלשון סרך, דבקות וקישור; או מלשון שריכה, קשירה בשרוך; והכוונה שהיא קשורה ודבקה בדרכיה הישנות ואינה משנה אותן (רש"י).


תגובות